שני ילדים הולכים במעלה רחוב פרנסיס הקדוש בעיר העתיקה של ירושלים, והם נכנסים דרך הדלת הגדולה של מנזר סאן סלבטורה על מנת להגיע לבית ספר של יום ראשון.
בישראל וברשות הפלסטינית, הקוסטודיה של ארץ הקודש אחראית על מספר קהילות במחוז הבישופות הלטיני של ירושלים. בין קהילות אלו נכללות קהילות שהוקמו עם הייסוד מחדש של הפטריארכיה הלטינית בשנת 1847, ובמילים אחרות – הקהילה של ירושלים, בית לחם, נצרת כמו גם ערים גדולות, אולם גם יפו, יוחנו הקדוש של עכו, רמלה או יריחו.
האח הפרנציסקאני איימן בטיש כבר נמצא בחצר של הקולג' של ארץ הקודש [בית ספר של ארץ הקודש] ומברך את הילדים, אחד אחד. האח מוסיף גם לאווירה ע"י שירה ומעודד בשירי שבח."עבורנו, בבית ספר של יום ראשון, הבשורה היא מה שמתרחש כאן", אומר האח איימן. "כשאני שואל את הילדים שאלה אודות ישוע המשיח, הם לא מסתמכים על ספר הבשורה אלא על המקומות שכה מוכרים לנו. אנו מבקרים במקומות אלו ואנחנו רואים אותם ונוגעים בהם."
הילדים נעים החל מגילאי 5 ועד 10 והם כוללים 45 ילד. בימי ראשון, במהלך לוח הזמנים הרגיל, הם מגיעים בבוקר בשעה שמונה וחצי ומתחילים במשחקי ספורט יחד. תפילה קצרה מאפשרת להם להיזכר שמדובר בבית ספר של יום ראשון, והילדים מתחלקים לקבוצות גיל והולכים לאחר מכן לקחת חלק בסעודת האדון. גם ילדים שלא מראים רבה התלהבות מההליכה לסעודת האדון בכנסייה הולכים [לתפילה בכנסייה]. במהלך לוח השנה הלא רגיל, כמו יום ראשון האחרון של תקופת צום הארבעים, האח הפרנציסקאני והצוות שלו, הכולל מעמאים צעירים, אולם גם מאנשי דת, יוזם גישה חינוכית חלופית: הולכים לכנסיית הקבר על מנת לדון בתחייה, בין השאר.
תיירים מהעיר העתיקה, למרבה התפתעה, ראו קבוצת עולי רגל מקומית צעירה המגיעה לבזיליקה של התחייה. "הפעם הם היו לפני הבזיליקה, יושבים על המדרגות של הקפלה של הצלבנים, כשמספרים להם על ההיסטוריה של הכנסייה תוך סיפר של התחייה שהוקרא. "בגולגולתא, הילדים נשארו שקטים והתנהגו למופת לפני הצלב. התפללנו עבור המשפחות שלנו, הקורבנות של הרדיפה ועבור השלום", אומר האח הפרנציסקאני.
מרגע שעזבו את המקום, הילדים חזרו לפעילויות משחקיות יותר. "עלי לומר כי שאכן היו מספר ניסיונות בריחה ברחובות של העיר העתיקה, השכונה שלהם. אולם זה נורמאלי לגמרי. יתרה על כך, חלק מהם גם רצו לבקר בכנסיית הקבר. בגיל זה, אין דבר כזה המכונה העדר יצירתיות."
ההכנה לקראת השבוע הקדוש וחג הפסחא התקיימו במספר שלבים, כשנושא אחד או שניים נלמדו בכל יום ראשון: צום ותפילה, הסקרמנט של הוידוי, מעשה החסד והתחייה.
"לפני אבן המשיחה, דיברנו על יוסף הארמתי וכיתד עלינו לקבל את ישוע המשיח [בלבבנו]. ואכן עשינו זאת לא רק על ידי הדגשת התפילה, אלא על ידי מחוות יום יומיות של אהבה תוך הליכה בעקבות הדוגמא של יוסף הארמתי."
הביקור הבא היה לקבר של ישוע המשיח, היכן שניתן בסמוך אליו הסבר קצר אודות התחייה והמשמעות של זמן תפילה. "לאחר צילום קבוצתי לפני מקום קדוש כלשהו, חלק מהילדים בחרו שלא להתפלל יותר; אחרים הדליקו נרות, או שיחקו באש"
"אנו יכולים לראות שחלק מילדים אלה מגיעים לכנסייה לבדם ללא הוריהם", מאשש האח הפרנציסקאני, "אפילו כשאין בית ספר של יום ראשון וכשאין משחקים. המסר הוא להיות בסמוך לישוע, להקשיב למילים של הבשורה ולאלו של ישוע ולנסות לחיות כמו הנוצרים הראשונים, שדיברו ברכות אל הילדים. אני לא רוצה שהם ילמדו דברים בעל פה, אלא אני רוצה שהם יאהבו את ישוע וירכשו זאת מידע אישי של האל."
