אירוע חגיגי ומרגש במיוחד אירע ביום החג של ההתעברות ללא חטא של הבתולה מרים הבוקר, ה-8 בדצמבר,בבית לחם, בעיר הקטנה שבארץ הקודש ובלב של הנצרות אשר אליה מופנות כל העיניים מכל העולם בתקופת תקופת הציפייה בהכנה לקראת חג המולד. בסמוך לבזיליקה של המולד, ישנה מערת החלב, מקום שקט ושלו, חפור באבן ושם, לפי המסורת, המשפחה הקדושה חיפשה מקלט על מנת להימלט מהטבח של החפים מפשע שהוזמן ע"י המלך הורדוס ובשעה שמרים הניקה את הילד, מעט טיפות חלב נשרו לאבן והפכו אותה ללבנה. המקום הקדוש, שהפך לקפלה ומטופל ע"י האחים הפרנציסקאנים, והינו מקום לעלייה לרגל לנשים נוצריות ומוסלמיות רבות אשר עודן מבקשות ממרים הבתולה חסד של אמהות ושפע של חלב על מנת להזין את ילדיהן. כאן, כל בוקר במהלך תקופת הציפייה והאירועים של חג מולד, סעודת האדון נחוגה וניתן לצפות בה בערוץ האיטלקי "טיוי2000" ובאמצעות האתר של הקוסטודיה של ארץ הקודש. ההערצה הנצחית של הסקרמט המבורך, מסדר סגור של נזירות המקדישות עצמן לחיי הרהור, לוקחות חלק ביוזמה ייחודית זו. מאז שנת 2006, הקהילה בבית לחם חייה במנזר, שהוצע ע"י הקוסטודיה של ארץ קודש, בסמוך למערה והכניסה מובילה למתחם נפלא ומספר צעדים כלפי מטה, ישירות לתוך המערה, היכן שישנו מזבח קטן.
כאן, ביום החג המוקדש למרים הבתולה, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הגיע על מנת לחגוג את סעודת האדון, בשמחה וברגש בהקשר לפשטות ולרגישות של יוזמה זו. הקהילה של 13 הנזירות של ההערצה, כוללת 4 מועמדות צעירות ואחת בתקופת נדרים ארעיים, המובחנות מהאחרות ע"י לבוש אדום עם כיסוי ראש לבן, שעמדו מסביב למזבח, ליד הקירות הסלעיים של המערה. חלק מהחברים וממשתפי הפעולה של הקוסטודיה גם נכחו בטקס זה, מצאו מקום הקרוב לשם, מכבדים את ההסתגרות של הנזירות. בליווי של מזמורים גרגוריאנים ששרו אותם אנשי דת והחסד שלהם בהוספת חיים בליטורגיה, סעודת האדון ארעה באווירה של דבקות ותפילה מעמיקה, היכן שכולם נהנו לקחת חלק באירוע ייחודי זה. בסוף האירוע, הנזירות, מלוות ע"י הקוסטוד, הלכו בתערוכה לקפלה של ההערצה שבמנזר לרגע של תפילה אינטנסיבית, כורעות ברך לפני הסקרמנט המבורך.
במרכז הדרשה שנשא האח פיצהבלה היה ההיבט של מערכת היחסים עם האל, אשר הינה חיונית
ומתבססת על דו שיח ודינמיקה של מי שחודר לרז של ההתעברות ללא חטא של מרים. בספר בראשית, אדם, לאחר שחטא, פחד והסתתר, ברח מאינטימיות עם האל משום שלא ידע עוד כיצד להתקשר אליו, מקשיב לאחר, לנחש, שהעניק לאדם חוק אחר והחליף את האל במערכת יחסים ודו שיח עם הבריאה. האל לא מוות על מערכתהיחסים עם האדם, אלא הוא דואג ושומר עליו שוב ושואל אותו היכן הוא (בראשית, ג:9) "בלב של האדם יישאר תמיד פחד וספק....מערכת היחסים עם האל נותרת מאבק, מסע שאינו עוד מובן מאיליו, תוצאה שאינה בטוחה עוד. הוא נותר אדם במנוסה, המסתתר. ונותר האל אשר תמיד מתבונן באדם שוב, מדבר אליו. השאלה – היכן אתה – חוצה זמן, מאות בשנים ואת ההיסטוריה, תמיד בחיפוש של האדם, המנסה להבנות מחדש את מערכת היחסים שהופרעה. האל באופן עיקש ממשיך במיזם שלו של מערכת יחסים ואהבה ותר אחר אבהרהם, אבות האומה, משה, דוד והנביאים..... עד שהגיע למרים." מרים התעברה ללא חטא, זכה במקורה, והינה הברייה שיכלה להבנות מחדש את הדו שיח ואת מערכת היחסים עם האל באופן מלא, והפכה לאינטימית באמצעות אמון ופתיחות מוחלטת של לבבה, ללא הסתרה או אי וודאות.ומרים באמת הקשיבה – נתנה לעצהמה להיות משוכנעת ע"י האמת של האל, על ידי מה שהאל אמר לה, ופשוט לא פחדה: ""אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלוהים" (לוקס, א:30). והחסד והנדיבות של האל הסתתרו במתן של מערכת היחסים עימו, היכן שיש אמון המגביר את הדו שיח של החיים, פתיחות לקדושה. משום שהתעברה ללא חטא משמע התאחדות מושלמת עם האל, בוהק עם קדושתו בכל נימי הנפש והגוף.
האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 כתב: "מרים, אימו של המשיח, מספרת לנו כי החסד הינו רב יותר מאשר החטא וכי רחמי האל חזקים יותר מהרשע ויכולים להפוך אותו לטוב. לרוע המזל, כל יום אנו חווים את הרשע, המופיע בדרכים שונות במערכת יחסים ובאירועים, אולם לו שורשים בלב האדם, פצוע, לב נגוע וחולה שאינו יכול להחלים לבדו. כתבי הקודש מגלים לנו כי מקור הרוע הינו אי צייתנות לרצון האל וכי המוות הינו עליון משום חופש של האדם נתון לפיתויו של הרשע. אולם האל אינו מפסיק בדגם של אהבה ושל חיים באמצעות דרך ארוכה וסבלנית של פיוס, הוא הכין את הברית החדשה והנצחית בדם בנו, שהציע את עצמו ונולד לאישה (אל הגלטים ד:4). אישה זו, הבתולה מרים,זכתה להטבה למפרע מגאולת המוות של בנה ומרגע ההתעברות היא נשמרה מחטא. לכן ליבה היה ללא חטא, היא אומרת לנו לבטוח בישוע, הוא יושיע אתכם."
זהו הפרדוקס של סמכות הנמסרת כמתנה, לאנוכיות של הכרת התודה: אלוהים, שהינו השפה המקורית, מפקיד את דבר ה' לרוך של אישה, מרים, נאמנה להקשיב למילים הללו ולקריאה לקבל את האמת בתוכה.ה"כן" של מרים לכן הופך לתשובה של התגלות האל בדבר ה' ומאפשר לאדם לצלול לתוך חווית ההתגלות, תודות למה שבאופיו בלתי נגיש, בלתי ניתן לביטוי ולא נשמע, כל זה הופך לנקודת קשר ומגע ולאינטימיות בין האל ובין הבריאה. הרוך של מרים, שהופך למשך חדש ולנאמנות חדשה של מערכת יחסים נאמנה, מחזירה את הנשמות שהינן רובות ומאפשר החלמה של הפצעים או להחזיר את הרשע למקומו המשני, מציע מקום לתקווה. היא באמת ללא חטא, מלאת רוך, חדירה לאמת, ענוגה לשינוי פעולה של הרוח, פתוחה לאל אשר קשור באופן מעמיק, באחדות, לעצמו, לעצמי של כל ברייה.
טקסט – קרינה פופה פדראטי
תמונות – מארי-ארמל ביליו
כאן, ביום החג המוקדש למרים הבתולה, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הגיע על מנת לחגוג את סעודת האדון, בשמחה וברגש בהקשר לפשטות ולרגישות של יוזמה זו. הקהילה של 13 הנזירות של ההערצה, כוללת 4 מועמדות צעירות ואחת בתקופת נדרים ארעיים, המובחנות מהאחרות ע"י לבוש אדום עם כיסוי ראש לבן, שעמדו מסביב למזבח, ליד הקירות הסלעיים של המערה. חלק מהחברים וממשתפי הפעולה של הקוסטודיה גם נכחו בטקס זה, מצאו מקום הקרוב לשם, מכבדים את ההסתגרות של הנזירות. בליווי של מזמורים גרגוריאנים ששרו אותם אנשי דת והחסד שלהם בהוספת חיים בליטורגיה, סעודת האדון ארעה באווירה של דבקות ותפילה מעמיקה, היכן שכולם נהנו לקחת חלק באירוע ייחודי זה. בסוף האירוע, הנזירות, מלוות ע"י הקוסטוד, הלכו בתערוכה לקפלה של ההערצה שבמנזר לרגע של תפילה אינטנסיבית, כורעות ברך לפני הסקרמנט המבורך.
