הימים שבהם חוגגים את תחילת תקופת הציפייה ואשר חונכים בו זמנית את השנה הליטורגית החדשה, הינם אינטנסיבים ומיוחדים עבור הקוסטודיה של ארץ הקודש. בייחוד הליטורגיה הפותחת את תקופת הציפייה, המכונה תפילת הערבית הראשונה והמקראות הנחוגים בבית לחם בשעות אחר הצהריים ביום שבת ה-26 בנובמבר, נערכו הבוקר ע"י כניסתו הטקסית של קוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, לכנסיית קתרינה קדושה, בסמוך לבזיליקה של המולד. לפני מספר שנים הוחלט מסיבות קהילתיות גרידא כי כאשר התאריך של ה-25 לחודש, יום החג של קתרינה הקדושה מאלכסנדריה, אשר העניקה את שמה לכנסייה, לקהילה ולמנזר של הקוסטודיה הפרנציסקאנית את שמם, אזי הכניסה הטקסית של הקוסטוד אשר חוגג את יום החג של הקדושה תדחה ליום שבת.
לאחר פגישה חמה עם המוכתר, מר יעקב עמר, והמכובדים של קהילת ירושלים, בחדר האירוח של המנזר (חדר ה"דיוואן"), האח פיירבטיסטה פיצהבלה יצא לבית לחם מלווה בתהלוכה של מספר חברים מה-קוריה של הקוסטודיה וברכבים של אנשי הקהילה מיורושלים. מלווה ע"י משטרת ישראל ברחובותיה שטופי השמש של העיר אשר עוברים מאחורי הר ציון, ממשיך בדרך הארוכה המובילה לבית לחם, התהלוכה עצרה ב-מאר אליאס, המנזר של אליהו הקדוש, אשר עומד כמו מצודה בצד שמאל של הדרך, על אתר עתיק של מנזר מהתקופה הביזנטית ואשר מזכיר את המקום שבו הנביא אליהו נח לפני שיצא למסע העלייה לרגל להר חורב מהר כרמל כדי לנוס מפני המלכה איזבל (מלאכים א', יט:4-8). בנקודה זו המסמנת את סופה של הריבונות של קהילת ירושלים ומהווה התחלה את זו של בית ג'אלה, קיבלו את פניו של הקוסטוד בשמחה הרשויות האזרחיות והקהילה הנוצרית של בית ג'אלה. לאחר החלפת ברכות, הקבוצה החדשה הצטרפה לתהלוכת הרכבים - הפעם היחידה בשנה כשרכבים מגיעים מהגדה המערבית, שהינה תחת שליטת הרשות הפלסטינאית, כפי שזהו המקרה של בית ג'אלה, יכולים לעבור את הגבול למדינת ישראל ולעבור מעבר לחומת ההפרדה. לאחר נסיעה בדרך הישנה הרשמית המובילה מירושלים לבית לחם, שכיום נגישה רק באירועים מיוחדים בשנה, התהלוכה הגיעה לקיר הגבוה של האתר של קבר רחל, מקום קדוש שקשה להגיע אליו עקב קרבתו למחסום החוצץ בין ישראל והרשות הפלסטינאית ולאחר מכן נסיעה בעקבות החומה, התהלוכה חצתה את נקודת הכניסה לבית לחם. כאן, באותו מיקום היכן שישנו פתח מסיבי בחומה המסמנת את ההפרדה בין העמים, משטרת ישראל והמשטרה הפלסטינאית, יחד לרגל אירוע מיוחד זה, לחצו ידיים במצב אנושי פשוט ומרגש. בינתיים, התהלוכה הארוכה, המלווה כעת ע"י המשטרה הפלסטינאית, עברה בבית לחם ובשכונותיה הישנות בקרב קהל רב וילדים בשולי הרחובות, ממתינים לראות ולברך את הקוסטוד בשעה שעובר.
כאשר הקוסטוד התקרב לכיכר הגדולה שלפני הבזיליקה של המולד, הוא המשיך בהליכה רגלית, מלווה ע"י הרשויות המקומיות והמזכיר שלו, האח סילביו דה לה פואנטה. האח פיירבטיסטה נתקבל בחום, במרכז של הכיכר העמוסה בקהל חוגג ע"י תנועת הצופים הערבית שהיו משני הצדדים עם המדים הצבעוניים, הלהקה ונגני חמת החלילים הצעירים. מעבר לדרך החחוצה את הכיכר, במקביל לחצר הסלולה שלפני הכניסה לבזיליקה, סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, יחד עם תלמידים רבים מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא של ירושלים וחברים רבים מהקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, הגיעו לבית לחם לרגל כניסה מיוחדת טקסית זו, המתינו לו. במפתן הבזיליקה, ליד העמוד הנמוך המוביל פנימה, ומיד לאחר שנכנס, לפני שהלך לדלת משמאל המובילה למתחם של הכנסייה הפרנציסקאנית של קתרינה הקדושה, האח פיצהבלה עצר על מנת לברך בחום את הקהילה היוונית אורתודוכסית אשר חולקת יחד עם הפרנציסקאנים את המקום הקדוש. לאחר שחצה את המתחם, הקוסטוד לבסוך עצר בכניסה של כנסיית קתרינה הקדושה, היכן שהאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה הנוכחי של הבזיליקה של המולד, לבש גלימה ליטורגית בצבע סגול, הצבע אשר הכנסייה מייעדת בתקופה של הציפייה וצום הארבעים, מוקף בנעריי מזבח וזמרי מקהלה פרנציסקאנית בניצוחו של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט שבירושלים, ואשר המתינו לקוסטוד. מאחריהם, המאמינים מילאו את הכנסייה כולה, כמו באירועים חשובים במיוחד, שהביאו יחד אנשי דת מקהילות דתיות שונות הנוכחות בארץ הקודש, חברים של הקוסטודיה הפרנציסקאנית ועמיתים המשתפים פעולה עימה וחברים רבים מהקהילה הנוצרית (דוברת הערבית) מקרוב ומרחוק. בכניסה לכנסייה, הקוסטוד השלים את הטקס של לבישת הרדיד ונתן נשיקה לצלב בשעה שהזמרים והמאמינים שרו "תה דיאום", האח פיצהבלה הגיע למזבח הגדול, תפס את מקומו יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח סילביודה לה פואנטה, האח נואל מוסקט (דיסקרט של ארץ הקודש) והאח פיטר ווסקו (נשיא האגודה הפרנציסקאנית עבור ארץ הקודש). בנקודה זו, נציגי הקבוצות המקומיות ותנועת הצופים העניקו לקוסטוד את הצעיפים האדומים שלהם. "היו פילוגים רבים שעברו על הארץ הזו", אמר האח פיצהבלה בנאומו הקצר שתורגם לערבית ע"י האח מרוואן דידאס (כהן הדת של קהילת בית לחם), "אולם תקופת הציפייה יכולה להעניק לנו באמת ובתמים השראה לחיים חדשים.המחלוקות ואי ההבנה עדיין מלווים אותנו אולם ישנה תקווה ואפשרות לבנות קהילה מאוחדת הנמצאת בלב של כולנו. תקוותי הכנה הינה כי הנוצרים יוכלו באמת להדליק משואה עם אחדות ואהבה לבית לחם ולכל ארץ הקודש." לאחר שנתן את ברכתו הטקסית, הקוסטוד וסגנו החליפו ברכות חמות וחגיגיות במתחם עם כל החברים והמאמינים שנכחו.
בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הטקסים של תקופת הציפייה החלו, כשאת תפילת הערבית הראשונה ערך הקוסטוד יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח סטפן מילוסוביץ, האח נואל מוסקט והאח סילביו דה לה פואנטה. במהלךך הטקס נערכה תהלוכה מסורתית למערת המולד היכן שנמצאת הנקודה הסמוכה ליד המערה המכונה "של החכמים" מצד ימין של המזבח של המולד, האח פיצהבלה הדליק נר וחזר לכנסייה ועם הלהבה הזו הדליק את ארבעת הנרות הראשונים של כתר הציפייה שנעשה מזרדים וענפים והונח ליד המזבח הגדול. בסוף של תפילת הערבית, האירועים המשיכו באמצע אחר הצהריים עם המקראות שנערכו ע"י האח הממונה על הבזילקה של המולד, האח סטפן מילוסוביץ. לאחר מזמור של תהילים של הלל של ביאתו הקרובה של האדון וקריאה מתחילת הספר של הנביא ישעיהו (פרק א:1-18) וטקסט מהקתשיזם של סיריל הקדוש, הבישוף של ירושלים, אשר הוקדשו לבואו של ישוע המשיח (קתשיזם 15:1-5; עמודים 33, 870-874), הטקס הגיע לסופו עם תהלוכה למערת המולד והדלקת הקטורת של כוכב הכסף המסמל את מקום לידתו של ישוע בשעה שכל הנקהלים החזיק נר בוער תוך שירת "תה דיאום".
