ביום ראשון, ה-26 לספטמבר, המקום הקדוש הפרנציסקאני של עמאוס [קוביבה] קיבל בברכה את קבוצת עולי הרגל הראשונה מזה ארבעה חודשים. לרגל החג של הקדושים קליאופס ו-שמעון, הקוסטודיה של ארץ הקודש לא אכזבה את המסורת של העלייה לרגל לכפר זה, הממוקם בגדה המערבית היכן שישוע, לפי המסורת פגש שניים מהתלמידים שהלכו ב"פנים קודרות".
באוטובוס שלקח אותו אל אחיו בעמאוס, האב באדה לא זיהה את המסלול וזאת מסיבה טובה. הדרך המסורתית, שבכל שנה קשה יותר ויותר לעבור בה, אינה חסומה לחלוטין. הישראלים סללו כביש המחבר בין התנחלות ישראלית אחת לשנייה, באזור פלסטינאי זה, על מנת להבטיח את ביטחונם של אזרחיה הישראליים, על ידי סלילת דרך שיהיה בלעדי לפלסטינאים. אולם האם זו דרך? מצד ימין ומצד שמאל היא מוקפת בחומות גבוהות עם חוטי תיל. לא יכולנו לראות את השמיים מעלינו ומסביב לא היה כלל נוף.
אף על פי כן, על מנת להגיע לדרך זו, עולי הרגל של הקוסטדויה ביקשו וקיבלו אישור חריג לפתיחת נקודת המבדק ב-קובייבה. אישור והקלות אלו הקלו על המסע בכ-20 דקות, אולם זו טובה שהאח הפרנציסקאני פרנציזק ויאטר, האח הממונה של המקום הקדוש, לא הרוויח ממנו כלל. לקח לו כ-שעה ולאחר מכן "הכל תלוי בהמתנה ב-קובייבה, וזה יכול לקחת עד שעתיים".
לכן מסיבה זו אף קבוצה לא מגיעה ל-קובייבה (עמאוס) עוד. "אין קיצורי דרך עבור קבוצות הרוצות להגיע ולחגוג כאן", הבטיח לנו השוער של המנזר "אבל אחר כך כשהם שומעים איך מגיעים לכפר הם מותרים על הרעיון".
בהערה על מצב זה, האב הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, השווה את החיים לדרך או לנתיב קשה "אשר אנשים לפעמים הופכים לקשים עוד יותר. במהלך סעודת האדון, אנו מתפללים עבור השלום כך שחומות אלו יוכלו להיעלם והאנשים יוכלו למצוא דרכים לתקשר."
הדרשה שבסעודת האדון שערך כבר היתה חלק מתקווה זו. "האם אנו באמת בטוחים כי ישוע הוא מרכז חיינו וכי הצלב הינו הדרך לקראת התהילה של הקימה מן המתים? זהו התור שלנו לבקש את האל להישאר עימנו ולאפשר לנו לנוע מעצב לשמחת חג הפסחא, מפסימיות להתלהבות."
לאחר שכולם חשו כי כולם היו אחד בישוע במהלך ההוחדה[קבלת הלחם והיין], קבוצה קטנה של נוצרים החיים באזור, חלקה יחד את ארוחת הצהריים בחדר האוכל של המנזר.
האחים הפרנציסקאנים שחזרו באותו מסלול עם אותה שאיפה לחלוק בבשורה הטובה בירושלים "הוא באמת ניצח את המוות וקם לתחייה!".
Mab
באוטובוס שלקח אותו אל אחיו בעמאוס, האב באדה לא זיהה את המסלול וזאת מסיבה טובה. הדרך המסורתית, שבכל שנה קשה יותר ויותר לעבור בה, אינה חסומה לחלוטין. הישראלים סללו כביש המחבר בין התנחלות ישראלית אחת לשנייה, באזור פלסטינאי זה, על מנת להבטיח את ביטחונם של אזרחיה הישראליים, על ידי סלילת דרך שיהיה בלעדי לפלסטינאים. אולם האם זו דרך? מצד ימין ומצד שמאל היא מוקפת בחומות גבוהות עם חוטי תיל. לא יכולנו לראות את השמיים מעלינו ומסביב לא היה כלל נוף.
אף על פי כן, על מנת להגיע לדרך זו, עולי הרגל של הקוסטדויה ביקשו וקיבלו אישור חריג לפתיחת נקודת המבדק ב-קובייבה. אישור והקלות אלו הקלו על המסע בכ-20 דקות, אולם זו טובה שהאח הפרנציסקאני פרנציזק ויאטר, האח הממונה של המקום הקדוש, לא הרוויח ממנו כלל. לקח לו כ-שעה ולאחר מכן "הכל תלוי בהמתנה ב-קובייבה, וזה יכול לקחת עד שעתיים".
לכן מסיבה זו אף קבוצה לא מגיעה ל-קובייבה (עמאוס) עוד. "אין קיצורי דרך עבור קבוצות הרוצות להגיע ולחגוג כאן", הבטיח לנו השוער של המנזר "אבל אחר כך כשהם שומעים איך מגיעים לכפר הם מותרים על הרעיון".
בהערה על מצב זה, האב הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, השווה את החיים לדרך או לנתיב קשה "אשר אנשים לפעמים הופכים לקשים עוד יותר. במהלך סעודת האדון, אנו מתפללים עבור השלום כך שחומות אלו יוכלו להיעלם והאנשים יוכלו למצוא דרכים לתקשר."
הדרשה שבסעודת האדון שערך כבר היתה חלק מתקווה זו. "האם אנו באמת בטוחים כי ישוע הוא מרכז חיינו וכי הצלב הינו הדרך לקראת התהילה של הקימה מן המתים? זהו התור שלנו לבקש את האל להישאר עימנו ולאפשר לנו לנוע מעצב לשמחת חג הפסחא, מפסימיות להתלהבות."
לאחר שכולם חשו כי כולם היו אחד בישוע במהלך ההוחדה[קבלת הלחם והיין], קבוצה קטנה של נוצרים החיים באזור, חלקה יחד את ארוחת הצהריים בחדר האוכל של המנזר.
האחים הפרנציסקאנים שחזרו באותו מסלול עם אותה שאיפה לחלוק בבשורה הטובה בירושלים "הוא באמת ניצח את המוות וקם לתחייה!".
Mab