בבוקרו של ה-14 בספטמבר, האחים הפרנציסקאנים נאספים בסאן סלבטורה לתהלוכה לבזיליקה של כנסיית הקבר, כשבראש שני "קוואסים", לסעודת האדון הטקסית לרגל חג תפארת הצלב. בקפלה של הגולגולתא, מטרים ספורים מהקבר, נחוג באופן שנתי יום השנה החיוני לחיי הנוצרים; סינתזה של הרז של פסחא של האדון ישוע המשיח.
חג זה מתוארך בשנת 335; במאות האחרונות, יום חג זה גם מנציח את הגילוי של הצלב האמיתי מידיהם של הפרסים ע"י הקיסר הרקליטוס בשנת 628.
סעודת האדון נערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, וסייעו לו בכך האח פרגוס קלרק, האח הממונה של המנזר של כנסיית הקבר, יחד עם כהני דת רבים אחרים. אנשי דת רבים, מאמינים מקומיים ועולי רגל מכל העולם נכחו בטקס זה.המנונים בלטינית של שבח והלל הושרו לפני סעודת האדון. השרידים של הצלב הקדוש נישאו בתהלוכה, מלווים באנטיפון: אנו מפארים את הצלב של אדוננו ישוע המשיח, שבאמצעותו ניצלנו ושוחררנו.
בדרשה שלו, האח ארטמיו סיכם את הערך ואת הרלוונטיות של הצלב. "הצלב הינו עדות והצהרה של אהבת האל. בגולגלתא ברור כי האל הוא אהבה (יוחנן, ד:16). אהבה שוכחת את הכאב, סולחת לכל, פשוט אהבה." בחלק אחר בדרשה שלו, הוא עשה שימוש בדוגמא של פרנסיס הקדוש: "לרדת לגולגולתא לעולם, הינו חיוני לעולם שיתחיל מהגולגולתא.
פרנסיס, בכנסיה הקטנה של סאן דמיאנו, מתפלל לפני הצלוב, שמע מילים אלו שלוש פעמים: פרנסיס, לך ורפא את הכנסייה שלי, אשר כפי שהינך רואה הרוסה!. היתה זו הכנסייה שהאל פדה בדמו. וכך, בדומה לפרנסיס, עם היווצרות הסימן של הצלב, החל ייעודו.
בסופה של סעודת האדון,השרידים של הצלב הקדוש נישא בתהלוכה טקסית, מלווים בהמנון "ווקסילה רג'יס", אל המזבח של ההתגלות של ישוע המשיח למרים המגדלית. כאן, כולם יכלו לגשת ולנשק את השרידים בדבקות, ראשית עורכי הטקס ולאחר מכן המאמינים.
חג זה מתוארך בשנת 335; במאות האחרונות, יום חג זה גם מנציח את הגילוי של הצלב האמיתי מידיהם של הפרסים ע"י הקיסר הרקליטוס בשנת 628.
סעודת האדון נערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, וסייעו לו בכך האח פרגוס קלרק, האח הממונה של המנזר של כנסיית הקבר, יחד עם כהני דת רבים אחרים. אנשי דת רבים, מאמינים מקומיים ועולי רגל מכל העולם נכחו בטקס זה.המנונים בלטינית של שבח והלל הושרו לפני סעודת האדון. השרידים של הצלב הקדוש נישאו בתהלוכה, מלווים באנטיפון: אנו מפארים את הצלב של אדוננו ישוע המשיח, שבאמצעותו ניצלנו ושוחררנו.
בדרשה שלו, האח ארטמיו סיכם את הערך ואת הרלוונטיות של הצלב. "הצלב הינו עדות והצהרה של אהבת האל. בגולגלתא ברור כי האל הוא אהבה (יוחנן, ד:16). אהבה שוכחת את הכאב, סולחת לכל, פשוט אהבה." בחלק אחר בדרשה שלו, הוא עשה שימוש בדוגמא של פרנסיס הקדוש: "לרדת לגולגולתא לעולם, הינו חיוני לעולם שיתחיל מהגולגולתא.
פרנסיס, בכנסיה הקטנה של סאן דמיאנו, מתפלל לפני הצלוב, שמע מילים אלו שלוש פעמים: פרנסיס, לך ורפא את הכנסייה שלי, אשר כפי שהינך רואה הרוסה!. היתה זו הכנסייה שהאל פדה בדמו. וכך, בדומה לפרנסיס, עם היווצרות הסימן של הצלב, החל ייעודו.
בסופה של סעודת האדון,השרידים של הצלב הקדוש נישא בתהלוכה טקסית, מלווים בהמנון "ווקסילה רג'יס", אל המזבח של ההתגלות של ישוע המשיח למרים המגדלית. כאן, כולם יכלו לגשת ולנשק את השרידים בדבקות, ראשית עורכי הטקס ולאחר מכן המאמינים.