יום רביעי, ה-3 ביוני, הינו יום החג של גוף המשיח, ובו ישנה טקסיות של גופו ודמו של ישוע המשיח. מלווה ע"י הרבה פרנציסקאנים ואנשי דת מקהילות שונות, מונסיניור שומאלי, הבישוף המסייע ונציג הפטריארכיה הלטינית, נכנס באופן טקסי לכנסיית הקבר.
יום החג של הסקרמנט הקדוש, אשר ידוע בביטויו הלטיני "קורפוס כריסטי" [גוף המשיח] הינו אירוע טקסי שבו בזרם הלטיני חוגגים את גופו ודמו של ישוע המשיח ואת נוכחותו האמיתית בהוחדה [אוכריסטיה בלעז]. טקסיות זו, המתרחשת שבועיים לאחר חג השבועות [פנטהקוסט בלעז], מדגיש את השמחה של ייסוד ההוחדה.
עם התקדמותו של ה-קוואס המכה במקלו, הדלתות של הבזיליקה נפתחו לרווחה וקיבלו את פני הנקהלים. הכניסה הוקדמה ע"י שירה של תפילת הערבית לרגל החג, ולאחר מכן תהלוכה יומית טקסית הכוללת שלושה הקפות מסביב למקום הקדוש שלוש פעמים. לאחר ה"קומפליין" וכמעט ארבע שעות של תפילה שבהם עולי רגל רבים, מאמינים ואנשי דת השתתפו בו, הפרנציסקאנים חזרו.
אולם בשעה שהעיר ירושלים ישנה, בלילה, האחים הפרנציסקאנים חזרו לכנסייה של התחייה [כנסיית הקבר] לטקס תפילה לילי שנערך ע"י סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל. בדממה של הלילה, נרות וקטורת מילאו מחדש את הכנסייה. תהלוכה חדשה שלוותה ע"י מעט מאמינים היתה חלק מיום זה של תפילה.
למחרת, ביום חמישי, ה-4 ביוני, באותו מקום ולרגל אותו יום חג, הפרנציסקאנים והמאמינים התאספו שוב אולם הפעם לסעודת האדון שנערכה ע"י מונסיניור פואד טוואל, הפטריארך הלטיני של ירושלים. הפטריארך התקבל ע"י האח האחראי על המנזר, האח הפרנציסקאני נואל מוסקט, והלך עימו לאבן המשיחה, ונלוו אליו הפרנציסקאנים והסמינריסטים של הפטריארכיה הלטינית, בנוסף להרבה כהני דת מסייעים שהחלו בתפילה של "שבחי" לפני הקבר הריק. מסביב, עולי רגל התפללו, הן קתולים והן אורתודוכסים, מכל הלאומים וחלקם התרגשו עד דמעות. קבוצות של מבקרים, שהיו פחות או יותר דיסקרטיים, הלכו מאחורי הקבר לפני שיצאו בכיוון ההפוך.
בדרשה שלו במהלך סעודת האדון, הפטריארך הדגיש את התרומה החיונית של ההוחדה בחיינו: "בכל דרך במדבר, כל קריאה או מיזם חשוב בחיים עדיין כולל נפילות, קשיים או חוסר הבנה. אולם אלו ששומרים על אמונתם ניזונים ממן מהשמיים (דברים ח:16) המסייע בהשגת היעד הרצוי."
התהלוכה האחרונה מסביב לקבר היתה ללא ספק יפיפייה. הפטריארך נשא את גופו של המשיח, שהינו חי באמצעות ההוחדה מסביב למקום שבו ניצח את המוות. האירוע הסתיים בקפלה של התקומה עם ברכה של הסקרמנט הקדוש אשר הופך, כפי שהתבטא הפטריארך "לחם לאחינו בשירות, תפילה ועובדה יחדיו."
ניזאר חאלון והלן מורלט
יום החג של הסקרמנט הקדוש, אשר ידוע בביטויו הלטיני "קורפוס כריסטי" [גוף המשיח] הינו אירוע טקסי שבו בזרם הלטיני חוגגים את גופו ודמו של ישוע המשיח ואת נוכחותו האמיתית בהוחדה [אוכריסטיה בלעז]. טקסיות זו, המתרחשת שבועיים לאחר חג השבועות [פנטהקוסט בלעז], מדגיש את השמחה של ייסוד ההוחדה.
עם התקדמותו של ה-קוואס המכה במקלו, הדלתות של הבזיליקה נפתחו לרווחה וקיבלו את פני הנקהלים. הכניסה הוקדמה ע"י שירה של תפילת הערבית לרגל החג, ולאחר מכן תהלוכה יומית טקסית הכוללת שלושה הקפות מסביב למקום הקדוש שלוש פעמים. לאחר ה"קומפליין" וכמעט ארבע שעות של תפילה שבהם עולי רגל רבים, מאמינים ואנשי דת השתתפו בו, הפרנציסקאנים חזרו.
אולם בשעה שהעיר ירושלים ישנה, בלילה, האחים הפרנציסקאנים חזרו לכנסייה של התחייה [כנסיית הקבר] לטקס תפילה לילי שנערך ע"י סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל. בדממה של הלילה, נרות וקטורת מילאו מחדש את הכנסייה. תהלוכה חדשה שלוותה ע"י מעט מאמינים היתה חלק מיום זה של תפילה.
למחרת, ביום חמישי, ה-4 ביוני, באותו מקום ולרגל אותו יום חג, הפרנציסקאנים והמאמינים התאספו שוב אולם הפעם לסעודת האדון שנערכה ע"י מונסיניור פואד טוואל, הפטריארך הלטיני של ירושלים. הפטריארך התקבל ע"י האח האחראי על המנזר, האח הפרנציסקאני נואל מוסקט, והלך עימו לאבן המשיחה, ונלוו אליו הפרנציסקאנים והסמינריסטים של הפטריארכיה הלטינית, בנוסף להרבה כהני דת מסייעים שהחלו בתפילה של "שבחי" לפני הקבר הריק. מסביב, עולי רגל התפללו, הן קתולים והן אורתודוכסים, מכל הלאומים וחלקם התרגשו עד דמעות. קבוצות של מבקרים, שהיו פחות או יותר דיסקרטיים, הלכו מאחורי הקבר לפני שיצאו בכיוון ההפוך.
בדרשה שלו במהלך סעודת האדון, הפטריארך הדגיש את התרומה החיונית של ההוחדה בחיינו: "בכל דרך במדבר, כל קריאה או מיזם חשוב בחיים עדיין כולל נפילות, קשיים או חוסר הבנה. אולם אלו ששומרים על אמונתם ניזונים ממן מהשמיים (דברים ח:16) המסייע בהשגת היעד הרצוי."
התהלוכה האחרונה מסביב לקבר היתה ללא ספק יפיפייה. הפטריארך נשא את גופו של המשיח, שהינו חי באמצעות ההוחדה מסביב למקום שבו ניצח את המוות. האירוע הסתיים בקפלה של התקומה עם ברכה של הסקרמנט הקדוש אשר הופך, כפי שהתבטא הפטריארך "לחם לאחינו בשירות, תפילה ועובדה יחדיו."
ניזאר חאלון והלן מורלט