בבוקר למחרת, יום ראשון ה-27 בנובמבר, סעודת האדון העיקרית של הקהילה בכנסיית קתרינה הקדושה נערכה ע"י האב הקוסטוד, בפניהם של מאמינים רבים מאד, וטקס זה חנך את תקופת הציפיה. סעודת האדון שנערכה ע"י האח סטפן מילוסוביץ והאח סילביו דה לה פואנטה יחד עם משתתפי המקהלה של הצעירים של בית לחם, היה בשפה הערבית והדררשה נאמרה בערבית ע"י כהן הדת של הקהילה, האח מרוואן דידאס.
בית לחם התעוררה לחיים במספר ימי חג מעטים אלו, כאשר המקומיים החיים למרות הקשיים והבעיות עם עולי הרגל הגודשים את מרכז הכיכר, יחד עם יופיה העתיק ושמחתה הענווה. כאן, במערה הקטנה, בלילה שקט לפני שנים רבות, כל החינוך של אהבת האל הושלם. תקופת הציפייה הינה זמן לתקווה ולציפיות, רצון עז לגלות את האל לצידנו, אולם גם זמן להכנה למפגש עימו, שינוי רדיקלי בלב המראה את הדרך שהאל לוקח עד סופה.אין זו דרך קלה אלא יוצאת דופן שכבר סומנה בתחילת הספר של הנביא ישעיו, היכן שהאדון, לאחר שכעס נגד עם ישראל עקב היותו כפוי תודה וצבוע, מסכם במילים הבאות: "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (פרק א:18). התמודדות עם האנשים המתרחקים מהאחדות עם האל, מתחכשים לדבר ה' וחושפים עצמם לאלימות, האדון רוצה להעיר מחדש את אוזניהם, לפתוח מחדש בדיאלוג, לשוב ללבבם במקום להשמיד ולעשות שימוש באלימות נגדם, הוא מפתיע אותנו עם בחירה של אי אלימות, של אהבה, מחילה ואמון ביון. זו המודרניות של האל, המודרניות של חג המולד שלו המובילה אותנו להשלמה של חינוכו לישועה באמצעות התגלמות של דבר ה' בישוע. בדרך זו אנו הולכים לבית לחם, זו המשמעות האותנטית של ההמתנה לחג המולד, הרצון לשלום ולחיים בעבור כל אחד, עבור ארץ הקדש והעולם כולו.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו
לאחר פגישה חמה עם המוכתר, מר יעקב עמר, והמכובדים של קהילת ירושלים, בחדר האירוח של המנזר (חדר ה"דיוואן"), האח פיירבטיסטה פיצהבלה יצא לבית לחם מלווה בתהלוכה של מספר חברים מה-קוריה של הקוסטודיה וברכבים של אנשי הקהילה מיורושלים. מלווה ע"י משטרת ישראל ברחובותיה שטופי השמש של העיר אשר עוברים מאחורי הר ציון, ממשיך בדרך הארוכה המובילה לבית לחם, התהלוכה עצרה ב-מאר אליאס, המנזר של אליהו הקדוש, אשר עומד כמו מצודה בצד שמאל של הדרך, על אתר עתיק של מנזר מהתקופה הביזנטית ואשר מזכיר את המקום שבו הנביא אליהו נח לפני שיצא למסע העלייה לרגל להר חורב מהר כרמל כדי לנוס מפני המלכה איזבל (מלאכים א', יט:4-8). בנקודה זו המסמנת את סופה של הריבונות של קהילת ירושלים ומהווה התחלה את זו של בית ג'אלה, קיבלו את פניו של הקוסטוד בשמחה הרשויות האזרחיות והקהילה הנוצרית של בית ג'אלה. לאחר החלפת ברכות, הקבוצה החדשה הצטרפה לתהלוכת הרכבים - הפעם היחידה בשנה כשרכבים מגיעים מהגדה המערבית, שהינה תחת שליטת הרשות הפלסטינאית, כפי שזהו המקרה של בית ג'אלה, יכולים לעבור את הגבול למדינת ישראל ולעבור מעבר לחומת ההפרדה. לאחר נסיעה בדרך הישנה הרשמית המובילה מירושלים לבית לחם, שכיום נגישה רק באירועים מיוחדים בשנה, התהלוכה הגיעה לקיר הגבוה של האתר של קבר רחל, מקום קדוש שקשה להגיע אליו עקב קרבתו למחסום החוצץ בין ישראל והרשות הפלסטינאית ולאחר מכן נסיעה בעקבות החומה, התהלוכה חצתה את נקודת הכניסה לבית לחם. כאן, באותו מיקום היכן שישנו פתח מסיבי בחומה המסמנת את ההפרדה בין העמים, משטרת ישראל והמשטרה הפלסטינאית, יחד לרגל אירוע מיוחד זה, לחצו ידיים במצב אנושי פשוט ומרגש. בינתיים, התהלוכה הארוכה, המלווה כעת ע"י המשטרה הפלסטינאית, עברה בבית לחם ובשכונותיה הישנות בקרב קהל רב וילדים בשולי הרחובות, ממתינים לראות ולברך את הקוסטוד בשעה שעובר.
