על מנת לחגוג את יום החג של גבירתנו של הסבל, קבוצה קטנה של אנשי הקהילה הלטינית של ירושלים נפגשה מוקדם בבוקר ה-21 במרץ, יום שני, בקפלה של הגולגולתא, שבכנסיית הקבר.
אלו אחד מהפעמים הבודדות במהלך השנה שהקהילה הלטינית של ירושלים נוכחת באירועים שבכנסיית הקבר, למרות שהקהילה נפגשת בכל יום בכנסיית המנזר של סאן סלבטורה, השייך לקוסוטודיה והינה גם כנסיית הקהילה.
ברם, התאריך משמעותי גם משום שה-21 במרץ הינו גם יום האם עבור הפלסטינים.
בדממה של הבזיליקה, האווירה היתה של תפילה והמקהלה הקטנה הכינה את השירים שלה. סעודת האדון נחוגה על ידי כהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, וסייע בידו האח מישל שווקי ו-רמזי סידאווי.
"אישה, ראי את בנך! זהו בנך!", אמר האח פיראס בדרשה שלו, בשעה שציטט מספר הבשורה של אותו יום. "בספר הבשורה הזה, ישוע בונה את מערכת היחסים איתנו באופן מאד אישי אולם קולקטיבי. האם תמיד חשה כאב, והיא נושאת לא רק צלב אחד אלא מספר צלבים. בטקסט זה מספר הבשורה הנשים מאופיינות באימהותם ליד הצלב והייסורים של ישוע המשיח, ובכך מקדשות את האמהות שלהן", הדגיש האח.
הנשים נושאות את הצלבים שלהן על ידי אמהות פיסית אולם גם מעניקות לילדיהם חינוך שבו דגש על אהבה, אמונה, בשעה שלרוב עומדות בסבל עצמו. האח הסביר שהנשים לוקחות את מרים, האם שלנו, כדוגמא שלהן. "האמא שלנו ממשיכה למצוא את יעדה ואת מה שנתבקש ממנה, ודבר זה הינה קריאה לכל אם להישאר באמונה ולדבוק ביעדיה למרות כל הנסיונות בחיים. לא רק ששמעון מקירינה סייע לסחוב את הצלב, אלא כך עושה כל אם עם צלבה של חיי המשפחה היום יומיים."
"למי העביר ישוע המשיח את המספר של התקומה ? לאישה!", הסביר, המשמעות הינה שאם האם היא זו שסובלת קודם, היא תהיה זו שתשמח ראשונה. לכן ישנה קריאה, יעד ומטרה.
N.H.
אלו אחד מהפעמים הבודדות במהלך השנה שהקהילה הלטינית של ירושלים נוכחת באירועים שבכנסיית הקבר, למרות שהקהילה נפגשת בכל יום בכנסיית המנזר של סאן סלבטורה, השייך לקוסוטודיה והינה גם כנסיית הקהילה.
ברם, התאריך משמעותי גם משום שה-21 במרץ הינו גם יום האם עבור הפלסטינים.
בדממה של הבזיליקה, האווירה היתה של תפילה והמקהלה הקטנה הכינה את השירים שלה. סעודת האדון נחוגה על ידי כהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, וסייע בידו האח מישל שווקי ו-רמזי סידאווי.
"אישה, ראי את בנך! זהו בנך!", אמר האח פיראס בדרשה שלו, בשעה שציטט מספר הבשורה של אותו יום. "בספר הבשורה הזה, ישוע בונה את מערכת היחסים איתנו באופן מאד אישי אולם קולקטיבי. האם תמיד חשה כאב, והיא נושאת לא רק צלב אחד אלא מספר צלבים. בטקסט זה מספר הבשורה הנשים מאופיינות באימהותם ליד הצלב והייסורים של ישוע המשיח, ובכך מקדשות את האמהות שלהן", הדגיש האח.
הנשים נושאות את הצלבים שלהן על ידי אמהות פיסית אולם גם מעניקות לילדיהם חינוך שבו דגש על אהבה, אמונה, בשעה שלרוב עומדות בסבל עצמו. האח הסביר שהנשים לוקחות את מרים, האם שלנו, כדוגמא שלהן. "האמא שלנו ממשיכה למצוא את יעדה ואת מה שנתבקש ממנה, ודבר זה הינה קריאה לכל אם להישאר באמונה ולדבוק ביעדיה למרות כל הנסיונות בחיים. לא רק ששמעון מקירינה סייע לסחוב את הצלב, אלא כך עושה כל אם עם צלבה של חיי המשפחה היום יומיים."
"למי העביר ישוע המשיח את המספר של התקומה ? לאישה!", הסביר, המשמעות הינה שאם האם היא זו שסובלת קודם, היא תהיה זו שתשמח ראשונה. לכן ישנה קריאה, יעד ומטרה.
N.H.