לפרנציסקאנים נוכחות ניכרת במקומות הקדושים, והם פעילים באותה מידה גם בתחום של מתן שירות לקהילות מקומיות. זהו המקרה של האח הפרנציסקאני ג'ון לוק גרגורי. יצרנו קשר טלפוני עימו, משום שאם היינו רוצים לפגוש אותו, היה עלינו לנסוע כל הדרך לאי היווני של רודוס או לאי קוס. ב-11 השנים אחרונות, האח ג'ון לוק עובד בשירות הקוסטודיה של ארץ הקודש בין שני איים יוונים אלו ובחודשים האחרונים, סדר העדיפויות היומי של עבר שינוי להתנהלות בהקשר למשבר הכלכלי ביוון, הפליטים שמגיעים ונוהרים לאיים אלו מספינות מתורכיה.
ה-דודקנים, חלק מהאיים האיגאים, הינם יעדי תיירות לתיירים רבים. נופים מקסימים אלו הינם חלק מחיי היום יום של האח הפרנציסקאני ג'ון לוק ומההתנסויות שלו. הוא נציג מקומי של הקוסטודיה של ארץ הקודש ושל הכנסייה הרומית-קתולית.
"רודוס נמצא 17 ק"מ מהחוף התורכי וקוס – ארבע ק"מ ממנו", מסביר האח גקון לוק. "הפליטים מגיעים לחופים של שני איים אלו החל מחודש מאי ויוני, והם מגיעים בהמוניהם", הוא אומר ללא יכולת לומר אומדן מדויק. "רשויות מקומיות לא פרסמו מספרים רשמים, ולי אין מושג מהם מספרם.". האחראי הבכיר ביותר של האו"ם לענייני הפליטים הצהיר ב-2 בנובמבר 2015 כי היה זה מספר שיא בחודש אוקטובר, והוא עומד על 218,000 מהגרים שחצו את הים התיכון על מנת להגיע לאירופה. הדובר, אדריאן אדוארדס, הצהיר כי רובם הגדול (210,000 מהם) הגיעו ליוון, בעיקר באי לסבוס (10 ק"מ צפונה יותר לא רחוק מהחוף התורכי). אולם עבור פליטים אלו, האיים הינם רק תחנת מעבר להיכנס לאירופה. מרגע שנחתו, הם נרשמים ברשויות המקומיות ולאחר מכן מנסים להגיע ליבשת אירופה. "יוון הינה רק ארץ מעבר עבורם. הם אינם רוצים להישאר [בה]. הם יודעים שמצב הכלכלי [של יוון] גרוע. המדינות העיקריות שהם רוצים להגיע אליהן הן גרמניה, אוסטריה, בריטניה או צרפת.הרוב", ממשיך האח הפרנציסקאני ג'ון לוק, " הינן סורים, אפגאנים או עיראקים. ישנן הרבה נשים עם ילדים צעירים והרבה צעירים...הרבה אנשים צעירים."
שירותים יומיים
בכל יום, ברגע שיש לו רגע פנאי, האל ג'ון לוק הולך ל"מרכז הברוכים הבאים" של האי רודוס. פעם בשבוע הוא הולך לאי קוס, שהינו רחוק בהפלגה משך שלוש שעות. "מרכז באורכים באים", הינה מילה גדולה.. למעשה, זהו בניין גדול של הרשויות של האי שהינו זמין לפליטים, אולם אינו מציע אמצעים בסיסיים על מנת לקבל את פני הזרם הגדול הזה של האנשים. "לפחות יש להם קורת גג מעל ראשם, אולם תנאי החיים מאד דלים ומאד מאד בסיסיים", הוסיף בעצבות.
שהותם באי נמשכת ממספר ימים ועד מספר שבועות לכל היותר. כשהם מגיעים, האח ג'ון לוק מביע על מנת להביא להם אמצעי נוחות ומצרכים. "חייב להיאמר", אומר האח, "שלמרות המצב הכלכלי כאן, התושבים של האי היו מאד נדיבים. הם מאורגנים. קריטאס-אתונה עושה רבות. המלונות מספקים ארוחות. מצידו, לאח ג'ון לוק ישנן שתי דאגות: הכבוד האנושי והחיוך של הילדים. בעבור הדאגה הראשונה הוא עושה כל מאמץ על מנת לספק לפליטים מוצרי הגיינה בסיסיים: סבון, משחת שיניים, שמפו ובגדים נקיים. בעבור הילדים, הוא נותן להם סוכריות וצעצועים קטנים". ילדים אלו היו בתנועה משך שבועות וייתכן והם לא מבינים כל דבר שמתרחש, אולם הם צריכים לנשום אוויר צח בתוככי המצוקה הזו."
לאחר מכן, האח ג'ון לוק מסתכל אליהם בחיוך ונותן להם את מה שהביא ומבקש מהם לומר מה שלומם. אולם מהי השפה שבה הוא מדבר אליהם? "ערבית, כמובן!".
דמיינו את התדהמה של הפליטים שמתקבלים ביוון על ידי פרנציסקאני אנגלי המדבר אליהם בערבית. "זה גורם להרבה ילדים לצחוק, כשאני מדבר איתם בערבית משום שבעבורם יש לי מבטא מצחיק!" וזה נכון וכל שפה שהוא מדבר – בדרך כלל הוא מדבר טוב מאד והוא דובר שבעה שפות בנוסף לאנגלית – האח ג'ון לוק אינו מתבייש מהמבטא הבריטי הנעים שלו.
ומהי התגובה של המבוגרים? "זה גורם להם להרגיש טוב כשמדברים איתם בשפתם שלהם. למעשה, אני שמתי לב שלא סביר שהם ידברו יותר ממילים בודדות באנגלית או צרפתית. אולם ברגע שהם יכולים לבטא את עצמם, הם מדבררים על הכל ועל מה שברחו ממנו: מלחמה, הפגזות, חדף, בתי ספר סגורים ופחד מדעא"ש (המדינה האיסלאמית). הם אומרים שחברי דאע"ש ברובם הגדול אינם סורים, אלא הם שכירי חרב שמגיעים מחו"ל ואכזריים מאד לסורים; אין כל דרך לשאת ולתת עימם."
הם גם מדברים על המסע שלהם בסירה, 40 איש בספינה המיועדת ל-17. "סוחרי ההברחה כופים זאת על האנשים. הרבה מהן ][מהספינות] הינן הרוסות. אפילו בקיץ כאן, הים יכול להיות סוער, והיו הרבה זרמים חזקים בין היבשת ובין כאן ובין קוס. זה מאד מסוכן." הקיץ, האח ג'ון לוק הביא את התיירים להיות מעורבים. בכל סעודת האדון, הוא פונה לנדיבותם על מנת לאסוף מחצרי הגיינה וכסף לפליטים. "והם היו מאד נדיבים, אני חייב להודות."
התאמה לצרכי האנשים
כששאלתי את האל ג'ון לוק האם נוכל לתרום כסף לחשבון בנק, הוא ענה "ממש לא. במצב הכלכלי ביוון שהינו משברי, ישנו מיסוי גבוה על הכסף. ואני לא יכול למשוך יותר מקצת מ-420 אירו בשבוע. עם סכום זה עלי לנהל שני מנזרים וחמישה כנסיות."
כרגע, הדבר הכי טוב הוא לשלוח חבילות, "כסף מזומן יכול להיות אידיאלי, אולם כיצד? דבר זה יאפשר לאח ג'ון לוק לרכוש דברים כשישנו צורך. "בכל פעם שאני הולך למרכז, אני רואה מי שם על מנת לבדוק אם יש שם יותרת גברים או נשים עם ילדים. אני חוקר אודות צרכיהם ומתאים למה שאני יכול להביא בפעם הבראה. כעת, ישנו צורך להתחיל לחשוב על לספק בגדים. בו זמנית, הוא מסביר שהפליטים אינם רוצים לשאת יותר מדי עימם. "הדרך עדיים ארוכה מאד עבורם, והם מעדיפים ללכת עם ציוד קל. אולם החורף מגיע, ואני לא יודע איך מצב זה יתפתח."
האח ג'ון לוק חושב שבחודשים נובמבר ודצמבר יהיו פחות אנשים שיעשו את המסע הזה. "הים ממש גרוע בחורף", אולם הוא אמר: "הפעם האחרונה שהלכתי לאי קוס, היו שם 2000 פליטים, 2000!", הוא חוזר על מספרם הגבוה. "אולם הפליטים אמרו לי שבצד השני ישנם 2 מיליון שרוצים לעבור [לאירופה]."
באי קוס, האח ג'ון לוק נעזר על ידי יד ימינו הפיליפינית שלו (מהקהילה) מלני. על בסיס יומי, היא מקבלת מוצרים שנשלחים מקריטס-אתונה ומועברים אליהם למרכז הברוכים הבאים. לפעמים, האח ג'ון לוק יישאר באי הקטן יותר משני האיים הללו למשך 2-3 ימים, בתלוי במצב. "בשני האיים, המקומיים עשו את המקסימום. הם כבר נפגעו קשה מהמשבר הכלכלי, והתיירות רלוונטית רק לחצי שנה מכל השנה כאן. הם היו מאד נדיבים, אולם אינם יכולים עוד להסתיר את הפחד שלהם מהאפקט של זרם הפליטים שיעולל לתיירות. הפליטים כה רבים שלא ניתן להסתיר אותם במקום זה או אחר. הם בכל מקום. לא ניתן ללכת בנמל כי כל הרצפים עמוסים בפליטים, ממתינים לספינות כך שיגיעו ליבשת. הם מפחדים שנוכחות זו תבריח את התיירים."
זרם הפליטים, ממשיך ומדאיג את הפרנציסקאנים. "הקיץ הזה, תיירים היו נדיבים, אולם הקיץ חלף לו. למזלי, כתבתי מספר כתבות שהתפרסמו בעיתונות האנגלית והגיעו חבילות מאנגליה ומשוודיה. עלינו להתכונן לכל סוג מצב שהוא."
כשהוא לא עם הפליטים או מקדיש עצמו לפעילויות הרבות של הקהילה שמארגן, האח ג'ון לוק עסוק בגינה ובחצר. "מאז החל המשבר [הכלכלי] כאן שינינו את הדרך שבה נעשים דברים. כך שבחצר של המנזר, יש לי תרנגולות המספקות לנו ביצים וגינה שהוסבה לגינת ירקות. "אילולא המצב של הפליטים, האח ג'ון לוק היה שבע רצון באופן מלא כאן: "הפשטות של חיי המנזר הינה בהלימה לרוח הפרנציסקאנית והיא גם עדות לחיים בעבור מלונות היוקרה שמסביבנו, הלא כן?"
חוש ההומור שלו והרוח הפרנציסקאנית, לא יכולים להסתיר את הדאגה של האח ג'ון לוק מים הסבל הזה המגיע לחופי יוון, סבל ואומללות שמנסה להקהל עליו, למספר שעות, או למספר ימין, עקב אהבת ישוע הממלאת אותו כל כך.
מארי ארמל-בילו
ה-דודקנים, חלק מהאיים האיגאים, הינם יעדי תיירות לתיירים רבים. נופים מקסימים אלו הינם חלק מחיי היום יום של האח הפרנציסקאני ג'ון לוק ומההתנסויות שלו. הוא נציג מקומי של הקוסטודיה של ארץ הקודש ושל הכנסייה הרומית-קתולית.
"רודוס נמצא 17 ק"מ מהחוף התורכי וקוס – ארבע ק"מ ממנו", מסביר האח גקון לוק. "הפליטים מגיעים לחופים של שני איים אלו החל מחודש מאי ויוני, והם מגיעים בהמוניהם", הוא אומר ללא יכולת לומר אומדן מדויק. "רשויות מקומיות לא פרסמו מספרים רשמים, ולי אין מושג מהם מספרם.". האחראי הבכיר ביותר של האו"ם לענייני הפליטים הצהיר ב-2 בנובמבר 2015 כי היה זה מספר שיא בחודש אוקטובר, והוא עומד על 218,000 מהגרים שחצו את הים התיכון על מנת להגיע לאירופה. הדובר, אדריאן אדוארדס, הצהיר כי רובם הגדול (210,000 מהם) הגיעו ליוון, בעיקר באי לסבוס (10 ק"מ צפונה יותר לא רחוק מהחוף התורכי). אולם עבור פליטים אלו, האיים הינם רק תחנת מעבר להיכנס לאירופה. מרגע שנחתו, הם נרשמים ברשויות המקומיות ולאחר מכן מנסים להגיע ליבשת אירופה. "יוון הינה רק ארץ מעבר עבורם. הם אינם רוצים להישאר [בה]. הם יודעים שמצב הכלכלי [של יוון] גרוע. המדינות העיקריות שהם רוצים להגיע אליהן הן גרמניה, אוסטריה, בריטניה או צרפת.הרוב", ממשיך האח הפרנציסקאני ג'ון לוק, " הינן סורים, אפגאנים או עיראקים. ישנן הרבה נשים עם ילדים צעירים והרבה צעירים...הרבה אנשים צעירים."
