היום של ה-1 בפברואר נפתח עבור הקומיסריאטים ועבור שאר המשתתפים של הכנס הבינ"ל השלישי עם סעודת האדון בבזיליקה של כנסיית הקבר שנערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה. בדרשה שלו, האח פיצהבלה הרהר במונחים בעלי ערך, במשמעות של הקבר הרק ובהשתנות המהפכנית אשר נחוותה בקבר הריק, אפילו לפני המפגש עם ישוע שקם לתחייה עם השליחים. ההרהור התאים במיוחד לנושא המרכזי של היום "הקומיסריאט כאנימטור של עלייה לרגל: היבטים קהילתיים ופרקטיים", כשנוגע בהיבט חיוני ומהותי של ההתנסות של ארץ הקודש. יוחנן ושמעון ראו את קברו הריק של ישוע, חוו את המוות אשר הובס לעד, והאמינו, פתוחים למשמעת השלמה והאמיתית של כתבי הקודש. לאחר מכן, הם שבו הביתה, מכיוון שלא היה מה לעשות עוד בקבר הריק והאדון ישוע הלך לפגוש אותם.
האמונה שלהם כבר היתה קדימה יותר ויותר ולאחר ששבו הביתה, האדון שקם לתחייה בא לבקרם.
זוהי הסינתזיס של ההרפתקה הנוצרית, המהות של העלייה לרגל בארץ הקודש "אנו נתחיל יחדיו, כמו שמעון ויוחנן, אולם כל אחד יש לו את הרקע שלו של ההתנסות, של שאלות ועם הצורך שלו לישועה עם התנסות של האמונה. לכל אחד יש את הקצב שלו [...] העלייה לרגל הינה הגעה עם כל המכלול של עצמך בתוך הרז של החיים, בדומה לשמעון וליוחנן, לביתנו, לחיינו; זה לראות ולהאמין. ולאחר מכן לשוב, כמו שמעון ויוחנן, לבית, לחיינו אולם לחזור לאחר השתנות, לאחר התנסות בישועה, עם תקווה בלב". הקומיסריאטים, כארגון וכאנימטורים של עלייה לגל, מחזיקים במטלה עדינה של לעזור לכל אדם שלו התנסות יפה ואוטנטית של התנסות של ארץ הקודש.
נושאים אלו היו במוקד מאוחר יותר ונבחנו לעומק בהיבטים טכנולוגיים, קהילתיים ומעשיים בשיחה של האל פרידריך מנס, דיקן בדימוס של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא ופרופסור לפרשנות המקרא ולספרות יהודית עתיקה. "למרות הטבע האישי המעמיק של ההתנסות בארץ הקודש", הצהיר האח מנס, "העיליה לרגל עצמה מאחדת את כל המאמינים מכל הכנסיות של ירושלים. היא מאחדת אותם בישוע, באמונה בתרומתם לשימור המורשת הנוצרית היקרה מפז בארץ זו. זהו הסוד של המקומות הקדושים.". ההצעות והאינדיקציות שהועלו ע"י האח מנס ברמה קהילתית ופרקטית על מנת להעניק לעליה לרגל את משמעותו המלאה היו באמת רבי ערך. הוא ציין כי היבטים חיוניים המעניקים ערך לעליה לרגל, אשר הינה יעדה הראשי הינה מפגש עם ישוע בארצו וקריאה בתנ"ך במקום.לכן מסיבה זו הכנסייה מדברת היום ביחס לעליה לרגל לארץ הקודש, אודות בישור חדש: האח מנס הציג בפרוטרוט את המאפיינים של הבישור החדש, פותח את ההרהורים אודות מימדים של אקומניזסם ומפגש בין דתי אשר לא ניתן להתעלם מהם כשמבקרים בארץ הקודש. בחלק השני של הרצאתו, האח מנס התרכז בהיבטים ארגוניים ומעשיים של העלייה לרגל, מציע קווי מתאר ומדגיש אלמנטים מרכזיים המייצגים גירוי רב ויעיל עבור הרהור של דבר ה', המדריך או ההנחיות המסייעים לקומיסריאטים ביישום של האינדיקציות מטעם הקוסטודיה השולטת בגוף זה ואשר מבטיחה שירות עבור ארץ הקודש עבור עולי הרגל המבקרים בה.
ההרהור של דבר ה' נידון שוב בדבריו של האח ג'וג'יו ויניה, אשר הינו הממונה על משרד הקומיסריאט החדש בליסבון (המשרד החדש) והינו מזכיר הכנס. טיוטה של אמצעי זה עבור עבודתם, אשר הוחלט לגביו ע"י כנס הקודם בשנת 2006 על מנת להגיע ליעד של הקומיסריאטים ביתר קלות, כבר נשלח אליהם בתחילת נואר 2012 כך שהם יכלו לבחון אותו. המסמך עוסק בנושאים רחבים ומגוונים: החל מלהיות קומיסריאט ולעבודה, מעלייה לרגל למנהלה ממערכת יחסים נצחית לתקשורת. אלו הם נושאים שהיו חלק מהחקיקה של המסדר ושל הקוסטודיה (חלק א') והצרכים מצביעים על כך כי נובעים מהתנסות. בחלק הרביעי, דבר ה' גם הכיל את התיאור של המשרד החדש של הקומיסריאטים, שנדרש להיות מוקם עקב החלטת הכנס הקודם ואשר היה לאופרטיבי בשנת 2011 ולו מטלות ארגוניות בכנס זה. יהיה על משרד זה להתמודד עם ציפיות רבות בתחום התקשורת והארגון הן עבור הקוסטודיה קומיסריאטים שהתבטאו כך hx,v ולקומיסריאטים פעמים רבות. הטיוטה הזו לכן, ציין האח ויניה,
הטיוטה הזו היוותה ביטוי מצד הקומיסריאטים על מנת לקחת בחשבון א ההדדיות של הצדדים הן
במערכת יחסים והן בפעולות, משום שהמסמך הסופי יצטרך לציין את כל הבקשות, הציפיות והצרכים הן של הקומיסאריטים והן של הגוף השולט (קוסטודיה).
בשעות אחר הצהריים, הקבוצות הלשוניות המשיכו את עבודתם שוב, דנים בטקסט של הטיוטה של ה-וודמצום [דבר ה] למטרות של העשרה של התכנים, תיקון ועדכון והתאמה לאור הידע והניסיון שהקומיסריאטים בשיתוף יכולים לספק. זווהי מטלה עדינה ואתגרית אשר שמנחה אותנו לפנות לקומיסריאטים מכל היבשות, ללא קשר למנהגים, הרגלים וחוקים שנוצרו, ואשר מבטאים ומיישמים זאת בדרכים שונות.
היום הגיע אל סיומו בתפילת ערבית בכנסיית סאן סלבטורה שנערכה ע"י האח גוטפריד אגר, קומסריאט של ארץ הקודש בשוויץ.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרים מזרה