"איש קטן גדול" שהיה כינוי שהאח הפרנציסקאני אמיליו ברצנה תיאר באמצעותו את האח רומואלדו פרננדז כשחייך: "הוא היה לא גדול בגודלו, אולם הוא היה אדם גדול באמונה, עם לב ואינטליגנט", המשיך האח אמיליו.
כשאנשים פגשו את האח רומאלדו, הדבר הראשון שעלה בקרבם היה החיוך שלו, יכולתו לברך ולקבל את פניהם ורצונו לשרת את הקוסטודיה ואת אלה שהופקדו בידיו.
מחלה שממנה סבל האל רומאלדו לקראת מותו גרמה לו לסבל. למרות זאת, הוא ידע להתמודד עימה עם ראש מורם. אולם סבלו הגדול והאמיתי, שליווה אותו בשנים האחרונות, היה לראות את סוריה נקרעת לגזרים, לראות אנשים שסובלים והרס של מורשת.
הוא נולד בשנת 1937 בפרובינציה הפרנציסקאנית של גרנדה והגיע לארץ הקודש בשנת 1960 לרגל לימודיים תיאולוגיים בירושלים ולאחר מכן בקהיר. הוא מעולם לא עזב את המזרח התיכון, היכן שהקוסטודיה הפקידה בידיו אחריות חשובה ומגוונת. התפקידים שקיבל כללו היותו כהן דת של קהילה, ראש סמינריון, שליח לכנס בצפון אפריקה, אחראי על העבודות לטובת הקופטים ואחראי על המתלמדים. הוא חי את חייו בין מצרים ובין סוריה, שלשם שב בשנת 1993 וחי את רוב שנותיו בשירות הקוסטודיה הפרנציסקאנית.
הוא חזר לדמשק בשנת 1992 והיה אחראי על השחזור ופיתוח של יד הזיכרון של שאול הקדוש היכן שהיה לו העונד לקבל את פניו של יוחנן פאולוס השני בשנת 2001.
הפעם האחרונה שהגיע לירושלים היתה ב-2012 ובביקור זה הביע דאגה: "הקונפליקט מאיים על כל המורשת של סוריה. האח איגנציו פנה ואני צילמנו אלפי תמונות; יש לסרוק אותן ואני חייב לצלמן." עבודת הסריקה התקדמה, אולם האח רומאלדו לא היה לו את הזמן לכתוב את הכתוביות. הוא קיווה לעשות זאת במסגרת שהותו במרפאה של הקוסטודיה ורצה בכך להנציח ולהשקיע את כוחותיו האחרונים החל מספטמבר הבא.
במהלך שנותיו בסוריה, הוא נסע בארץ זו יחד עם האחים הפרנציסקאנים איגנציוס פנה והאב קסטלנה. יחד הם כתבו מספר מאמרים ועבודות על מנזרים בסוריה (מתבודדים סורים, 1980; סורים סטליסטים, 1987; נזירים סורים, 1988) ופרסם ספרים מאיורים של מקורות שצילם ממנזרים עתיקים אלו. יחד עם שני האחים הפרנציסקאנים הללו הוא פרסם ארבעה ספרי מצאי אודות שרידי אבן סיד עתיקים בהרים בסוריה בסמוך לשרידי כפרים עתיקים ומבני ציבור שלהם, כנסיות וקישוטים (מצאי של ג'בל ברכיה, 1987; מצאי של ג'בל אללה, 1990; מצאי של ג'בל וסטני, 1999; מצאי של ג'בל דוואיטי, 2000).
בשנים האחרונות, בשעה שעדיין עבד עם הארכיאולוגית הסורית וידאד חורי ומנהלת הכללית של העתיקות והמוזיאונים של סוריה, השתתף במחקר שכותרתו הינה "מחקר ארכיאולוגי בתקופת הנצרות הקדומה, מונומנטים קדומים בין המסורת ובין עדויות ארכיאולוגיות."
