שמחת המולד לא דעכה באמת בבית לחם. ב-5 וב-6 בינואר הכנסייה הלטינית חגגה את חג האפיפניה [ההתגלות]של ישוע. כבכל שנה, הפרנציסקאנים נסעו לבית לחם על מנת ללכת בעקבותיהם של חכמי המזרח, כפי סופר בספר הבשורה אודות יום חג זה.
אפיפניה (שמשמעותה התגלות) מנציחה את האפיזודה של ההשתחוויה [אדורציה בלעז] של החכמים אשר הביאו לאבוס מור, זהב ולבונה לתינוק ישוע. המסורת המקומית של הליטורגיה הקשורה ליום חג זה כרוכה בטקסיות מיוחדת.
באם באופן מסורתי הקוסטוד מקבל ראשון את הנדרים של הקהילה הלטינית של ירושלים, היה זה מקורי יותר לשמוע את דו השיח שהתרחש בין הקוסטוד ובין הקהילה. מילותיו של הקוסטוד לא היו רשמיות. אלא כללו החלפת חדשות, והוא שאל מספר שאלות שחשפו את מה שבאמת מדאיג את הקהילה.
היה זה הכרחי יותר מתמיד לנסוע בדרך לבית לחם על מנת ללכת בעקבות ישוע האדון. מאר אליאס, בעבר חלק מגבול העירוני של בית לחם, משטרת ישראל הצטרפה באופן טקסי לתהלוכה על מנת ללוות את הקוסטוד לרגלי חומת ההפרדה.
כמו ביום ראשון הראשון שת תקופת הציפייה, הקוסטוד ערך את כניסתו לעיר, כשמתקבל ע"י הרשויות הפלסטיניות בכיכר מנג'ר. בשעות אחר הצהריים ב-5 בינואר היום הקודש בעיקר לתפילה ליטורגית, כולל תפילת ערבית וליל השימורים של האפיפניה, שלאחריהם הקוסטוד נתלווה ע"י כהן דת כשתמיד ישנו יחס חם לקהילות דתיות העובדות בשיתוף פעולה עם הקוסטודיה של ארץ הקודש באופן רוחני.
ביום שלמחרת, יום זה היה תחילת הטקסיות של האפיפניה כשסעודת האדון נערכה ע"י הקוסטוד. הרבה נוצרים מקומיים ערכו מסע זה. "עבורנו זה קל יותר היום", אמר מאמין, "לא באנו לערב חג המולד משום שהיו יותר מדי אנשים, יותר מדי תיירים. אולם היום אנו שמחים להיות כאן. אנו רק מתפללים למען השלום, לילד ישוע שיתן לנו את השלום שלו.". קבוצה אחרת של עולי רגל הגיעה מאיטליה. "אין זה חדש לנו. אנו באים לכאן בכל שנה מזה זמן רב. זה ממש ריטואל עבורנו."
כפי שנדרש מהסטאטוס קוו, ארבעת הקונסולים של המדינות המכונות "האומות הלטיניות" (צרפת, איטליה, ספרד ובלגיה) נכחו בסעודת האדון. לאחר הדרשה מאת כהן הדת של הקהילה ולפי הנוהג המקומי עתיק היומין, השמש [דיאקון בלעז] הודיע על ימי חג שישונו בשנה הבאה מבחינה ליטורגית (יום האפר, חג הפסחא, העלי השמיימה, שבועות ויום ראשון בתקופת הציפייה).
לאחר ארוחה חגיגית בקאזה נובה (בי הארחה לעולי רגל), האחים הפרנציסקאנים שרו את תפילת הערבית השנייה של האפיפניה. במהלך טקס זה, שלושה כהני דת נשאו בתהלוכה זהב (פרח שניתן מאת שאול השישי), מור ולבונה, על מנת לציין את המתנות של שלושת החכמים.
בסוף הטקס, הפרנציסקאנים והמאמינים שנכחו חיקו את החכמים בדרך שלהם לכיכר מנגר על מנת לתת כבוד לישוע הילד. בשעה שהשמש שר את ספר הבשורה של האפיפניה, הקוסטוד הניח לרגלי האבוס את שלושת המתנות של החכמים.
