לאחר ההלוויה של האח סלבטורה ברנקאטו, בדרך חזרה ליפו, הלכתי לשכונת התחנה, שבתחנה המרכזית, על מנת לברך דירה בקומה העליונה, שבה מתגוררים עובדים מהודו. לאחר טיפוס איטי במדרגות, שמעתי שירה, כפי ששומעים בכנסייה, ודקלום חוזר במקצב של תפילה קהילתית לחילופין. הגעתי לקומה. הדלת לדירה היתה פתוחה וחלק מהאנשים עמדו משום שלא היה עוד מקום.
תפילות ושירים ב-קונקאנית בוצעו באופן פופולארי למדי. כששאלתי מישהו מה מתרחש כאן, הם ענו בנימוס כי אנו עושים את המסלול של דרך הצלב. רק אחר כך יכולתי להיכנס, להיכנס בין האנשים. ראיתי שולחן פשוט, הנשען כנגד הקיר, שהיה כמזבח, ועליו צלב, כמרכז תשומת הלב והדבקות. היו הרבה נשים צעירות וגברים צעירים שכרעו ברך, עם ידיים לפותות זו בזו, בהתאם למנהג. אחרים עמדו, עקב היעדר מקום לכרוע ברך. כולם היו שקועים בתפילה שאותה הובילו חלק מחברי הקהילה. פניהם הביעו שלווה, כמו גם עייפות משבוע עבודה קשה וגעגועים למשפחתם ולבתיהם הרחוקים, אולם כולם היו בטוחים וחדורי אמונה. מתמקדים במבטם בישוע על הצלב המעניק להם עוצמה הנדרשת לשאת את צלבם שלהם. הם כולם מקראלה, מדינה בצפון הודו, שעברה לנצרות עקב השליח תומאס בהטפה האפוסטולית הראשונה. אחר כך במאה ה-16, בתקופת המיסיון הגדולה לאסיה, הישועי ספרדי פרנסיס חבייר הקדוש החייה את אמונתם עם קנאותו והתלהבותו המיסיונרית.
הקהילה ההודית נעדרת כהן-דת המלווה אותם בארץ זרה על מנת לסייע להם לשמור על אמונתם הנוצרית. הם מלווים אך ורק ע"י רוח הקודש וע"י אהבתם הרבה לבתולה מרים [מריה]. הם חיים את הנצרות בפשטות ובאהבה. הם עניי האל, עשירים בנוכחותו בליבם.
בסוף התפילה, הם ביקשו ממני לקבל ברכה מכהן דת, שלה הם מעניקים משמעות רבה. אחר כך הם שבו לדירותיהם, שאותם הם מאכלסים 10-12 איש בדירה אחת, לסוף שבוע של מנוחה שלו הם ראויים. חלקם עלו לגג של הבלוק על מנת להתאמן על ריקודים מסורתיים, שאותם יבצעו בחגיגת חג הפסחא הקרב בקהילה, כפעילות של תרבות פנאי לגיטימית. שאלוהים יברך אותם.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו
תפילות ושירים ב-קונקאנית בוצעו באופן פופולארי למדי. כששאלתי מישהו מה מתרחש כאן, הם ענו בנימוס כי אנו עושים את המסלול של דרך הצלב. רק אחר כך יכולתי להיכנס, להיכנס בין האנשים. ראיתי שולחן פשוט, הנשען כנגד הקיר, שהיה כמזבח, ועליו צלב, כמרכז תשומת הלב והדבקות. היו הרבה נשים צעירות וגברים צעירים שכרעו ברך, עם ידיים לפותות זו בזו, בהתאם למנהג. אחרים עמדו, עקב היעדר מקום לכרוע ברך. כולם היו שקועים בתפילה שאותה הובילו חלק מחברי הקהילה. פניהם הביעו שלווה, כמו גם עייפות משבוע עבודה קשה וגעגועים למשפחתם ולבתיהם הרחוקים, אולם כולם היו בטוחים וחדורי אמונה. מתמקדים במבטם בישוע על הצלב המעניק להם עוצמה הנדרשת לשאת את צלבם שלהם. הם כולם מקראלה, מדינה בצפון הודו, שעברה לנצרות עקב השליח תומאס בהטפה האפוסטולית הראשונה. אחר כך במאה ה-16, בתקופת המיסיון הגדולה לאסיה, הישועי ספרדי פרנסיס חבייר הקדוש החייה את אמונתם עם קנאותו והתלהבותו המיסיונרית.
הקהילה ההודית נעדרת כהן-דת המלווה אותם בארץ זרה על מנת לסייע להם לשמור על אמונתם הנוצרית. הם מלווים אך ורק ע"י רוח הקודש וע"י אהבתם הרבה לבתולה מרים [מריה]. הם חיים את הנצרות בפשטות ובאהבה. הם עניי האל, עשירים בנוכחותו בליבם.
בסוף התפילה, הם ביקשו ממני לקבל ברכה מכהן דת, שלה הם מעניקים משמעות רבה. אחר כך הם שבו לדירותיהם, שאותם הם מאכלסים 10-12 איש בדירה אחת, לסוף שבוע של מנוחה שלו הם ראויים. חלקם עלו לגג של הבלוק על מנת להתאמן על ריקודים מסורתיים, שאותם יבצעו בחגיגת חג הפסחא הקרב בקהילה, כפעילות של תרבות פנאי לגיטימית. שאלוהים יברך אותם.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו