ב-4 לאוגוסט 1916, האח הפרנציסקאני פרדריק ג'נסון נפטר בעיר קוויבק, קנדה, לאחר ששירת את הקוסטודיה משך 40 שנה. לאחר שזכה בתואר מבורך על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 1988, הפרנציסקאני יוכל לעבור בקרוב את הקנוניזציה "לשם אהבת ארץ הקודש".
אתר הבית של הקוסטודיה, לרגל שנת המאה למותו, פרסם גרסה מקוצרת של המאמר מתוך "מגזין של ארץ הקודש", שפורסם בגליון הדו חודשי בשפה הצרפתית מטעם הקוסטודיה של ארץ הקודש.
"האח הפרנציסקאני פרדריק יכול להיות הפטרון של שיחת השלום במזרח התיכון ובייחוד בשלום בסוגיה הישראלית-פלסטינית", אמר האח הפרנציסקאני רולנד בונפארט, הסגן של האחראי על הקנוניזציה, שאמר גם כן שניתן לראות באח רולנד כמתוך מטעם האקומניים ובמסגרת הדו שיח הבין-דתי.
האח רולנד מקווה שהקנוניזציה של האח הפרנציסקאני פרידריך תתקיים השנה אולם לאחר בעיה מנהלתית, מועד זה יתעכב שוב. עד מתי? האח בונפארט אינו דואג והוא עונה "כשהאל ירצה אזי יתקיים".
פרדריך ג'נסון נולד ב-גיולדה, צרפת, 1838. הוא נכנס למסדר הפרנציסקאני בשנת 1864 כשהיה בן 26, לאחר 14 שנים של חיי דת בצרפת, הוא נשלח לארץ הקודש ב-1878 לפי בקשתו האישית. אפילו שלא עברו שמונה חודשים בשירות הקוסטודיה הוא נבחר לסגן הקוסטוד.
שירותו של האח פרידריך בארץ הקודש ארך 10 שנים ובמהלך עשר השנים הללו, הוא נתן את עצמו מכל הלב. לא רק שהוא עבד, הטיף והקשיב לוידואים של אנשים, אלא גם חי את חיי העוני הפרנציסקאניים באופן רדיקלי. בכל מקרה, הרבה פעמים הוא עבד מעל ומעבר עד כדי כך שנאלץ להפסיק לעבוד לחלוטין. פעמיים הוא הגיע למצב של כמעט מוות עקב תשישות. בסופו של דבר, סרטן הבטן הביא למותו ב-1916.
במהלך שהותו, האח פרדריך נסע בכל ארץ הקודש. הוא היה אחד עם ארץ הקודש והיה לאחד עם ישוע המשיח. הוא רכש ידע כה רב אודות ארצו של ישוע עד כי האח בונפארט אמר שניתן היה לראות בו כפטרון קדוש של עולי הרגל. מדריך דרך בעל ידע רב, הדרשות שלו משכו אנשים רבים. הדרשות שלו במהלך דרך הצלב יכולות היו להימשך ארבע שעות ועולי הרגל תמיד חיכו לעוד. עבור האח פרידריך, ארץ הקודש היתה דרך של פריבילגיה לפגוש את ישוע המשיח. בכל הדרשות שלו, אהב מכל להטיף אודות הייסורים ועל הצלב.
קדוש אנכרוניסטי
באם הביטוי של הרוחניות שלו הינה נמדדת בזמן הלימוד שלו, הקדוש, האח פרדריך הינו במפתיע מודרני. האח גוילאין אמר שהאח פרידריך היה "אנאכרוניסטי". למעשה, במאה ה-19 התנהג באופן שלא היה נהוג בזמנו. הוא אמר שהג'נסיזם עדיין היה פופולארי בתקופה זו היה ההזמנה הגדולה ביותר של השטן. היתה על שפתיו רק מילה אחת: "רחמים". לאל יש רחמים. האל מוחל וסולח. האל אוהב. הוא הטיף לשחרר את האנשים מהחטא.