האירוע כולו הסתיים בתהלוכה בחצר הפנימית [קלויסטר בלעז]. עולי רגל ופרנציסקאני הקיפו שלוש פעמים בתהלוכה בליווי של שירה שמחה של המקהלה. הקוסטוד נשא את דמותו של ישוע הילד, כשנסתייע בידי שני כהני דת שחילקו מור ולבונה למאמינים.
באם היתה נוכחות גדולה מבחינה מספרית ללטינים במהלך יום זה, הם לא היו הנוצרים היחידים שבאו להתפלל לפני האבוס. עבור האורתודוכסים, שלוח השנה שלהם הינו יוליאני, חג המולד מתקיים בכל שנה ב-7 בינואר. לכן, לאפיפניה הלטינית היתה בו זמנית עם תפילת הערבית הראשונה של חג המולד האורתודוכסי. שלושה כנסיות אורתודוכסיות (יוונית סורית וקופטית) התפללו יחד את תפילת הערבית בבזיליקה של בית לחם בקקופוניה מלאת שמחה.
עבור האחים הפרנציסקאנים, המסר הינו ברור: "ממש כמו ששלושת החכמים באים באופן מסורתי מארצות שונות, הכנסיות הנוצריות חוגגות במגוון ובשונות שלהם את האחדות של בן האלוהים שהפך לבשר ודם. אנו כולנו מוזמנים לחלוק את אותה אמונה ולתת כבוד לאותו ישוע. ובדרך מסוימת, הכניסה האורתודוכסית מייצגת את אירופה, הסורית – את אסיה והקופטית – את אפריקה. הסימבוליות של שלושת החכמים ראויה לציון."
נוצרייה מהזרם הלטיני שהגיעה מירושלים אמרה שהיא "מקווה שיום אחד כולנו נחגוג את חג המולד יחד." הבדל זה בלוחות השנה אינו מונע מאיתו לחיות את אותו רז: "המולד הינו הלידה החדשה בישוע המשיח. אנו כולנו אומצנו ע"י ישוע ובכל שנה זוהי התחלה חדשה."
התחלה חדשה חייבת להיות (בהתאם לברכות של הקוסטוד לקהילה הלטינית של בית לחם) מלווה בתקווה ובבטחון. "אנו חייבים להישאר. זהו העתיד היחידי האפשרי. תמיד יהיו קשיים. אולם לא משנה מה יהיה העתיד, הפרנציסקאנים תמיד יישארו לחיות את הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש."
ניקולאס קימל
אפיפניה (שמשמעותה התגלות) מנציחה את האפיזודה של ההשתחוויה [אדורציה בלעז] של החכמים אשר הביאו לאבוס מור, זהב ולבונה לתינוק ישוע. המסורת המקומית של הליטורגיה הקשורה ליום חג זה כרוכה בטקסיות מיוחדת.
באם באופן מסורתי הקוסטוד מקבל ראשון את הנדרים של הקהילה הלטינית של ירושלים, היה זה מקורי יותר לשמוע את דו השיח שהתרחש בין הקוסטוד ובין הקהילה. מילותיו של הקוסטוד לא היו רשמיות. אלא כללו החלפת חדשות, והוא שאל מספר שאלות שחשפו את מה שבאמת מדאיג את הקהילה.
היה זה הכרחי יותר מתמיד לנסוע בדרך לבית לחם על מנת ללכת בעקבות ישוע האדון. מאר אליאס, בעבר חלק מגבול העירוני של בית לחם, משטרת ישראל הצטרפה באופן טקסי לתהלוכה על מנת ללוות את הקוסטוד לרגלי חומת ההפרדה.
כמו ביום ראשון הראשון שת תקופת הציפייה, הקוסטוד ערך את כניסתו לעיר, כשמתקבל ע"י הרשויות הפלסטיניות בכיכר מנג'ר. בשעות אחר הצהריים ב-5 בינואר היום הקודש בעיקר לתפילה ליטורגית, כולל תפילת ערבית וליל השימורים של האפיפניה, שלאחריהם הקוסטוד נתלווה ע"י כהן דת כשתמיד ישנו יחס חם לקהילות דתיות העובדות בשיתוף פעולה עם הקוסטודיה של ארץ הקודש באופן רוחני.