שירותים יומיים
בכל יום, ברגע שיש לו רגע פנאי, האל ג'ון לוק הולך ל"מרכז הברוכים הבאים" של האי רודוס. פעם בשבוע הוא הולך לאי קוס, שהינו רחוק בהפלגה משך שלוש שעות. "מרכז באורכים באים", הינה מילה גדולה.. למעשה, זהו בניין גדול של הרשויות של האי שהינו זמין לפליטים, אולם אינו מציע אמצעים בסיסיים על מנת לקבל את פני הזרם הגדול הזה של האנשים. "לפחות יש להם קורת גג מעל ראשם, אולם תנאי החיים מאד דלים ומאד מאד בסיסיים", הוסיף בעצבות.
שהותם באי נמשכת ממספר ימים ועד מספר שבועות לכל היותר. כשהם מגיעים, האח ג'ון לוק מביע על מנת להביא להם אמצעי נוחות ומצרכים. "חייב להיאמר", אומר האח, "שלמרות המצב הכלכלי כאן, התושבים של האי היו מאד נדיבים. הם מאורגנים. קריטאס-אתונה עושה רבות. המלונות מספקים ארוחות. מצידו, לאח ג'ון לוק ישנן שתי דאגות: הכבוד האנושי והחיוך של הילדים. בעבור הדאגה הראשונה הוא עושה כל מאמץ על מנת לספק לפליטים מוצרי הגיינה בסיסיים: סבון, משחת שיניים, שמפו ובגדים נקיים. בעבור הילדים, הוא נותן להם סוכריות וצעצועים קטנים". ילדים אלו היו בתנועה משך שבועות וייתכן והם לא מבינים כל דבר שמתרחש, אולם הם צריכים לנשום אוויר צח בתוככי המצוקה הזו."
לאחר מכן, האח ג'ון לוק מסתכל אליהם בחיוך ונותן להם את מה שהביא ומבקש מהם לומר מה שלומם. אולם מהי השפה שבה הוא מדבר אליהם? "ערבית, כמובן!".
דמיינו את התדהמה של הפליטים שמתקבלים ביוון על ידי פרנציסקאני אנגלי המדבר אליהם בערבית. "זה גורם להרבה ילדים לצחוק, כשאני מדבר איתם בערבית משום שבעבורם יש לי מבטא מצחיק!" וזה נכון וכל שפה שהוא מדבר – בדרך כלל הוא מדבר טוב מאד והוא דובר שבעה שפות בנוסף לאנגלית – האח ג'ון לוק אינו מתבייש מהמבטא הבריטי הנעים שלו.
ומהי התגובה של המבוגרים? "זה גורם להם להרגיש טוב כשמדברים איתם בשפתם שלהם. למעשה, אני שמתי לב שלא סביר שהם ידברו יותר ממילים בודדות באנגלית או צרפתית. אולם ברגע שהם יכולים לבטא את עצמם, הם מדבררים על הכל ועל מה שברחו ממנו: מלחמה, הפגזות, חדף, בתי ספר סגורים ופחד מדעא"ש (המדינה האיסלאמית). הם אומרים שחברי דאע"ש ברובם הגדול אינם סורים, אלא הם שכירי חרב שמגיעים מחו"ל ואכזריים מאד לסורים; אין כל דרך לשאת ולתת עימם."
הם גם מדברים על המסע שלהם בסירה, 40 איש בספינה המיועדת ל-17. "סוחרי ההברחה כופים זאת על האנשים. הרבה מהן ][מהספינות] הינן הרוסות. אפילו בקיץ כאן, הים יכול להיות סוער, והיו הרבה זרמים חזקים בין היבשת ובין כאן ובין קוס. זה מאד מסוכן." הקיץ, האח ג'ון לוק הביא את התיירים להיות מעורבים. בכל סעודת האדון, הוא פונה לנדיבותם על מנת לאסוף מחצרי הגיינה וכסף לפליטים. "והם היו מאד נדיבים, אני חייב להודות."