וידאד חורי העריצה את עבודת המצאי של שלושת הפרנציסקאנים וסיכמה אותה כך: "כל ספר מכיל שלושה חלקים; הראשון מקדש לתצוגה כללית של הג'בל, היסטוריה שלו והתפתחותו. עיקרי המונומנטים הדתיים העיקריים והציבוריים מוצגים בחלק השני עם תיאורם ותוכניות המוסברות ע"י המחברים או שיוצרו קודם לכן ע"י מחברים קודמים. החלק השלישי מוקדש לקישוטים מגוונים ולכתובות שנמצאו באזור."
דבר זה מראה עד כמה שלושת אנשי הדת הללו הותירו את הרושם על ההיסטוריה של הנצרות בסוריה. וכמו הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, שנזכר: "עבודה זו הינה מה שנותר כיום מאתרים שנעלמו, נבזזו או נהרסו מאז תחילת המלחמה בסוריה."
האח הפרנציסקאני ברצנה הסביר כי כהני הדת הטובים הללו, שני ספרדים ואיטלקי אחד, פרסמו בצרפתית משום שזו היתה השפה שלה היה הסיכוי הטוב ביותר על מנת למצוא מוציא לאור בסוריה ועל מנת לפרסם זאת במזרח התיכון ובעולם.
"רומאלדו לא דיבר ערבית היטב", נזכר האח אמיליו ברצנה. "אולם הוא תמיד אפשר לאחר להבין אותו; הוא תמיד השיג את יעדיו ומעל לכל תמיד אהב. הוא תמיד היה הפופולארי ביותר. הוא היה פנטסטי!"
Gerusalemme, 15 Dicembre 2015
Cari Fratelli,
vi comunico il ritorno alla casa del Padre del nostro confratello
Fra Romualdo Fernandez, OFM
avvenuto questa mattina nell’Ospedale Francese a Damasco (Siria).
Vi prego di leggere il necrologio allegato.
RIP
La Segreteria di Terra Santa
********************
Jerusalem, 15 December 2015
Dear Friars,
we inform you that our brother,
Fr. Romualdo Fernandez, OFM
has returned to the House of his Father
this morning at the French Hospital in Damascus.
Please see the attached necrology.
RIP
The Secretariat of the Holy Land
כשאנשים פגשו את האח רומאלדו, הדבר הראשון שעלה בקרבם היה החיוך שלו, יכולתו לברך ולקבל את פניהם ורצונו לשרת את הקוסטודיה ואת אלה שהופקדו בידיו.
מחלה שממנה סבל האל רומאלדו לקראת מותו גרמה לו לסבל. למרות זאת, הוא ידע להתמודד עימה עם ראש מורם. אולם סבלו הגדול והאמיתי, שליווה אותו בשנים האחרונות, היה לראות את סוריה נקרעת לגזרים, לראות אנשים שסובלים והרס של מורשת.
הוא נולד בשנת 1937 בפרובינציה הפרנציסקאנית של גרנדה והגיע לארץ הקודש בשנת 1960 לרגל לימודיים תיאולוגיים בירושלים ולאחר מכן בקהיר. הוא מעולם לא עזב את המזרח התיכון, היכן שהקוסטודיה הפקידה בידיו אחריות חשובה ומגוונת. התפקידים שקיבל כללו היותו כהן דת של קהילה, ראש סמינריון, שליח לכנס בצפון אפריקה, אחראי על העבודות לטובת הקופטים ואחראי על המתלמדים. הוא חי את חייו בין מצרים ובין סוריה, שלשם שב בשנת 1993 וחי את רוב שנותיו בשירות הקוסטודיה הפרנציסקאנית.
הוא חזר לדמשק בשנת 1992 והיה אחראי על השחזור ופיתוח של יד הזיכרון של שאול הקדוש היכן שהיה לו העונד לקבל את פניו של יוחנן פאולוס השני בשנת 2001.
הפעם האחרונה שהגיע לירושלים היתה ב-2012 ובביקור זה הביע דאגה: "הקונפליקט מאיים על כל המורשת של סוריה. האח איגנציו פנה ואני צילמנו אלפי תמונות; יש לסרוק אותן ואני חייב לצלמן." עבודת הסריקה התקדמה, אולם האח רומאלדו לא היה לו את הזמן לכתוב את הכתוביות. הוא קיווה לעשות זאת במסגרת שהותו במרפאה של הקוסטודיה ורצה בכך להנציח ולהשקיע את כוחותיו האחרונים החל מספטמבר הבא.
במהלך שנותיו בסוריה, הוא נסע בארץ זו יחד עם האחים הפרנציסקאנים איגנציוס פנה והאב קסטלנה. יחד הם כתבו מספר מאמרים ועבודות על מנזרים בסוריה (מתבודדים סורים, 1980; סורים סטליסטים, 1987; נזירים סורים, 1988) ופרסם ספרים מאיורים של מקורות שצילם ממנזרים עתיקים אלו. יחד עם שני האחים הפרנציסקאנים הללו הוא פרסם ארבעה ספרי מצאי אודות שרידי אבן סיד עתיקים בהרים בסוריה בסמוך לשרידי כפרים עתיקים ומבני ציבור שלהם, כנסיות וקישוטים (מצאי של ג'בל ברכיה, 1987; מצאי של ג'בל אללה, 1990; מצאי של ג'בל וסטני, 1999; מצאי של ג'בל דוואיטי, 2000).
בשנים האחרונות, בשעה שעדיין עבד עם הארכיאולוגית הסורית וידאד חורי ומנהלת הכללית של העתיקות והמוזיאונים של סוריה, השתתף במחקר שכותרתו הינה "מחקר ארכיאולוגי בתקופת הנצרות הקדומה, מונומנטים קדומים בין המסורת ובין עדויות ארכיאולוגיות."
וידאד חורי העריצה את עבודת המצאי של שלושת הפרנציסקאנים וסיכמה אותה כך: "כל ספר מכיל שלושה חלקים; הראשון מקדש לתצוגה כללית של הג'בל, היסטוריה שלו והתפתחותו. עיקרי המונומנטים הדתיים העיקריים והציבוריים מוצגים בחלק השני עם תיאורם ותוכניות המוסברות ע"י המחברים או שיוצרו קודם לכן ע"י מחברים קודמים. החלק השלישי מוקדש לקישוטים מגוונים ולכתובות שנמצאו באזור."
דבר זה מראה עד כמה שלושת אנשי הדת הללו הותירו את הרושם על ההיסטוריה של הנצרות בסוריה. וכמו הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, שנזכר: "עבודה זו הינה מה שנותר כיום מאתרים שנעלמו, נבזזו או נהרסו מאז תחילת המלחמה בסוריה."
האח הפרנציסקאני ברצנה הסביר כי כהני הדת הטובים הללו, שני ספרדים ואיטלקי אחד, פרסמו בצרפתית משום שזו היתה השפה שלה היה הסיכוי הטוב ביותר על מנת למצוא מוציא לאור בסוריה ועל מנת לפרסם זאת במזרח התיכון ובעולם.
"רומאלדו לא דיבר ערבית היטב", נזכר האח אמיליו ברצנה. "אולם הוא תמיד אפשר לאחר להבין אותו; הוא תמיד השיג את יעדיו ומעל לכל תמיד אהב. הוא תמיד היה הפופולארי ביותר. הוא היה פנטסטי!"
Gerusalemme, 15 Dicembre 2015
Cari Fratelli,
vi comunico il ritorno alla casa del Padre del nostro confratello
Fra Romualdo Fernandez, OFM
avvenuto questa mattina nell’Ospedale Francese a Damasco (Siria).
Vi prego di leggere il necrologio allegato.
RIP
La Segreteria di Terra Santa
********************
Jerusalem, 15 December 2015
Dear Friars,
we inform you that our brother,
Fr. Romualdo Fernandez, OFM
has returned to the House of his Father
this morning at the French Hospital in Damascus.
Please see the attached necrology.
RIP
The Secretariat of the Holy Land