במהלך עבודות השיפוץ הנערכות בבזיליקה של המולד שבבית לחם, חלק מהיופי הרב של חלק מהפסיפסים נחשף. פסיפס אחד במיוחד שנתגלה הינו של מלאך. זהו המלאך השביעי בתהלוכה של מלאכים, אשר כולם הולכים לעבר המערה שבה נולד ישוע התינוק, ולעבר האבוס שבו מרים הניחה אותו לאחר שעטפה אותו בחיתול. שבעת המלאכים מייצגים את המעשה של להראות לנו את הדרך שבה אנו צריכים ללכת על מנת להגיע למערה ושהאבוס שבו בן האלוהים חייך ובכה בפנים האמיתיים של ילד, והיכן שהוא ביטא לנו את פני האל בפניו של הילד. כאן הוא החל להושיע אותנו באמצעות התגלותו וחולשתו השברירית שהינה טיפוסית לילד.
האירוע היוצא דופן שאותו מגולל חג המולד לפנינו, ראשית כל, הינו מתן שאנו פוגשים ושאנו מקבלים. זוהי מתנת הישועה שיכולה לשנות את חיינו ואת ההיסטוריה שלנו, למרות הנראות של סימנים סותרים רבים, שהחדשות היומיות וההתנסויות האישיות שלנו מייצגים לפנינו.
בבית לחם ובתוך המערה, כל אחד מאיתנו מתבקש לשאול: כיצד וממה יכול תינוק שרק נולד ועטוף בחיתול ומונח באבוס יכול להושיע אותנו?
* ילד בחיתולים באבוס יכול להושיע אותנו מדרך חיים המדגישה את העיסוק אך ורק בעצמנו! הוא יכול לעשות כן במדויק על ידי שמחייב אותנו לשכוח את דמעותינו לזמן מה ממש בדיוק שהוא רעב, הוא מחייב אותנו לדאוג פחות לצרכינו שלנו. מסיבה זו בדיוק הוא זקוק לכולנו ולתשומת הלב שלנו והוא מחייב אותנו שלא למקם את עצמנו יותר מדי במרכז היקום, והוא מלמד אותנו לאהוב!
* ילד בחיתולים באבוס יכול להושיע אותנו מההנחה המוקדמת שלנו, מהיהירות ומהגאווה שלנו, מהרצון שלנו להפוך בכל מחיר את עצמנו לבעלי ערך ויהי מה! הוא מציג את עצמו כלא מוגן ופותח את לבבנו! הוא אינו יכול להבחין בין עשיר לעני, בין חלש לבעל עוצמה, מגדול לקטן. הוא הופך אותנו לשווים לפני נוכחותו והוא גם גורם לנו לחוש קטנים באותו אופן. הוא מחייב ודוחק בנו ללמוד את השפה שלו, להיות ילדים שוב פעם, לגלות מחדש את המילים ופעולות פשוטות כמו בתקופה שהיינו קטנים, ללא בוגדנות, ללא צביעות או חכמה שקרית.
* ילד בחיתולים באבוס יכול להושיע אותנו מלקבע חיי שקר: הוא אינו מבחין בערך של הכסף, הוא אינו יודע מהו כרטיס אשראי, הוא אינו זקוק לטלפון חכם, גם לא לאינטרנט, או פייסבוק על מנת לתקשר. הוא פשוט מבקש חלב חומרי, הוא רק זקוק למגע חם של קשר אנושי, לקרבה ודאגה מצד אדם כלשהו!
* ילד בחיתול באבוס יכול להושיע אותנו מפסימיזם, מחוסר אמון,,מפחד מהמוות, משום שהוא ממקם לפני עינינו את הרז ואת רז החיים. כשהוא מחייך הוא הופך לאותה דמות של אושר, הוא גורם לנו לשכוח את כל אי הנוחות, כל הסבל, את כל הרשע!
בילד זה, אשר נקרא ישוע, אותו הלב של האל מפעם! בילד זה, ישוע, הינו אותו מחבר החיים. הוא הגיע לחיינו שלנו על מנת להעניק לנו את חייו ולהציג אותנו בסופו של דבר באותם החיים של האל.
הילד מבית לחם מציע את עצמו ונותן את עצמו בזרועות פתוחות. הוא יכול להראות לנו את המתוק שבחיוך, אולם בה בעת הוא שברירי, חסר אונים ונזקק לכל דבר.
אנו גם נקראים לפתוח את זרועותינו ולקבל אותו ולפתוח את ידינו על מנת לתת, עם השמחה והלב הנדיב של פרנסיס מאסיזי.
מי ייתן וכל אחד מאיתנו, בחג המולד הקדוש הזה, ילמד כיצד לפתוח את זרועותיו או זרועותיה ולקבל את הילד מבית לחם ברוך נדיב, וגם לקבל את כל הקטנים שאותם הוא תמיד מייצג.
מי ייתן וכל אחד מאיתנו יוכל לפתוח את ידיו או ידיה במעשה של נתינה, בעבור אלו הנזקקים ולעבר כל בריאה שאנו פוגשים בימינו אלו משך המסע של חיינו.
חג מולד שמח ממערת המולד שבבית לחם.
חג מולד שמח מהאבוס של בית לחם.
חג מולד שמח מהמקום שבו מתן האל והישועה שלנו החלה!
חג מולד שמח לכל אחד ואחד מכם, למשפחותיכם ולקהילות שלכם.
האח הפרנציסקאני פרנצ'סקו פאטון
הקוסטוד של ארץ הקודש