התאמה לצרכי האנשים
כששאלתי את האל ג'ון לוק האם נוכל לתרום כסף לחשבון בנק, הוא ענה "ממש לא. במצב הכלכלי ביוון שהינו משברי, ישנו מיסוי גבוה על הכסף. ואני לא יכול למשוך יותר מקצת מ-420 אירו בשבוע. עם סכום זה עלי לנהל שני מנזרים וחמישה כנסיות."
כרגע, הדבר הכי טוב הוא לשלוח חבילות, "כסף מזומן יכול להיות אידיאלי, אולם כיצד? דבר זה יאפשר לאח ג'ון לוק לרכוש דברים כשישנו צורך. "בכל פעם שאני הולך למרכז, אני רואה מי שם על מנת לבדוק אם יש שם יותרת גברים או נשים עם ילדים. אני חוקר אודות צרכיהם ומתאים למה שאני יכול להביא בפעם הבראה. כעת, ישנו צורך להתחיל לחשוב על לספק בגדים. בו זמנית, הוא מסביר שהפליטים אינם רוצים לשאת יותר מדי עימם. "הדרך עדיים ארוכה מאד עבורם, והם מעדיפים ללכת עם ציוד קל. אולם החורף מגיע, ואני לא יודע איך מצב זה יתפתח."
האח ג'ון לוק חושב שבחודשים נובמבר ודצמבר יהיו פחות אנשים שיעשו את המסע הזה. "הים ממש גרוע בחורף", אולם הוא אמר: "הפעם האחרונה שהלכתי לאי קוס, היו שם 2000 פליטים, 2000!", הוא חוזר על מספרם הגבוה. "אולם הפליטים אמרו לי שבצד השני ישנם 2 מיליון שרוצים לעבור [לאירופה]."
באי קוס, האח ג'ון לוק נעזר על ידי יד ימינו הפיליפינית שלו (מהקהילה) מלני. על בסיס יומי, היא מקבלת מוצרים שנשלחים מקריטס-אתונה ומועברים אליהם למרכז הברוכים הבאים. לפעמים, האח ג'ון לוק יישאר באי הקטן יותר משני האיים הללו למשך 2-3 ימים, בתלוי במצב. "בשני האיים, המקומיים עשו את המקסימום. הם כבר נפגעו קשה מהמשבר הכלכלי, והתיירות רלוונטית רק לחצי שנה מכל השנה כאן. הם היו מאד נדיבים, אולם אינם יכולים עוד להסתיר את הפחד שלהם מהאפקט של זרם הפליטים שיעולל לתיירות. הפליטים כה רבים שלא ניתן להסתיר אותם במקום זה או אחר. הם בכל מקום. לא ניתן ללכת בנמל כי כל הרצפים עמוסים בפליטים, ממתינים לספינות כך שיגיעו ליבשת. הם מפחדים שנוכחות זו תבריח את התיירים."
זרם הפליטים, ממשיך ומדאיג את הפרנציסקאנים. "הקיץ הזה, תיירים היו נדיבים, אולם הקיץ חלף לו. למזלי, כתבתי מספר כתבות שהתפרסמו בעיתונות האנגלית והגיעו חבילות מאנגליה ומשוודיה. עלינו להתכונן לכל סוג מצב שהוא."
כשהוא לא עם הפליטים או מקדיש עצמו לפעילויות הרבות של הקהילה שמארגן, האח ג'ון לוק עסוק בגינה ובחצר. "מאז החל המשבר [הכלכלי] כאן שינינו את הדרך שבה נעשים דברים. כך שבחצר של המנזר, יש לי תרנגולות המספקות לנו ביצים וגינה שהוסבה לגינת ירקות. "אילולא המצב של הפליטים, האח ג'ון לוק היה שבע רצון באופן מלא כאן: "הפשטות של חיי המנזר הינה בהלימה לרוח הפרנציסקאנית והיא גם עדות לחיים בעבור מלונות היוקרה שמסביבנו, הלא כן?"
חוש ההומור שלו והרוח הפרנציסקאנית, לא יכולים להסתיר את הדאגה של האח ג'ון לוק מים הסבל הזה המגיע לחופי יוון, סבל ואומללות שמנסה להקהל עליו, למספר שעות, או למספר ימין, עקב אהבת ישוע הממלאת אותו כל כך.
מארי ארמל-בילו