הבוקר, ב-2 בנובמבר, הקהילה של סאן סלבטורה התקהלה לרגל סעודת האדון הטקסית של הנצחת כל הנפטרים. יחד עם האב סימון, אשר ערך את הטקב בערבית, האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד והאח נרוואן, אשר גם כן פעילים מאד ברקהילה, נכחו באירוע. פרנציסקאנים רבים וכהני דת שרצו לקחת חלק בארוע חשוב זה נכחו גם כן בצידי המזבח. הכנסייה היתה מלאה, גם בכהני דת מזרמים דתיים אחרים, ובחברים מהקהילה הנוצרית-ערבית המקומית וצעירים רבים, כולל תלמידות נוצריות מבית הספר לבנות של טרה סנטה קולג' (אחד מבתי הספר של הקוסטודיה), המנוהל בשיתוף עם האחיות של יוסף הקדוש, כולל גם מתנדבים וחברי הקוסטודיה שנכחו אף הם, כמו גם עולי רגל מארצות שונות בעולם.
בסיומה של סעודת האדון נערכה תהלוכה מסורתית לבתי הקברות הנוצריים העליונים והתחתונים שבהר ציון.באווירה מרגשת של תפילה מעמיקה, עם תפילות ושירים בערבית ובלטינית, התהלוכה התקדמה ברחוות הצרים של העיר העתיקה של ירושלים והגיעה להר ציון מנקודת ההתחלה של סאן סלבטורה, משם קרוב לשער יפו, דרך הרבוע הארמני. מאחורי שער ציון, ברקע מרהיב של חדר הסעודה האחרונה ושל הכנסייה של הדורמיציון של מרים, קצת קדימה יותר מצד ימין, ישנו בית קברות פרנציסקאני שבו רבים מהאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שנפטרו נקברו בו בעבר.התהלוכה עצרה בתחנה הראשונה כאן על מנת לברך את הקברים, בליווי תפילות וזכרונות מהאנשים החיים. לאחר מכן הקבוצה המשיכה למדרונות של הר ציון, לא רחוק מכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו, על מנת לבקר בשני בתי קברות נמוכים יותר, היכן שרבים יכולים לעצור בתפילה בסמוך לקברי יקיריהם ולהניח שם זרי פרחים. בשעה שהאח נרוואן עבר, בירך את המקום, כל האנשים שהיו בבית הקברות ביום מסוים זה אמנם לא הצטרפו לתהלוכ, אולם הצטרפו לתפילה המשותפת ולרגע מרגש זה. בהמשך למסורת, לכל הנוכחים הוצע חטיף בשר על מנת להנציח את אלו שכבר הלכו לפנינו בדרך אליה אנו מתקדמים לאינספוף. בסוף של בית הקברות, לפני העזיבה, רבים רצו לבקר בקברו של אוסקר שינדלר, איש העסקים הגרמני שבמהלך השואה הציל 1200 ממוות.הוא הוכר כחסיד אומות העולם ע"י יד ושם ב-18 ביולי 1967, ומת בגרמנייה בשנת 1974 וגופתו הועברה לישראל, לבית קברות קתולי של ירושלים. כיום, קברו, מכוסה כולו באבנים קטנות, לפי מהמסורת היהודית, ומבקרים בו יהודים ונוצרים בתדירות גבוהה.
מקורו של יום החג של ה-2 בנובמבר מתוערך לסוף המילניום הראאשון במנזר נדקטיני. הנצחה זו הורחבה לכל הכנסייה כנראה לראשונה במאה ה-14 "אורדו רומאנו" ובו צוין כי בתאריך ה-2 בנובמבר הינו "אניברסריום אומניום אנימארום" "נוצרנו בידי האל על מנת לחיות לעד", אמר האפיפיור שאול ה-6. הצורך והשאיפה לחיי עולם שאותה נושאים כולנו בליבותינו הינה אוניברסאלית וקיימת בקרב האנשים בכל תקופה. האדם אינו "בריה החיה למוות", אלא משתוקקת לחיות ולהיות מונצחת: ההתנסות של אהבה ממקמת אותנו פנים מול פנים עם הרצון לחיי עולם ובאי קבלה שהכל נהרס בשבריר שנייה עם המוות.ביקשנו בתחינה בטוב האל לנאמנותו ולרחמיו: הוא ימתין לנו ויקרא לנו, יתמול בנו בחיינו הארציים ובוודאי במפגש הסופי עימו.
מעשינו הינם קשורים לגורלנו בחיי עולם והינם סימן מוחשי של האחריות שלנו המטיבעה את חותמה בעתיד ובחיים. "אנו אלה אשר יוצרים ומעצבים את האופי של העתיד", והאפיפיור שאול ה-6 כתב, בהתייחס למעשינו של הרחמים (מתי, כ"ה:331-46) ואנו נישפט משום, שכפי שאמר האל, "מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם" (מתי, כ"ה:40). רחמים, או אהבה הרוצה לשחרר את האחר מיסורים, הינה ההבט בו הכי טוב נחשפת מתנת האל של האב ושל שיתוף של חסד האל אשר הינו עדות לאחינו, בייחוד לאלו הסובלים מייסורים חומריים (עניים, מדוכאים, חולים, סובלים, נעזבים) או מייסורים רוחניים (חוטאים, מושחתים, עיוורים, מעוותים) האל, בנדיבותו ובטובו, מאפשר לאדם לחלוק בנכסיו היקרים ביותר, מציע את בנו, אשר היה לבשר ודם של האהבה והרחמים של האב, אולם בתמורה מבקש האל צדקה דומה, לא רק ביחס לאל, אלא לזולת, משום שצדקה אינה פוסחת על אף אחד מגאולה והופכת להיות קשובה ואינטנסיבי יותר כשהסבל גדול יותר. האל "מרגש" אותנו בחייו: "כי מתם וחייכם צפונים עם המשיח באלוהים. בעת הגלות המשיח אשר הוא חייכם גם אתם תגלו עימו בכבוד" (אל הקולוסים, ג:3-4). והאל מעניק, לכל אדם, את התקווה שהוא זקוק לה, של חיי העולם. לפני המוות, ישוע מזכיר לנו שוב "אל יבהל לבבכם האמינו באלוהים ובי האמינו בבית אבי מעונות רבות ואם לא כן הוא כי עתה הגדתי לכן הנני הולך להכין מקום לכם. והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי למען באשר אהיה שם תהיו גם אתם" (יוחנן, י"ד, 1-3).
טקסט – קרתינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו