2007-2017 : בית הבנים בבית לחם חוגג את העשור הראשון שלו. "שחושבים על עשר שנים זה חשוב, אולם לחשוב על 83 ילדים זה חשוב הרבה יותר". כך העיר האח מרוואן, שניהל את בית הבנים מן ההתחלה, על אירוע זה. מאז 2007, המבנה השייך לקוסטודיה של ארץ הקודש טיפל ב-83 ילידם ובני נוער שלהם בעיות משפחתיות. יום העשור החשוב נחוג ב-15 בספטמבר עם סעודת אדון של הודיה בנוכחות הקוסטוד של ארץ הקודש וכלל גם כיבוד קל עם החברים של הבית.
"היום אני רואה את כל הטוב שנעשה בחייהם של 83 הבנים", אמר האח מרוואן. "ייתכן שאני מעט עייף, אולם אני נרגש משום שאני מרגיש שבשנים אלו, האדון היה בקרבנו והשלים את העבודה שהחל עם ההשגחה העליונה שלו". כיום יש בבית 27 בנים: 12 נשארים לישון בלילה בבית, כשהשאר מגיעים מיד לאחר בית הספר עד שבע בערב. כולם נכחו בחצר הבית, היכן שנערכה סעודת האדון. שולחן בית ספר היה בשימוש כמזבח עם חפצים פשוטים על מנת להכיל את גופו ודמו של ישוע המשיח, ברוח של המדונה הפרנציסקאנית של העוני.
אומרים תודה רבה. במהלך הדרשה לו, הקוסטוד של ארץ הקודש דיבר אל הילדים. "אנו שומעים שעשר מצורעים פגשו את ישוע, והם ביקשו ממנו שיירפא אותתם, אולם רק אחד מהם חזר והודה לו", אמר האח פרנצ'סקו פאטון. "דבר זה מראה לנו שכאשר האל עושה דבר מה טוב בחיינו, רק פעם אחת מתוך עשר אנו אומרים תודה רבה." בתגובה לחיוכים של הילדים הצעירים ביותר, המשיך ואמר: "לחגוג עשור שנים של בית הבנים משמעו לומר תודה לך ישוע". לאחר מכן הוא ביקש דקת דומיה מכל אחד על מנת לחשוב על דבר מה שהם היו רוצים להודות עליו לישוע. חלק מהילדים רצה להודות על כך "שהוא מגן עלינו ומגן על בני משפחתנו", "עבור המשפחה שהוא העניק לנו", "עבור בית זה ועבור מי שעובד כאן."
לבסוף, הקוסטוד הזכיר לכולם כי "ישוע המשיח השאיר לנו את אימו שלו כך שהבית שלנו אף פעם לא יכול להיות קר."
ההתחלה. הרעיון לייסד את הבית לבנים היה של האח אמג'ד, שכיום הוא כהן הדת של כנסיית הבישור שבנצרת. הוא היה נרגש שיכול היה לקחת חלק בחגיגה זו והוא דיבר על ההיסטוריה של הבית: "לפני עשר שנים, היית כהן הדת של קהילת בית לחם וכשהלכתי בינות הבתים, שמתי לב לסוגיות שעימם חלק מהשפחות התמודדות. כך שחשבתי לייסד בית עובר הילדים וכבר התחלתי לארגן מתחם עבורו. לאחר מכן, הם העבירו אותי לנצרת". ואז הגיע האח מרוואן. "כשהאח אמג'ד הועבר, המשכתי את עבודתו", אמר האח הפרנציסקאני. "הייתי בבית לחם 13 שנה ובזמן זה הייתי כהן הדת של הקהילה". הוא מוסיף בגאווה: "פתחנו את הבית עם הקוסטוד בדימוס, פירבטיסטה פיצהבלה, וכעבור עשר שנים, אנו עדיין כאן."
פתיחתו של בית הבנים התאפשרה תודות למי שהאמין באופן מיידי במיזם ומימן אותו. ראשית כל, הקרן הפרנציסקאנית עבור ארץ הקודש, שהחלה מתחילת המיזם ועד היום ושתמיד תמכה בבית של הבנים מבחינה כלכלית. מחוץ לארץ, למעשה, הקרן של האחים הפרנציסקאנים באופן שיטתי שולחת סיוע המאפשר לבית הבנים לגדול עוד ועוד.
תרומות. לאחר סעודת האדון, אלו שסייעו לבית הבנים זכו לתודה וכמו כן הם גם זכו להכרה מיוחדת. נכחו שם רבים מהמיטיבים. "אני מכנה אותם החברים של בית הבנים", אמר האח מרוואן. "הם עזרו כמה שיכולו, הביאו בגדים, מזון וכסף. התחלנו עם מעט אנשים, אולם הטוב מדבר בשם עצמו." ביניהם ישנם גם תושבים מקומיים רבים, כמו מיכאל, שברשותו חנות למזכרות בבית לחם. "האח מרוואן הוא חבר טוב שלי ואני אוהב ילדים מאד. לכן היה זה מקום המתאים לי ביותר, אמר מיכאל. "הנה, הם נתנו לילדים בית חדש, נתנו להם לחוש בטוחים. שם מישהו יכול היה לספק להם מה שנדרש ואת החינוך. באמצעות הכנסייה, אתה חש בטוח יותר, יותר מכך, שמה שאתה נותן יגיע בסופו של דבר למקום הנכון, ויגיע לאנשים הנכונים.," הקוסטוד של ארץ הקודש תומך במיזם של בית הבנים יחד עם סיוע מהאגודה בעד ארץ הקודש.
עדויות. במהלך הכיבוד שהוגש בחוץ, הבמה ניתנה לחלק מהילדים, שחלקו את הזכרונות שלהם מבית הבנים.
"לא היו לי ציונים טובים קודם לכן", אמר ילד אחד. "לאחר שהגעתי לבית, החלפתי בית ספר והתחלתי להשתפר. לפני ארבע שנים קיבלתי תואר באקדמי במתמטיקה וכיום אני מלמד בבית הספר של ארץ הקודש."
אראם אמר: "האח מרוואן לימד אותי כיצד ללמוד. כיום אני לומד את התחום של ניהול מלונות באוניברסיטה. זה נחמד, משום שכאן היה לי בית שני והאח מרוואן הוא כמו אבא ואמא משולבים באחד. אפילו האח הצעיר שלי היה כאן וכיום הוא עובד." חבר לכיתה שלו מסכים עימו: "לגור בבית הבנים שינה הכל בחיי ובלימודים שלי. האח מרוואן הוא כמו אבא בשבילי."
"הבית עזר לי לגדול ועזר לי המון. הגעתי לכאן לפני שבע שנים", אמר ילד אחר.
מה אוהבים הילדים בחייהם יחד כאן? "אני אוהב את הפעילויות שאנו עושים", אמר פרדי. ילד אחר, שנראה קשוח יותר, אמר, "הדבר שאני אוהב הכי הרבה בבית הבנים הוא שאנו אוהבים האחד את השני."
ביאטריס גוארארה