ביום שלמחרת, יום זה היה תחילת הטקסיות של האפיפניה כשסעודת האדון נערכה ע"י הקוסטוד. הרבה נוצרים מקומיים ערכו מסע זה. "עבורנו זה קל יותר היום", אמר מאמין, "לא באנו לערב חג המולד משום שהיו יותר מדי אנשים, יותר מדי תיירים. אולם היום אנו שמחים להיות כאן. אנו רק מתפללים למען השלום, לילד ישוע שיתן לנו את השלום שלו.". קבוצה אחרת של עולי רגל הגיעה מאיטליה. "אין זה חדש לנו. אנו באים לכאן בכל שנה מזה זמן רב. זה ממש ריטואל עבורנו."
כפי שנדרש מהסטאטוס קוו, ארבעת הקונסולים של המדינות המכונות "האומות הלטיניות" (צרפת, איטליה, ספרד ובלגיה) נכחו בסעודת האדון. לאחר הדרשה מאת כהן הדת של הקהילה ולפי הנוהג המקומי עתיק היומין, השמש [דיאקון בלעז] הודיע על ימי חג שישונו בשנה הבאה מבחינה ליטורגית (יום האפר, חג הפסחא, העלי השמיימה, שבועות ויום ראשון בתקופת הציפייה).
לאחר ארוחה חגיגית בקאזה נובה (בי הארחה לעולי רגל), האחים הפרנציסקאנים שרו את תפילת הערבית השנייה של האפיפניה. במהלך טקס זה, שלושה כהני דת נשאו בתהלוכה זהב (פרח שניתן מאת שאול השישי), מור ולבונה, על מנת לציין את המתנות של שלושת החכמים.
בסוף הטקס, הפרנציסקאנים והמאמינים שנכחו חיקו את החכמים בדרך שלהם לכיכר מנגר על מנת לתת כבוד לישוע הילד. בשעה שהשמש שר את ספר הבשורה של האפיפניה, הקוסטוד הניח לרגלי האבוס את שלושת המתנות של החכמים.
האירוע כולו הסתיים בתהלוכה בחצר הפנימית [קלויסטר בלעז]. עולי רגל ופרנציסקאני הקיפו שלוש פעמים בתהלוכה בליווי של שירה שמחה של המקהלה. הקוסטוד נשא את דמותו של ישוע הילד, כשנסתייע בידי שני כהני דת שחילקו מור ולבונה למאמינים.
באם היתה נוכחות גדולה מבחינה מספרית ללטינים במהלך יום זה, הם לא היו הנוצרים היחידים שבאו להתפלל לפני האבוס. עבור האורתודוכסים, שלוח השנה שלהם הינו יוליאני, חג המולד מתקיים בכל שנה ב-7 בינואר. לכן, לאפיפניה הלטינית היתה בו זמנית עם תפילת הערבית הראשונה של חג המולד האורתודוכסי. שלושה כנסיות אורתודוכסיות (יוונית סורית וקופטית) התפללו יחד את תפילת הערבית בבזיליקה של בית לחם בקקופוניה מלאת שמחה.
עבור האחים הפרנציסקאנים, המסר הינו ברור: "ממש כמו ששלושת החכמים באים באופן מסורתי מארצות שונות, הכנסיות הנוצריות חוגגות במגוון ובשונות שלהם את האחדות של בן האלוהים שהפך לבשר ודם. אנו כולנו מוזמנים לחלוק את אותה אמונה ולתת כבוד לאותו ישוע. ובדרך מסוימת, הכניסה האורתודוכסית מייצגת את אירופה, הסורית – את אסיה והקופטית – את אפריקה. הסימבוליות של שלושת החכמים ראויה לציון."
נוצרייה מהזרם הלטיני שהגיעה מירושלים אמרה שהיא "מקווה שיום אחד כולנו נחגוג את חג המולד יחד." הבדל זה בלוחות השנה אינו מונע מאיתו לחיות את אותו רז: "המולד הינו הלידה החדשה בישוע המשיח. אנו כולנו אומצנו ע"י ישוע ובכל שנה זוהי התחלה חדשה."
התחלה חדשה חייבת להיות (בהתאם לברכות של הקוסטוד לקהילה הלטינית של בית לחם) מלווה בתקווה ובבטחון. "אנו חייבים להישאר. זהו העתיד היחידי האפשרי. תמיד יהיו קשיים. אולם לא משנה מה יהיה העתיד, הפרנציסקאנים תמיד יישארו לחיות את הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש."
ניקולאס קימל