כמובן ש"הרוח נושבת היכן שהיא רוצה" (יוחנן 3, 8), אך החסד של האפשרות לחגוג את שבועות בירושלים הוא ייחודי. במיוחד כאשר חווים זאת באותם מקומות שאליהם ירדה רוח הקודש לפני כאלפיים שנים.
בשנה זו שוב, לאחר שחגג בבוקר את סעודת האדון החגיגית בכנסיית המושיע הקדוש (סן סלבדור) בירושלים, ערך הקוסטוס בשנית את תפילת הערבית "בחדר העלייה" שבמקום הסעודה האחרונה, הנמצא מחוץ לשער ציון, בגבעה המערבית של עיר הקודש. אך השנה קרה משהו חדש: בתחילת ליטורגית תפילת הערבית, נכנס הקוסטוס בחגיגיות וצעד בתהלוכה אל החדר אשר המסורת קידשה כמקום שאליו ירדה רוח הקודש. לאחר שבישם את המקום עם קטורת, חזר אל מרכז החדר הראשי כדי להתחיל את שירת תפילת הערבית.
הקוסטוס של ארץ הקודש עדיין נושא את התואר ’מגן הר ציון הקדוש’, מכיוון שחדר הסעודה האחרונה היה המנזר הראשון של האחים הפרנציסקאנים בארץ הקודש מאז בואם במאה ה 14, ומשם הם גורשו על ידי הטורקים מאתיים שנה מאוחר יותר. ליטורגיה זו היא הזדמנות עבור האחים להכריז מחדש על זכויותיהם במקום קדוש זה, מקום הולדתה של הקוסטודיה בארץ הקודש. זהו, כמובן, גם המקום בו התגלתה אל העולם הכנסייה האוניברסאלית, אשר נולדה מן הצלע של המשיח שנדקר בגולגותא. פה בחדר הסעודה האחרונה, היא התגלתה דרך כוחה של רוח הקודש. לאחר שגורשו מחדר הסעודה האחרונה, לקחו עמם האחים את הזיכרונות הליטורגיים ממקום קדוש זה, אל כנסיית המושיע הקדוש (סן סלבדור), וזה מסביר מדוע הם חוגגים את ארוחת האדון בכנסייה זו. את הליטורגיה שרו מקהלת ארץ הקודש ומקהלת יסמין מנקודת מבט מוזיקאלית, ואת הטקס הליטורגי ערכו פרחי הכהונה הפרנציסקאנים.
כמו בזמן סעודת האדון בבוקר, גם בליטורגית תפילת הערבית הייתה השתתפות רבה: נזירים ונזירות מקהילות ומסדרים שונים הפועלים בארץ הקודש, צליינים בביקור, ומאמינים מקומיים, נציגים מוסמכים מטעם כנסייתו של המשיח, אשר יצאו ממקום זה בדרכם המיסיונרית אל כל רחבי תבל, כמעט לפני אלפיים שנים.
AC
בשנה זו שוב, לאחר שחגג בבוקר את סעודת האדון החגיגית בכנסיית המושיע הקדוש (סן סלבדור) בירושלים, ערך הקוסטוס בשנית את תפילת הערבית "בחדר העלייה" שבמקום הסעודה האחרונה, הנמצא מחוץ לשער ציון, בגבעה המערבית של עיר הקודש. אך השנה קרה משהו חדש: בתחילת ליטורגית תפילת הערבית, נכנס הקוסטוס בחגיגיות וצעד בתהלוכה אל החדר אשר המסורת קידשה כמקום שאליו ירדה רוח הקודש. לאחר שבישם את המקום עם קטורת, חזר אל מרכז החדר הראשי כדי להתחיל את שירת תפילת הערבית.
הקוסטוס של ארץ הקודש עדיין נושא את התואר ’מגן הר ציון הקדוש’, מכיוון שחדר הסעודה האחרונה היה המנזר הראשון של האחים הפרנציסקאנים בארץ הקודש מאז בואם במאה ה 14, ומשם הם גורשו על ידי הטורקים מאתיים שנה מאוחר יותר. ליטורגיה זו היא הזדמנות עבור האחים להכריז מחדש על זכויותיהם במקום קדוש זה, מקום הולדתה של הקוסטודיה בארץ הקודש. זהו, כמובן, גם המקום בו התגלתה אל העולם הכנסייה האוניברסאלית, אשר נולדה מן הצלע של המשיח שנדקר בגולגותא. פה בחדר הסעודה האחרונה, היא התגלתה דרך כוחה של רוח הקודש. לאחר שגורשו מחדר הסעודה האחרונה, לקחו עמם האחים את הזיכרונות הליטורגיים ממקום קדוש זה, אל כנסיית המושיע הקדוש (סן סלבדור), וזה מסביר מדוע הם חוגגים את ארוחת האדון בכנסייה זו. את הליטורגיה שרו מקהלת ארץ הקודש ומקהלת יסמין מנקודת מבט מוזיקאלית, ואת הטקס הליטורגי ערכו פרחי הכהונה הפרנציסקאנים.
כמו בזמן סעודת האדון בבוקר, גם בליטורגית תפילת הערבית הייתה השתתפות רבה: נזירים ונזירות מקהילות ומסדרים שונים הפועלים בארץ הקודש, צליינים בביקור, ומאמינים מקומיים, נציגים מוסמכים מטעם כנסייתו של המשיח, אשר יצאו ממקום זה בדרכם המיסיונרית אל כל רחבי תבל, כמעט לפני אלפיים שנים.
AC