N.H.
בישראל וברשות הפלסטינית, הקוסטודיה של ארץ הקודש אחראית על מספר קהילות במחוז הבישופות הלטיני של ירושלים. בין קהילות אלו נכללות קהילות שהוקמו עם הייסוד מחדש של הפטריארכיה הלטינית בשנת 1847, ובמילים אחרות – הקהילה של ירושלים, בית לחם, נצרת כמו גם ערים גדולות, אולם גם יפו, יוחנו הקדוש של עכו, רמלה או יריחו.
האח הפרנציסקאני איימן בטיש כבר נמצא בחצר של הקולג' של ארץ הקודש [בית ספר של ארץ הקודש] ומברך את הילדים, אחד אחד. האח מוסיף גם לאווירה ע"י שירה ומעודד בשירי שבח."עבורנו, בבית ספר של יום ראשון, הבשורה היא מה שמתרחש כאן", אומר האח איימן. "כשאני שואל את הילדים שאלה אודות ישוע המשיח, הם לא מסתמכים על ספר הבשורה אלא על המקומות שכה מוכרים לנו. אנו מבקרים במקומות אלו ואנחנו רואים אותם ונוגעים בהם."
הילדים נעים החל מגילאי 5 ועד 10 והם כוללים 45 ילד. בימי ראשון, במהלך לוח הזמנים הרגיל, הם מגיעים בבוקר בשעה שמונה וחצי ומתחילים במשחקי ספורט יחד. תפילה קצרה מאפשרת להם להיזכר שמדובר בבית ספר של יום ראשון, והילדים מתחלקים לקבוצות גיל והולכים לאחר מכן לקחת חלק בסעודת האדון. גם ילדים שלא מראים רבה התלהבות מההליכה לסעודת האדון בכנסייה הולכים [לתפילה בכנסייה]. במהלך לוח השנה הלא רגיל, כמו יום ראשון האחרון של תקופת צום הארבעים, האח הפרנציסקאני והצוות שלו, הכולל מעמאים צעירים, אולם גם מאנשי דת, יוזם גישה חינוכית חלופית: הולכים לכנסיית הקבר על מנת לדון בתחייה, בין השאר.
תיירים מהעיר העתיקה, למרבה התפתעה, ראו קבוצת עולי רגל מקומית צעירה המגיעה לבזיליקה של התחייה. "הפעם הם היו לפני הבזיליקה, יושבים על המדרגות של הקפלה של הצלבנים, כשמספרים להם על ההיסטוריה של הכנסייה תוך סיפר של התחייה שהוקרא. "בגולגולתא, הילדים נשארו שקטים והתנהגו למופת לפני הצלב. התפללנו עבור המשפחות שלנו, הקורבנות של הרדיפה ועבור השלום", אומר האח הפרנציסקאני.
מרגע שעזבו את המקום, הילדים חזרו לפעילויות משחקיות יותר. "עלי לומר כי שאכן היו מספר ניסיונות בריחה ברחובות של העיר העתיקה, השכונה שלהם. אולם זה נורמאלי לגמרי. יתרה על כך, חלק מהם גם רצו לבקר בכנסיית הקבר. בגיל זה, אין דבר כזה המכונה העדר יצירתיות."
ההכנה לקראת השבוע הקדוש וחג הפסחא התקיימו במספר שלבים, כשנושא אחד או שניים נלמדו בכל יום ראשון: צום ותפילה, הסקרמנט של הוידוי, מעשה החסד והתחייה.
"לפני אבן המשיחה, דיברנו על יוסף הארמתי וכיתד עלינו לקבל את ישוע המשיח [בלבבנו]. ואכן עשינו זאת לא רק על ידי הדגשת התפילה, אלא על ידי מחוות יום יומיות של אהבה תוך הליכה בעקבות הדוגמא של יוסף הארמתי."
הביקור הבא היה לקבר של ישוע המשיח, היכן שניתן בסמוך אליו הסבר קצר אודות התחייה והמשמעות של זמן תפילה. "לאחר צילום קבוצתי לפני מקום קדוש כלשהו, חלק מהילדים בחרו שלא להתפלל יותר; אחרים הדליקו נרות, או שיחקו באש"
"אנו יכולים לראות שחלק מילדים אלה מגיעים לכנסייה לבדם ללא הוריהם", מאשש האח הפרנציסקאני, "אפילו כשאין בית ספר של יום ראשון וכשאין משחקים. המסר הוא להיות בסמוך לישוע, להקשיב למילים של הבשורה ולאלו של ישוע ולנסות לחיות כמו הנוצרים הראשונים, שדיברו ברכות אל הילדים. אני לא רוצה שהם ילמדו דברים בעל פה, אלא אני רוצה שהם יאהבו את ישוע וירכשו זאת מידע אישי של האל."
N.H.