הוא היה אנרכיסט במיוחד באופן שחי ובמערכת היחסים שלו עם המוסלמים ועם נוצרים מזרמים אחרים. הוא נכנס לדו שיח עם קבוצות אלו, דבר שלא היה טיפוסי בזמנו והן עבור רוב אנשי הדת.
אף על פי כן, הוא מעולם לא הכחיש את מי שהו היה: קתולי-לטיני, ובעבור הקוסטודיה, האח האחראי הממונה על המקומות הקדושים ומגן על הקתוליות. כשמישהו ניסה למנוע מהלטינים את זכויותיהם, האח פרידריך הגן עליהם. אולם האח הממונה הנאמן התכונן לחיות בהרמוניה עם סביבתו ויצר קשרי חברות עם האורתודוכסים.
"אנרכיזם" נוסף היה החברות שלו עם בנו ה-פשה של איסטנבול. האח פרידריך יעץ לו כיצד לשכנע את אביו להעניק מחדש את הזכות לערוך את דרך הצלב ברחובות העיר העתיקה. האח פרידריך היה בעל תשוקה, ולא עבר שבוע עד שהחליט לכתוב ל-פאשה על מנת לתבוע את הזכות הזאת שהופסקה למשך שתי מאות עקב מהומה לכאורה. בנו של ה-פאשה אמר בגסות: "אל תצפה שאבי יאפשר לנוצרי להטיף את אמונתו ברחוב. עשה זאת ותראה מה תהיה התגובה של העיר". והאח פרידריך החל להטיף בדרך הצלב. מעט תלונות נשמעו בתחילה, אולם המשטרה העותומאנית צפתה מהצד ללא כל התערבות. זכות זו הוחזרה לאחר מכן.
שיתוף של ענווה
"הוא לא תרם דבר לעצמו. כל דבר שהשיג בתחומים שונים הוא תרם לאחרים", אומר האח גוילאין. הוא היה זה שבנה את הכנסייה של קתרינה הקדושה שבבית לחם, ואת זו שבירושלים שבתוך המנזר של סאן סלבטורה.
בסוף תקפידו כסגן הקוסטוד, הוא נסע לקנדה. הוא ייסד וועדה שאחראית על מימון עבור עבודות של הפרנציסקאנים בארץ הקודש. הוא נסע בכל הארץ והטיף את ספר הבשורה החמישי של ארץ הקודש. כמו מיסיונרים של תקופתו, הוא הביא עימו שרידים מארצו של ישוע המשיח. הם הקשיבו, ביקשו ממנו לתווך; הוא התבקש לבקר אדם חולה והרבה ניסים אירעו. האח כאיש דת העניק את כל האשראי לשרידים הללו.
במילותיו של האח גוילאין, החיים של "האח פרדריך הטוב", כפי שכונה, "היה פרק נוסף במעשי השליחים."
בקנדה, הפסטיבלים של מאה השנה למותו החלו במרץ האחרון, והמונים התאספו באירועים אלו. בארץ זו, העדות של החסד הושגה דרך תיווכו ממשיכות להגיע.
"לאח פרידריך חסרה ביוגרפיה עכשווית", העיר האח גוילאין. "עלינו להודות לענווה שלו. משום שיש עוד מה לומר מאשר נאמר [עליו]. הרבה יותר! הוא יכול להראות לנו כיצד האמונה הנוצרית יכולה להיפתח; היא יכולה להיות סולידית ולהתפשט, אפילו בהקשר של גישה של אנטי כלפי כהני דת, שבה גדל האח פרידריך בצרפת ולמרות הכל הוא פיתח אמונה יפה. זוהי האמונה שהולכת כנגד הזרם שאנו זקוקים לה כיום במערב." זוהי האמונה שמגיעה מארץ הקודש ושעדיין צריכה לזרוח באמצעותה.