במרכז הדרשה שנשא האח פיצהבלה היה ההיבט של מערכת היחסים עם האל, אשר הינה חיונית
ומתבססת על דו שיח ודינמיקה של מי שחודר לרז של ההתעברות ללא חטא של מרים. בספר בראשית, אדם, לאחר שחטא, פחד והסתתר, ברח מאינטימיות עם האל משום שלא ידע עוד כיצד להתקשר אליו, מקשיב לאחר, לנחש, שהעניק לאדם חוק אחר והחליף את האל במערכת יחסים ודו שיח עם הבריאה. האל לא מוות על מערכתהיחסים עם האדם, אלא הוא דואג ושומר עליו שוב ושואל אותו היכן הוא (בראשית, ג:9) "בלב של האדם יישאר תמיד פחד וספק....מערכת היחסים עם האל נותרת מאבק, מסע שאינו עוד מובן מאיליו, תוצאה שאינה בטוחה עוד. הוא נותר אדם במנוסה, המסתתר. ונותר האל אשר תמיד מתבונן באדם שוב, מדבר אליו. השאלה – היכן אתה – חוצה זמן, מאות בשנים ואת ההיסטוריה, תמיד בחיפוש של האדם, המנסה להבנות מחדש את מערכת היחסים שהופרעה. האל באופן עיקש ממשיך במיזם שלו של מערכת יחסים ואהבה ותר אחר אבהרהם, אבות האומה, משה, דוד והנביאים..... עד שהגיע למרים." מרים התעברה ללא חטא, זכה במקורה, והינה הברייה שיכלה להבנות מחדש את הדו שיח ואת מערכת היחסים עם האל באופן מלא, והפכה לאינטימית באמצעות אמון ופתיחות מוחלטת של לבבה, ללא הסתרה או אי וודאות.ומרים באמת הקשיבה – נתנה לעצהמה להיות משוכנעת ע"י האמת של האל, על ידי מה שהאל אמר לה, ופשוט לא פחדה: ""אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלוהים" (לוקס, א:30). והחסד והנדיבות של האל הסתתרו במתן של מערכת היחסים עימו, היכן שיש אמון המגביר את הדו שיח של החיים, פתיחות לקדושה. משום שהתעברה ללא חטא משמע התאחדות מושלמת עם האל, בוהק עם קדושתו בכל נימי הנפש והגוף.
האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 כתב: "מרים, אימו של המשיח, מספרת לנו כי החסד הינו רב יותר מאשר החטא וכי רחמי האל חזקים יותר מהרשע ויכולים להפוך אותו לטוב. לרוע המזל, כל יום אנו חווים את הרשע, המופיע בדרכים שונות במערכת יחסים ובאירועים, אולם לו שורשים בלב האדם, פצוע, לב נגוע וחולה שאינו יכול להחלים לבדו. כתבי הקודש מגלים לנו כי מקור הרוע הינו אי צייתנות לרצון האל וכי המוות הינו עליון משום חופש של האדם נתון לפיתויו של הרשע. אולם האל אינו מפסיק בדגם של אהבה ושל חיים באמצעות דרך ארוכה וסבלנית של פיוס, הוא הכין את הברית החדשה והנצחית בדם בנו, שהציע את עצמו ונולד לאישה (אל הגלטים ד:4). אישה זו, הבתולה מרים,זכתה להטבה למפרע מגאולת המוות של בנה ומרגע ההתעברות היא נשמרה מחטא. לכן ליבה היה ללא חטא, היא אומרת לנו לבטוח בישוע, הוא יושיע אתכם."
זהו הפרדוקס של סמכות הנמסרת כמתנה, לאנוכיות של הכרת התודה: אלוהים, שהינו השפה המקורית, מפקיד את דבר ה' לרוך של אישה, מרים, נאמנה להקשיב למילים הללו ולקריאה לקבל את האמת בתוכה.ה"כן" של מרים לכן הופך לתשובה של התגלות האל בדבר ה' ומאפשר לאדם לצלול לתוך חווית ההתגלות, תודות למה שבאופיו בלתי נגיש, בלתי ניתן לביטוי ולא נשמע, כל זה הופך לנקודת קשר ומגע ולאינטימיות בין האל ובין הבריאה. הרוך של מרים, שהופך למשך חדש ולנאמנות חדשה של מערכת יחסים נאמנה, מחזירה את הנשמות שהינן רובות ומאפשר החלמה של הפצעים או להחזיר את הרשע למקומו המשני, מציע מקום לתקווה. היא באמת ללא חטא, מלאת רוך, חדירה לאמת, ענוגה לשינוי פעולה של הרוח, פתוחה לאל אשר קשור באופן מעמיק, באחדות, לעצמו, לעצמי של כל ברייה.
טקסט – קרינה פופה פדראטי
תמונות – מארי-ארמל ביליו