כאשר הקוסטוד התקרב לכיכר הגדולה שלפני הבזיליקה של המולד, הוא המשיך בהליכה רגלית, מלווה ע"י הרשויות המקומיות והמזכיר שלו, האח סילביו דה לה פואנטה. האח פיירבטיסטה נתקבל בחום, במרכז של הכיכר העמוסה בקהל חוגג ע"י תנועת הצופים הערבית שהיו משני הצדדים עם המדים הצבעוניים, הלהקה ונגני חמת החלילים הצעירים. מעבר לדרך החחוצה את הכיכר, במקביל לחצר הסלולה שלפני הכניסה לבזיליקה, סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, יחד עם תלמידים רבים מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא של ירושלים וחברים רבים מהקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, הגיעו לבית לחם לרגל כניסה מיוחדת טקסית זו, המתינו לו. במפתן הבזיליקה, ליד העמוד הנמוך המוביל פנימה, ומיד לאחר שנכנס, לפני שהלך לדלת משמאל המובילה למתחם של הכנסייה הפרנציסקאנית של קתרינה הקדושה, האח פיצהבלה עצר על מנת לברך בחום את הקהילה היוונית אורתודוכסית אשר חולקת יחד עם הפרנציסקאנים את המקום הקדוש. לאחר שחצה את המתחם, הקוסטוד לבסוך עצר בכניסה של כנסיית קתרינה הקדושה, היכן שהאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה הנוכחי של הבזיליקה של המולד, לבש גלימה ליטורגית בצבע סגול, הצבע אשר הכנסייה מייעדת בתקופה של הציפייה וצום הארבעים, מוקף בנעריי מזבח וזמרי מקהלה פרנציסקאנית בניצוחו של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט שבירושלים, ואשר המתינו לקוסטוד. מאחריהם, המאמינים מילאו את הכנסייה כולה, כמו באירועים חשובים במיוחד, שהביאו יחד אנשי דת מקהילות דתיות שונות הנוכחות בארץ הקודש, חברים של הקוסטודיה הפרנציסקאנית ועמיתים המשתפים פעולה עימה וחברים רבים מהקהילה הנוצרית (דוברת הערבית) מקרוב ומרחוק. בכניסה לכנסייה, הקוסטוד השלים את הטקס של לבישת הרדיד ונתן נשיקה לצלב בשעה שהזמרים והמאמינים שרו "תה דיאום", האח פיצהבלה הגיע למזבח הגדול, תפס את מקומו יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח סילביודה לה פואנטה, האח נואל מוסקט (דיסקרט של ארץ הקודש) והאח פיטר ווסקו (נשיא האגודה הפרנציסקאנית עבור ארץ הקודש). בנקודה זו, נציגי הקבוצות המקומיות ותנועת הצופים העניקו לקוסטוד את הצעיפים האדומים שלהם. "היו פילוגים רבים שעברו על הארץ הזו", אמר האח פיצהבלה בנאומו הקצר שתורגם לערבית ע"י האח מרוואן דידאס (כהן הדת של קהילת בית לחם), "אולם תקופת הציפייה יכולה להעניק לנו באמת ובתמים השראה לחיים חדשים.המחלוקות ואי ההבנה עדיין מלווים אותנו אולם ישנה תקווה ואפשרות לבנות קהילה מאוחדת הנמצאת בלב של כולנו. תקוותי הכנה הינה כי הנוצרים יוכלו באמת להדליק משואה עם אחדות ואהבה לבית לחם ולכל ארץ הקודש." לאחר שנתן את ברכתו הטקסית, הקוסטוד וסגנו החליפו ברכות חמות וחגיגיות במתחם עם כל החברים והמאמינים שנכחו.
בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הטקסים של תקופת הציפייה החלו, כשאת תפילת הערבית הראשונה ערך הקוסטוד יחד עם האח ארטמיו ויטורס, האח סטפן מילוסוביץ, האח נואל מוסקט והאח סילביו דה לה פואנטה. במהלךך הטקס נערכה תהלוכה מסורתית למערת המולד היכן שנמצאת הנקודה הסמוכה ליד המערה המכונה "של החכמים" מצד ימין של המזבח של המולד, האח פיצהבלה הדליק נר וחזר לכנסייה ועם הלהבה הזו הדליק את ארבעת הנרות הראשונים של כתר הציפייה שנעשה מזרדים וענפים והונח ליד המזבח הגדול. בסוף של תפילת הערבית, האירועים המשיכו באמצע אחר הצהריים עם המקראות שנערכו ע"י האח הממונה על הבזילקה של המולד, האח סטפן מילוסוביץ. לאחר מזמור של תהילים של הלל של ביאתו הקרובה של האדון וקריאה מתחילת הספר של הנביא ישעיהו (פרק א:1-18) וטקסט מהקתשיזם של סיריל הקדוש, הבישוף של ירושלים, אשר הוקדשו לבואו של ישוע המשיח (קתשיזם 15:1-5; עמודים 33, 870-874), הטקס הגיע לסופו עם תהלוכה למערת המולד והדלקת הקטורת של כוכב הכסף המסמל את מקום לידתו של ישוע בשעה שכל הנקהלים החזיק נר בוער תוך שירת "תה דיאום".
בבוקר למחרת, יום ראשון ה-27 בנובמבר, סעודת האדון העיקרית של הקהילה בכנסיית קתרינה הקדושה נערכה ע"י האב הקוסטוד, בפניהם של מאמינים רבים מאד, וטקס זה חנך את תקופת הציפיה. סעודת האדון שנערכה ע"י האח סטפן מילוסוביץ והאח סילביו דה לה פואנטה יחד עם משתתפי המקהלה של הצעירים של בית לחם, היה בשפה הערבית והדררשה נאמרה בערבית ע"י כהן הדת של הקהילה, האח מרוואן דידאס.
בית לחם התעוררה לחיים במספר ימי חג מעטים אלו, כאשר המקומיים החיים למרות הקשיים והבעיות עם עולי הרגל הגודשים את מרכז הכיכר, יחד עם יופיה העתיק ושמחתה הענווה. כאן, במערה הקטנה, בלילה שקט לפני שנים רבות, כל החינוך של אהבת האל הושלם. תקופת הציפייה הינה זמן לתקווה ולציפיות, רצון עז לגלות את האל לצידנו, אולם גם זמן להכנה למפגש עימו, שינוי רדיקלי בלב המראה את הדרך שהאל לוקח עד סופה.אין זו דרך קלה אלא יוצאת דופן שכבר סומנה בתחילת הספר של הנביא ישעיו, היכן שהאדון, לאחר שכעס נגד עם ישראל עקב היותו כפוי תודה וצבוע, מסכם במילים הבאות: "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (פרק א:18). התמודדות עם האנשים המתרחקים מהאחדות עם האל, מתחכשים לדבר ה' וחושפים עצמם לאלימות, האדון רוצה להעיר מחדש את אוזניהם, לפתוח מחדש בדיאלוג, לשוב ללבבם במקום להשמיד ולעשות שימוש באלימות נגדם, הוא מפתיע אותנו עם בחירה של אי אלימות, של אהבה, מחילה ואמון ביון. זו המודרניות של האל, המודרניות של חג המולד שלו המובילה אותנו להשלמה של חינוכו לישועה באמצעות התגלמות של דבר ה' בישוע. בדרך זו אנו הולכים לבית לחם, זו המשמעות האותנטית של ההמתנה לחג המולד, הרצון לשלום ולחיים בעבור כל אחד, עבור ארץ הקדש והעולם כולו.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו