היתה שמחה רבה בחגיגה של האירוע לכבודה של גברתנו מ-גואדלופה, בתאריך יוצא הדופן של ה-12/12/2012. זהו צירוף מקרים מספרי אשר מתקיים פעם במאות שנים!
האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערך את סעודת האדון הטקסית, שנערכה בספרדית ונעזר ע"י האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, האב אריק ויקוף, סלזיאני המתגורר ב-רטיסבון. אמריקה הלטינית מיוצגת כאן בירושלים ע"י מספר אחים פרנציסקאנים וכהני דת, אנשי דת ומאמינים מארצות שונות מאמריקה הלטינית ומקהילות שונות המתקיימות בארץ הקודש.
בדרשה שלו, האב אריק אמר שהשאלה של מי יהיה המפיץ הראשון של האמונה ביבשת אמריקה מעלה תשובה פשוטה ביותר, אולם מעמיקה ואמיתית בו זמנית ובאדיקות והרי זו מרים, אימו של ישוע, אשר הביאה את הבשורה לארצות אלו.
גברתנו מ-גואדלופה הינה הביטוי הרהוט ביותר של אמונה חייה לאנשים רבים, אשר רואים בה ככלי שבאמצעותו האל מתקשר ומעביר את הישועה אלינו, כלומר – בנו [של האל], ישוע.
זוהי "הבתולה מ-גודאלופה" אשר מבטאת בעצמה את הטוב האלוהי כאשר היא עושה שימוש בדמות האם ובמגנה, האל שומר על מאמיניו, בייחוד הקטנים ואלו הנמצאים בשוליים.
האב הסלזיאני הזכיר שהפרנציסקאנים נכחו מתחילת הפצת האמונה בארצות של יבשת אמריקה. הדוגמא שלהם וההתלהבות שלהם אפשרו להעביר את אותה האמונה, אשר כיום מתבטאת במדינות קתוליות היכן שמרים, האמא שלנו, זוכה לקבל יחס של מלכה.
בסיום סעודת האדון, כל הנוכחים הלכו בתהלוכה, שבראשה האיקונה של הבתולה מ-גואדלופה, שהחל מסאן סלבטורה דרך החצר של המנזר הפרנציסקאני אל האולם של ה-קוריה.
באולם הגדול [של הקוריה], שהיו בו סימבולים של הערצה וצבעוניים של מדינות אמריקה הלטינית, נערכה ברכה טקסית ולאחריה זמן של שיתוף, כולל טעימה של אוכל טיפוס מהמטבח הטיפוסי של אמריקה הלטינית.
גברתנו מ-גואדלופה הינו השם שניתן למרים ע"י הקתולים ביבשת אמריקה לאחר ההתגלות שאירעה במקסיקו בשנת 1531.
לפי המסורת, מרים התגלתה מספר פעמים, בין ה-9 ל-12 בדצמבר בשנת 1531, בגבעה ב-טפיאק, צפונית ממקסיקו סיטי, ל-חואן דייגו קואוטלוצין, אצטקי שהמיר את דתו לנצרות.
השם גואדלופה, הוכתב ע"י מרים עצמה לדייגו, ויכול להיות התרגום המילולי בספרדית לביטוי בשפה האצטקית "היא אשר פגשה את המלאך" (ראה בראשית ג:14-15).
כפי שמתואר בהתגלות, קפלה קטנה הוקמה במקום זה, ואשר הוחלף בשנת 1557 ע"י קפלה גדולה יותר ולבסוף מקום קדוש ראוי שקיבל את הברכה והקדושה בשנת 1622. לבסוף, בשנת 1976, הבזיליקה של ימינו אלו של גברתנו מ-גודלופה נחנכה.
המעיל ("טילמה") של חואן דייגו נשמר במקום הקדוש, ועלו "נחרתה" דמותה של מרים, ומתוארת כאישה אינדיאנית צעירה. משום שעורה שחום, היא מטונה ע" המאמינים "וירג'ין מוריניטה". ההתגלות של גברתנו מ-גואדלופה הוכרה ע"י הכנסייה הקתולית וחואן דייגו הוכר כקדוש ע"י האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-31 ביוני 2002.
גברתנו מ-גואדלופה מקבלת יחס של הוקרה ע"י קתולים כפטרונית קדושה וכמלכה של האמריקות ושל הפיליפינים.
משך 481 שנים, הדמות של גברתנו משכה את תשומת הלב של מיליוני אנשים. המקום הקדוש ממוקם במרכז של מקסיקו סיטי והינו אחד מהאתרים הנוצריים שבהם מבקרים המונים ומאופיין במספר רב של עולי רגל יותר מאשר אלו המבקרים בבזיליקה של פטרוס הקדוש שברומא.
משך המאות, אמנים ומדענים ניסו לחשוף את הסודות של הדמות שלא צוירה: למעשה, אין כלל סימנים של משיחת מכחול וצבע. בשנת 1666 מומחים אישרו כי האריג עשוי מחומר צמחי שלא יכול לשרוד זמן רב: כמעט חמש מאות עברו והאריג עדין נותר בשלמותו!.
ההתגלות של גברתנו מ-גואדלופה, הקיסרית של האמריקות, מכוון את העולם לזכור את הקרבה למרים בעבור כל אדם. המסר החשוב ביותר למקסיקו, ליבשת אמריקה ולקתולים בעולם כולו הינו לזכור שאנו לא לבד, ושיש אימא שהיא חיה וקרובה לכולנו לכל מי שמחפש אותה וקורא לעזרתה.
האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערך את סעודת האדון הטקסית, שנערכה בספרדית ונעזר ע"י האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, האב אריק ויקוף, סלזיאני המתגורר ב-רטיסבון. אמריקה הלטינית מיוצגת כאן בירושלים ע"י מספר אחים פרנציסקאנים וכהני דת, אנשי דת ומאמינים מארצות שונות מאמריקה הלטינית ומקהילות שונות המתקיימות בארץ הקודש.
בדרשה שלו, האב אריק אמר שהשאלה של מי יהיה המפיץ הראשון של האמונה ביבשת אמריקה מעלה תשובה פשוטה ביותר, אולם מעמיקה ואמיתית בו זמנית ובאדיקות והרי זו מרים, אימו של ישוע, אשר הביאה את הבשורה לארצות אלו.
גברתנו מ-גואדלופה הינה הביטוי הרהוט ביותר של אמונה חייה לאנשים רבים, אשר רואים בה ככלי שבאמצעותו האל מתקשר ומעביר את הישועה אלינו, כלומר – בנו [של האל], ישוע.
זוהי "הבתולה מ-גודאלופה" אשר מבטאת בעצמה את הטוב האלוהי כאשר היא עושה שימוש בדמות האם ובמגנה, האל שומר על מאמיניו, בייחוד הקטנים ואלו הנמצאים בשוליים.
האב הסלזיאני הזכיר שהפרנציסקאנים נכחו מתחילת הפצת האמונה בארצות של יבשת אמריקה. הדוגמא שלהם וההתלהבות שלהם אפשרו להעביר את אותה האמונה, אשר כיום מתבטאת במדינות קתוליות היכן שמרים, האמא שלנו, זוכה לקבל יחס של מלכה.
בסיום סעודת האדון, כל הנוכחים הלכו בתהלוכה, שבראשה האיקונה של הבתולה מ-גואדלופה, שהחל מסאן סלבטורה דרך החצר של המנזר הפרנציסקאני אל האולם של ה-קוריה.
באולם הגדול [של הקוריה], שהיו בו סימבולים של הערצה וצבעוניים של מדינות אמריקה הלטינית, נערכה ברכה טקסית ולאחריה זמן של שיתוף, כולל טעימה של אוכל טיפוס מהמטבח הטיפוסי של אמריקה הלטינית.
גברתנו מ-גואדלופה הינו השם שניתן למרים ע"י הקתולים ביבשת אמריקה לאחר ההתגלות שאירעה במקסיקו בשנת 1531.
לפי המסורת, מרים התגלתה מספר פעמים, בין ה-9 ל-12 בדצמבר בשנת 1531, בגבעה ב-טפיאק, צפונית ממקסיקו סיטי, ל-חואן דייגו קואוטלוצין, אצטקי שהמיר את דתו לנצרות.
השם גואדלופה, הוכתב ע"י מרים עצמה לדייגו, ויכול להיות התרגום המילולי בספרדית לביטוי בשפה האצטקית "היא אשר פגשה את המלאך" (ראה בראשית ג:14-15).
כפי שמתואר בהתגלות, קפלה קטנה הוקמה במקום זה, ואשר הוחלף בשנת 1557 ע"י קפלה גדולה יותר ולבסוף מקום קדוש ראוי שקיבל את הברכה והקדושה בשנת 1622. לבסוף, בשנת 1976, הבזיליקה של ימינו אלו של גברתנו מ-גודלופה נחנכה.
המעיל ("טילמה") של חואן דייגו נשמר במקום הקדוש, ועלו "נחרתה" דמותה של מרים, ומתוארת כאישה אינדיאנית צעירה. משום שעורה שחום, היא מטונה ע" המאמינים "וירג'ין מוריניטה". ההתגלות של גברתנו מ-גואדלופה הוכרה ע"י הכנסייה הקתולית וחואן דייגו הוכר כקדוש ע"י האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-31 ביוני 2002.
גברתנו מ-גואדלופה מקבלת יחס של הוקרה ע"י קתולים כפטרונית קדושה וכמלכה של האמריקות ושל הפיליפינים.
משך 481 שנים, הדמות של גברתנו משכה את תשומת הלב של מיליוני אנשים. המקום הקדוש ממוקם במרכז של מקסיקו סיטי והינו אחד מהאתרים הנוצריים שבהם מבקרים המונים ומאופיין במספר רב של עולי רגל יותר מאשר אלו המבקרים בבזיליקה של פטרוס הקדוש שברומא.
משך המאות, אמנים ומדענים ניסו לחשוף את הסודות של הדמות שלא צוירה: למעשה, אין כלל סימנים של משיחת מכחול וצבע. בשנת 1666 מומחים אישרו כי האריג עשוי מחומר צמחי שלא יכול לשרוד זמן רב: כמעט חמש מאות עברו והאריג עדין נותר בשלמותו!.
ההתגלות של גברתנו מ-גואדלופה, הקיסרית של האמריקות, מכוון את העולם לזכור את הקרבה למרים בעבור כל אדם. המסר החשוב ביותר למקסיקו, ליבשת אמריקה ולקתולים בעולם כולו הינו לזכור שאנו לא לבד, ושיש אימא שהיא חיה וקרובה לכולנו לכל מי שמחפש אותה וקורא לעזרתה.