(1) כחלק מהלימוד בעבור התואר מבורך ובעור הקנוניזציה, קברו של האח פרידריך נפתח בשנת 1948 ולאחר מכן ב-1988. גופתו של האח פרידריך נשמרה שלמה ובמצב יוצא מן הכלל של שימור, בהתאם להצהרות של העדים.
אתר הבית של הקוסטודיה, לרגל שנת המאה למותו, פרסם גרסה מקוצרת של המאמר מתוך "מגזין של ארץ הקודש", שפורסם בגליון הדו חודשי בשפה הצרפתית מטעם הקוסטודיה של ארץ הקודש.
"האח הפרנציסקאני פרדריק יכול להיות הפטרון של שיחת השלום במזרח התיכון ובייחוד בשלום בסוגיה הישראלית-פלסטינית", אמר האח הפרנציסקאני רולנד בונפארט, הסגן של האחראי על הקנוניזציה, שאמר גם כן שניתן לראות באח רולנד כמתוך מטעם האקומניים ובמסגרת הדו שיח הבין-דתי.
האח רולנד מקווה שהקנוניזציה של האח הפרנציסקאני פרידריך תתקיים השנה אולם לאחר בעיה מנהלתית, מועד זה יתעכב שוב. עד מתי? האח בונפארט אינו דואג והוא עונה "כשהאל ירצה אזי יתקיים".
פרדריך ג'נסון נולד ב-גיולדה, צרפת, 1838. הוא נכנס למסדר הפרנציסקאני בשנת 1864 כשהיה בן 26, לאחר 14 שנים של חיי דת בצרפת, הוא נשלח לארץ הקודש ב-1878 לפי בקשתו האישית. אפילו שלא עברו שמונה חודשים בשירות הקוסטודיה הוא נבחר לסגן הקוסטוד.
שירותו של האח פרידריך בארץ הקודש ארך 10 שנים ובמהלך עשר השנים הללו, הוא נתן את עצמו מכל הלב. לא רק שהוא עבד, הטיף והקשיב לוידואים של אנשים, אלא גם חי את חיי העוני הפרנציסקאניים באופן רדיקלי. בכל מקרה, הרבה פעמים הוא עבד מעל ומעבר עד כדי כך שנאלץ להפסיק לעבוד לחלוטין. פעמיים הוא הגיע למצב של כמעט מוות עקב תשישות. בסופו של דבר, סרטן הבטן הביא למותו ב-1916.
במהלך שהותו, האח פרדריך נסע בכל ארץ הקודש. הוא היה אחד עם ארץ הקודש והיה לאחד עם ישוע המשיח. הוא רכש ידע כה רב אודות ארצו של ישוע עד כי האח בונפארט אמר שניתן היה לראות בו כפטרון קדוש של עולי הרגל. מדריך דרך בעל ידע רב, הדרשות שלו משכו אנשים רבים. הדרשות שלו במהלך דרך הצלב יכולות היו להימשך ארבע שעות ועולי הרגל תמיד חיכו לעוד. עבור האח פרידריך, ארץ הקודש היתה דרך של פריבילגיה לפגוש את ישוע המשיח. בכל הדרשות שלו, אהב מכל להטיף אודות הייסורים ועל הצלב.
קדוש אנכרוניסטי
באם הביטוי של הרוחניות שלו הינה נמדדת בזמן הלימוד שלו, הקדוש, האח פרדריך הינו במפתיע מודרני. האח גוילאין אמר שהאח פרידריך היה "אנאכרוניסטי". למעשה, במאה ה-19 התנהג באופן שלא היה נהוג בזמנו. הוא אמר שהג'נסיזם עדיין היה פופולארי בתקופה זו היה ההזמנה הגדולה ביותר של השטן. היתה על שפתיו רק מילה אחת: "רחמים". לאל יש רחמים. האל מוחל וסולח. האל אוהב. הוא הטיף לשחרר את האנשים מהחטא.
הוא היה אנרכיסט במיוחד באופן שחי ובמערכת היחסים שלו עם המוסלמים ועם נוצרים מזרמים אחרים. הוא נכנס לדו שיח עם קבוצות אלו, דבר שלא היה טיפוסי בזמנו והן עבור רוב אנשי הדת.
אף על פי כן, הוא מעולם לא הכחיש את מי שהו היה: קתולי-לטיני, ובעבור הקוסטודיה, האח האחראי הממונה על המקומות הקדושים ומגן על הקתוליות. כשמישהו ניסה למנוע מהלטינים את זכויותיהם, האח פרידריך הגן עליהם. אולם האח הממונה הנאמן התכונן לחיות בהרמוניה עם סביבתו ויצר קשרי חברות עם האורתודוכסים.
"אנרכיזם" נוסף היה החברות שלו עם בנו ה-פשה של איסטנבול. האח פרידריך יעץ לו כיצד לשכנע את אביו להעניק מחדש את הזכות לערוך את דרך הצלב ברחובות העיר העתיקה. האח פרידריך היה בעל תשוקה, ולא עבר שבוע עד שהחליט לכתוב ל-פאשה על מנת לתבוע את הזכות הזאת שהופסקה למשך שתי מאות עקב מהומה לכאורה. בנו של ה-פאשה אמר בגסות: "אל תצפה שאבי יאפשר לנוצרי להטיף את אמונתו ברחוב. עשה זאת ותראה מה תהיה התגובה של העיר". והאח פרידריך החל להטיף בדרך הצלב. מעט תלונות נשמעו בתחילה, אולם המשטרה העותומאנית צפתה מהצד ללא כל התערבות. זכות זו הוחזרה לאחר מכן.
שיתוף של ענווה
"הוא לא תרם דבר לעצמו. כל דבר שהשיג בתחומים שונים הוא תרם לאחרים", אומר האח גוילאין. הוא היה זה שבנה את הכנסייה של קתרינה הקדושה שבבית לחם, ואת זו שבירושלים שבתוך המנזר של סאן סלבטורה.
בסוף תקפידו כסגן הקוסטוד, הוא נסע לקנדה. הוא ייסד וועדה שאחראית על מימון עבור עבודות של הפרנציסקאנים בארץ הקודש. הוא נסע בכל הארץ והטיף את ספר הבשורה החמישי של ארץ הקודש. כמו מיסיונרים של תקופתו, הוא הביא עימו שרידים מארצו של ישוע המשיח. הם הקשיבו, ביקשו ממנו לתווך; הוא התבקש לבקר אדם חולה והרבה ניסים אירעו. האח כאיש דת העניק את כל האשראי לשרידים הללו.
במילותיו של האח גוילאין, החיים של "האח פרדריך הטוב", כפי שכונה, "היה פרק נוסף במעשי השליחים."
בקנדה, הפסטיבלים של מאה השנה למותו החלו במרץ האחרון, והמונים התאספו באירועים אלו. בארץ זו, העדות של החסד הושגה דרך תיווכו ממשיכות להגיע.
"לאח פרידריך חסרה ביוגרפיה עכשווית", העיר האח גוילאין. "עלינו להודות לענווה שלו. משום שיש עוד מה לומר מאשר נאמר [עליו]. הרבה יותר! הוא יכול להראות לנו כיצד האמונה הנוצרית יכולה להיפתח; היא יכולה להיות סולידית ולהתפשט, אפילו בהקשר של גישה של אנטי כלפי כהני דת, שבה גדל האח פרידריך בצרפת ולמרות הכל הוא פיתח אמונה יפה. זוהי האמונה שהולכת כנגד הזרם שאנו זקוקים לה כיום במערב." זוהי האמונה שמגיעה מארץ הקודש ושעדיין צריכה לזרוח באמצעותה.
(1) כחלק מהלימוד בעבור התואר מבורך ובעור הקנוניזציה, קברו של האח פרידריך נפתח בשנת 1948 ולאחר מכן ב-1988. גופתו של האח פרידריך נשמרה שלמה ובמצב יוצא מן הכלל של שימור, בהתאם להצהרות של העדים.