ביום ראשון, ה-22 למרץ 2009, בבית לחם, כל המורים, המנהלים וסגל העובדים של בתי-הספר של הקוסטודיה של ארץ הקודש נפגשו ליום עיון אחד ובו דנו בנושא של החינוך הקתולי בבתי-ספר אלו, הנקראים "בתי הספר של ארץ הקודש". בהכנות ליום עיון זה לקבלת התומכים, האלח הפרנציסקאני מרוואן דיאז, מנהל בית הספר של ארץ הקודש לילדים בבית-לחם, שבו נערכו מפגשי הכנה, אמר:
"יום זה הינו חשוב ביותר, והוא יתפתח לשלושה כיוונים: ראשית, ננסה להכניס רעיונות חדשים נוספים לבתי-הספר של ארץ הקודש. שנית, נאחד את המתודולוגיה לקווי מתאר כלליים, כמו גם בהתייחס לעבודה בבתי-הספר של ארץ הקודש, תמיד תוך מתן כבוד לכל בית-ספר ולכל עיר. ולסיום, תהיה זו הזדמנות להביא יחדיו את כל הסגל של בתי הספר, הנמצאים בכל הארץ, מהצפון ועד הדרום."
כמו כן, היתה זו הזדמנות לפגוש את הקוסטוד ולהאזין להרצאה מפי האב ג’מאל חאדר מהפטריארכיה הלטינית ופרופסור באוניברסיטה הקתולית של בית-לחם ושל הסמינר הלטיני של בעת ג’אלה. ההרצאה עסקה בהיבט של החיים האקדמאיים ובפדגוגיה בבתי הספר הנוצריים, ובייחוד בבתי הספר של ארץ הקודש.
בארץ הקודש (ישראל ופלסטין), בתי הספר של הקוסטודיה הינם ממוקמים בערים כדלקמן: בישראל – בתי ספר ביפו, עכו, נצרת ורמלה, וברשות הפלסטינאית – 2 בבית-לחם (אחד לבנים ואחד לבנות) ואחד ביריחו ובירושלים ישנם שני בתי ספר לבנות ואחד לבנים. בכל בתי הספר ישנם תלמידים מזרמים נוצרים שונים וכמו כן תלמידים מוסלמים באחוזים שונים בהתאם לעיר. בכל בתי הספר לומדים כ-7000 תלמידים.
יום העיון נפתח סעודת האדון [מיסה בלעז] בקפלה הנקראת "קפלת הצלבנים" בבית-לחם ואחר כך נמשך, לאחר קבלת הפנים, בפגישה עם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה.
בנאומו, הקוסטוד הזכיר לקהל הנוכחים שנוכחות הפרנציסקאנים בארץ הקודש מקורה בהשראה של המפגש בין פרנסיס הקדוש לבין הסולטאן אל-מליק אל-קמיל. בזמנים סוערים כמו אלו של תקופת הצלבנים, פרנסיס הקדוש רצה לחוות דו-שיח ומפגש. תפקיד הקוסטודיה הינו לשמר את המקומות הקדושים, אולם באופן השונה מלתחזק מוזיאונים, כפי שיש צורך להגן על מקומות אלו עקב שבהם הילך והתגלה ישוע, כאן. לכן, הגנה על "אבני הזכרון" קשורה מאד לתמיכה ב"אבנים החיות", הנוצרים, אשר שומרים את אמונתנו בחיים: למעשה, רוב המקומות הקדושים הינם גם קהילות. תפקיד הפרנציסקאנים כולל גם יישור ההדורים של שני מימדים אלו – של הזכרון ושל האמונה.
ברצונם להיות בשירות הקהילות המקומיות, העבודה הראשונה של הפרנציסקאנים היתה לפתוח בתי-ספר. בתי הספר הראשונים שנוסדו במזרח התיכון היו בתי הספר הפרנציסקאנים והראשון מביניהם היה בבית לחם. הארכיון של הקוסטודיה מוכיח את קיומו של בית ספר זה כבר משנת 1595. בתי הספר בתקופה זו היו פתוחים לקתולים; בהקשר לתקופה זו, הם יכלו "לכבוש" את הנשמות של הכנסיות האחרות. אולם, החל מאמצע המאה ה-18, הרעיון המוביל של הפרנציסקאנים היה לכבד את רב-גוניות של הנוצרים. בתי הספר היו פתוחים ללא-קתולים, ללא כל ניסיון לבצע המרת דת, אלא תוך כיבוד זהותם. בחירה זו נעשתה כשלא היה כלל דו-שיח אקומני באג’נדה של הכנסייה ד’אז. ברם, לאור חייהם כאן, הפרנציסקאנים חשבו שזה מה שהם צריכים לחוות ולהחיותו.
באותה רוח ממש, בשנת 1809, לפני 200 שנה בדיוק, נפתחו בתי הספר בפני לא-נוצרים, ולכן בהקשר של התקופה – למוסלמים.
לפי הקוסטוד, הכתבים מתקופה זו ראויים לפרסום, מכיוון שהם עדיין תקפים למדי. הם מפרטים כי בבתי הספר של הקודטודיה, האסלאם וסמליו מכובדים וכי לא נדרש דבר מהתלמידים, אלא רק לכבד את חוקי בית הספר. מנהלי בית הספר והמורים גם כן נתבקשו לא להביא לפרובוקציה מצד "אחינו המוסלמים".
היתה זו שוב הקוסטודיה, אשר בסיוע של הנזירות של "יוסף הקדוש של ההתגלות", שפתחו בית ספר לבנות, אשר חינך בנות, דבר שאפילו לא היה נפוץ באירופה עצמה. במזרח התיכון, בית הספר הראשון לבנות נפתח בירושלים בשנת 1848.
"כיום," אמר הקוסטוד, "המצב השתנה באופן ניכר ובתי הספר של ארץ הקודש אינם בתי הספר היחידים במדינה. אולם מה שנותר הינה האמונה כי כולנו ילדים של אותו האב; דבר זה הינו סימן קונקרטי המייחד אותנו. ודבר זה חייב להישאר לא רק ברמה התיאורטית: אם אנו באמת חשים כי האל הינו אבינו וכי כולנו ילדיו, אזי", המשיך הקוסטוס ואמר, "גם אנו נחוש כי אנו אחים ואחיות, ושבאמת נוכל לחיות ככאלו. זהו דבר בסיסי, בבתי הספר של הקוסטודיה, שלא להבדיל בין תלמידים או בין מורים. המודעות לשוויון לפני האל וההתנסות של הסובלנות חייבת לאפיין את בתי הספר שלנו".
לפני שהקוסטוד נאלץ לעזוב לפגישה אחרת, הוא סיים ואמר: "אם אנו הפרנציסקאנים היננו הבעלים של בתי הספר, אתם מחיים אותם. דבר זה מראה את חשיבות המפגש אשר מביא את כולכם יחד ואבקש להודות לכל אחד ואחד מהנוכחים. יום זה מאפשר להחליף חוויות וכמו כן לחלוק ברעיונות, לבחון יותר מקרוב לעומק את מיזמי בית הספר שלנו ולחשוב לגבי עתידם יחד."
לאחר שענה על מספר שאלות, הקוסטוד פינה את מקומות לאב ג’מאל חאדר. לפי האב ג’אמל, מה שמאפיין את בתי הספר הנוצריים הינה הרוח שבה כל הקהילה של בית הספר מבוססת עליה: התלמידים, המורים והסגל האדמיניסטרטיבי. רוח זו מנסה להעניק חינוך "כוללני". חינוך אקדמאי הינו חשוב יותר, אולם גם חינוך דתי ואתי. היעד הינו להכשיר אדם שלם, כמכלול; את האינטליגנציה שלו, את ליבו, אמונתו ואת קשריו עם האחרים. לאחר מכן נשאלת השאלה לגבי האמצעים בהצלחת ובזיהוי רוח זו ובסיוע למורים לשומרה ולפתחה.
האב ג’מאל, במילותיו שלו, גם רצה להדגיש את הערכים של בתי הספר הנוצריים: חיי אדם וכבוד האדם, יושר, נאמנות, שקיפות, קבלת הכל, כיבוד האחר והשונה, אשר יכול להיות בהיבט דתי, חברתי, כלכלי ועוד. הוא גם התעקש על נושא הסולידאריות, בייחוד כלפי ברי המזל המוצלחים פחות, ובתפקיד הבסיסי של המורים שיהוו דוגמא עבור תלמידיהם. הוא הזמין את המורים לסייע לתלמידיהם בעיצוב רוח ביקורתית ויכולת הבחנה.
בתי הספר הינם גם כן מקום, לפי האב ג’מאל, שבו מחנכים ליופי ולטוב שבאדם, ובבית הספר נמצא המקום לפתח זאת.
"במצב הנוכחי במדינה" אמר האב ג’מאל לקראת סוף הרצאתו, "הערכים של בתי הספר הנוצריים יותר חשובים מבעבר. בתי הספר שלנו צריכים להיות בתי ספר לשלום, לחינוך לשלום, בתי ספר שבהם נפגשים ומעודדים פתיחות לגבי האחרים."
לאחר מכן הוא הוסיף כי במצב של המדינה, אולם גם עקב שינויים מהירים ורבים שהתרחשו בתחום החברתי והתרבותי, משמעם כי על בתי הספר למצוא, כאן ועכשיו, את האמצעים להתמודד עם אתגרים חדשים אלו. המורים מודעים לחלוטין לאתגרים אלו, אולם הם תמיד תרים אחר אמצעים פרקטיים וקונקרטיים על מנת לעמוד בהם.
מסיבה זו, החלפת דעות על אמצעים הולמים ועל כלי עבודה שיכולים לסייע להטמיע ערכים אלו בחברה בת-ימנו, המשתתפים יצרו קבוצות עבודה של 20 איש כל אחת, והתמקמו בכיתות השונות. מאוחר יותר, שוב יחדיו, כולם יכלו לשתף רעיונות והצעות שעלו מקבוצות העבודה.
היום הגיע אל קיצו עם מטלה עבור המורים: היה עליהם לכתוב על פיסת נייר את מה שהם מאמינים לגבי בית הספר. האח הפרנציסקאני עבדלמשיח, האחראי על כל בתי הספר של הקוסטודיה, הבטיח כי תוצאת עבודה זו תחולק לבתי הספר.
חלק מהמשתתפים, בתחילת היום, הביעו ספקות: "איך נוכל לעבוד אם אנו כה רבים מספרית?". איכות הארגון, שתוכנן למפרע, שבו כל בית ספר היה מעורב בו, הפיג במהרה כל חשש וכולם אמרו כי הם מרוצים ושבעי רצון מהיום, וכי מצאו ביום העיון הזה כיעיל וכמעודד לגבי העתיד. .
"האתגר הגדול" הדגיש האח עבדלמשיח, "הינו אתיקה של מה שעלינו להעביר לכל תלמיד. עלינו לסייע לכל אחד מהם לבנות את מצפונו שלו. הרוח של פרנסיס הקדוש הינה רוח הקרובה מאד לאדם ואשר פונה לאדם. פרנסיס הקדוש לימד אותנו להתבונן בטוב שיש בכל אדם, בטבעו, מחוייבות עצמית בחברה ולהוות כאמצעי שבאמצעותו הדגם של האל ישתקף בחיינו."
האח עבדלמשיח, ענה על שאלה בנוגע למצבם של בתי הספר של ארץ הקודש בתקופה הנוכחית, ענה כי: "אבקש להדגיש ראשית כי אנו נמצאים בקשר יחד עם בתי ספר נוצריים אחרים במדינה, יש לנו מערכת יחסים ברורה ואנו עובדים עם המחלקה לבתי ספר קתוליים; בשני מישורים, הן במשרד החינוך בישראל והן בפלסטין. אנו נתקלים בקשיים עם שני משרדי החינוך הללו עקב הסטאטוס שלנו, אולם יש לנו דו-שיח מתמשך עימם על מנת למצוא פתרון." בדברו על קשיים, האח עבדלמשיח ציין, את החוקים החדשים בפלסטין, למשל, כי מנהל בית הספר חייב להיות פלסטינאי, דבר הקשור להנהלת חשבונות של בית הספר כחובה במשרד החינוך או הענקת רישיון זמני לבתי הספר לפני שהם הופכים לקבועים. "אלו רק הינן דוגמאות. בישראל, אחד הקשיים עימם אנו מתמודדים עם משרד החינוך הינו כי בתי הספר שלנו שייכים לקטגוריה של בתי ספר מוכרים אך לא רשמיים, לכן אין אנו זוכים לקבלת סיוע מן המדינה. זו רק אחת מני דוגמאות רבות.
"נכון לעכשיו", המשיך האח עבדלמשיח, "אנו חשים את המתון העולמי, בייחוד בפלסטין, שבה כל העלויות השוטפות לבתי הספר מוטלים על כתפי הקוסטודיה. אבקש לנצל הזדמנות זו ולהודות לכל התורמים מכל העולם, אשר תרמו רבות למאמץ זה."
מה האח עבדלמשיח מאחל לבתי הספר? ניתן לסכם זאת בביטוי הפרנציסקאני המתוקצר: "שלום וטוב לכל בתי הספר שלנו."
מארי-ארמל ביאלו
"יום זה הינו חשוב ביותר, והוא יתפתח לשלושה כיוונים: ראשית, ננסה להכניס רעיונות חדשים נוספים לבתי-הספר של ארץ הקודש. שנית, נאחד את המתודולוגיה לקווי מתאר כלליים, כמו גם בהתייחס לעבודה בבתי-הספר של ארץ הקודש, תמיד תוך מתן כבוד לכל בית-ספר ולכל עיר. ולסיום, תהיה זו הזדמנות להביא יחדיו את כל הסגל של בתי הספר, הנמצאים בכל הארץ, מהצפון ועד הדרום."
כמו כן, היתה זו הזדמנות לפגוש את הקוסטוד ולהאזין להרצאה מפי האב ג’מאל חאדר מהפטריארכיה הלטינית ופרופסור באוניברסיטה הקתולית של בית-לחם ושל הסמינר הלטיני של בעת ג’אלה. ההרצאה עסקה בהיבט של החיים האקדמאיים ובפדגוגיה בבתי הספר הנוצריים, ובייחוד בבתי הספר של ארץ הקודש.
בארץ הקודש (ישראל ופלסטין), בתי הספר של הקוסטודיה הינם ממוקמים בערים כדלקמן: בישראל – בתי ספר ביפו, עכו, נצרת ורמלה, וברשות הפלסטינאית – 2 בבית-לחם (אחד לבנים ואחד לבנות) ואחד ביריחו ובירושלים ישנם שני בתי ספר לבנות ואחד לבנים. בכל בתי הספר ישנם תלמידים מזרמים נוצרים שונים וכמו כן תלמידים מוסלמים באחוזים שונים בהתאם לעיר. בכל בתי הספר לומדים כ-7000 תלמידים.
יום העיון נפתח סעודת האדון [מיסה בלעז] בקפלה הנקראת "קפלת הצלבנים" בבית-לחם ואחר כך נמשך, לאחר קבלת הפנים, בפגישה עם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה.
בנאומו, הקוסטוד הזכיר לקהל הנוכחים שנוכחות הפרנציסקאנים בארץ הקודש מקורה בהשראה של המפגש בין פרנסיס הקדוש לבין הסולטאן אל-מליק אל-קמיל. בזמנים סוערים כמו אלו של תקופת הצלבנים, פרנסיס הקדוש רצה לחוות דו-שיח ומפגש. תפקיד הקוסטודיה הינו לשמר את המקומות הקדושים, אולם באופן השונה מלתחזק מוזיאונים, כפי שיש צורך להגן על מקומות אלו עקב שבהם הילך והתגלה ישוע, כאן. לכן, הגנה על "אבני הזכרון" קשורה מאד לתמיכה ב"אבנים החיות", הנוצרים, אשר שומרים את אמונתנו בחיים: למעשה, רוב המקומות הקדושים הינם גם קהילות. תפקיד הפרנציסקאנים כולל גם יישור ההדורים של שני מימדים אלו – של הזכרון ושל האמונה.
ברצונם להיות בשירות הקהילות המקומיות, העבודה הראשונה של הפרנציסקאנים היתה לפתוח בתי-ספר. בתי הספר הראשונים שנוסדו במזרח התיכון היו בתי הספר הפרנציסקאנים והראשון מביניהם היה בבית לחם. הארכיון של הקוסטודיה מוכיח את קיומו של בית ספר זה כבר משנת 1595. בתי הספר בתקופה זו היו פתוחים לקתולים; בהקשר לתקופה זו, הם יכלו "לכבוש" את הנשמות של הכנסיות האחרות. אולם, החל מאמצע המאה ה-18, הרעיון המוביל של הפרנציסקאנים היה לכבד את רב-גוניות של הנוצרים. בתי הספר היו פתוחים ללא-קתולים, ללא כל ניסיון לבצע המרת דת, אלא תוך כיבוד זהותם. בחירה זו נעשתה כשלא היה כלל דו-שיח אקומני באג’נדה של הכנסייה ד’אז. ברם, לאור חייהם כאן, הפרנציסקאנים חשבו שזה מה שהם צריכים לחוות ולהחיותו.
באותה רוח ממש, בשנת 1809, לפני 200 שנה בדיוק, נפתחו בתי הספר בפני לא-נוצרים, ולכן בהקשר של התקופה – למוסלמים.
לפי הקוסטוד, הכתבים מתקופה זו ראויים לפרסום, מכיוון שהם עדיין תקפים למדי. הם מפרטים כי בבתי הספר של הקודטודיה, האסלאם וסמליו מכובדים וכי לא נדרש דבר מהתלמידים, אלא רק לכבד את חוקי בית הספר. מנהלי בית הספר והמורים גם כן נתבקשו לא להביא לפרובוקציה מצד "אחינו המוסלמים".
היתה זו שוב הקוסטודיה, אשר בסיוע של הנזירות של "יוסף הקדוש של ההתגלות", שפתחו בית ספר לבנות, אשר חינך בנות, דבר שאפילו לא היה נפוץ באירופה עצמה. במזרח התיכון, בית הספר הראשון לבנות נפתח בירושלים בשנת 1848.
"כיום," אמר הקוסטוד, "המצב השתנה באופן ניכר ובתי הספר של ארץ הקודש אינם בתי הספר היחידים במדינה. אולם מה שנותר הינה האמונה כי כולנו ילדים של אותו האב; דבר זה הינו סימן קונקרטי המייחד אותנו. ודבר זה חייב להישאר לא רק ברמה התיאורטית: אם אנו באמת חשים כי האל הינו אבינו וכי כולנו ילדיו, אזי", המשיך הקוסטוס ואמר, "גם אנו נחוש כי אנו אחים ואחיות, ושבאמת נוכל לחיות ככאלו. זהו דבר בסיסי, בבתי הספר של הקוסטודיה, שלא להבדיל בין תלמידים או בין מורים. המודעות לשוויון לפני האל וההתנסות של הסובלנות חייבת לאפיין את בתי הספר שלנו".
לפני שהקוסטוד נאלץ לעזוב לפגישה אחרת, הוא סיים ואמר: "אם אנו הפרנציסקאנים היננו הבעלים של בתי הספר, אתם מחיים אותם. דבר זה מראה את חשיבות המפגש אשר מביא את כולכם יחד ואבקש להודות לכל אחד ואחד מהנוכחים. יום זה מאפשר להחליף חוויות וכמו כן לחלוק ברעיונות, לבחון יותר מקרוב לעומק את מיזמי בית הספר שלנו ולחשוב לגבי עתידם יחד."
לאחר שענה על מספר שאלות, הקוסטוד פינה את מקומות לאב ג’מאל חאדר. לפי האב ג’אמל, מה שמאפיין את בתי הספר הנוצריים הינה הרוח שבה כל הקהילה של בית הספר מבוססת עליה: התלמידים, המורים והסגל האדמיניסטרטיבי. רוח זו מנסה להעניק חינוך "כוללני". חינוך אקדמאי הינו חשוב יותר, אולם גם חינוך דתי ואתי. היעד הינו להכשיר אדם שלם, כמכלול; את האינטליגנציה שלו, את ליבו, אמונתו ואת קשריו עם האחרים. לאחר מכן נשאלת השאלה לגבי האמצעים בהצלחת ובזיהוי רוח זו ובסיוע למורים לשומרה ולפתחה.
האב ג’מאל, במילותיו שלו, גם רצה להדגיש את הערכים של בתי הספר הנוצריים: חיי אדם וכבוד האדם, יושר, נאמנות, שקיפות, קבלת הכל, כיבוד האחר והשונה, אשר יכול להיות בהיבט דתי, חברתי, כלכלי ועוד. הוא גם התעקש על נושא הסולידאריות, בייחוד כלפי ברי המזל המוצלחים פחות, ובתפקיד הבסיסי של המורים שיהוו דוגמא עבור תלמידיהם. הוא הזמין את המורים לסייע לתלמידיהם בעיצוב רוח ביקורתית ויכולת הבחנה.
בתי הספר הינם גם כן מקום, לפי האב ג’מאל, שבו מחנכים ליופי ולטוב שבאדם, ובבית הספר נמצא המקום לפתח זאת.
"במצב הנוכחי במדינה" אמר האב ג’מאל לקראת סוף הרצאתו, "הערכים של בתי הספר הנוצריים יותר חשובים מבעבר. בתי הספר שלנו צריכים להיות בתי ספר לשלום, לחינוך לשלום, בתי ספר שבהם נפגשים ומעודדים פתיחות לגבי האחרים."
לאחר מכן הוא הוסיף כי במצב של המדינה, אולם גם עקב שינויים מהירים ורבים שהתרחשו בתחום החברתי והתרבותי, משמעם כי על בתי הספר למצוא, כאן ועכשיו, את האמצעים להתמודד עם אתגרים חדשים אלו. המורים מודעים לחלוטין לאתגרים אלו, אולם הם תמיד תרים אחר אמצעים פרקטיים וקונקרטיים על מנת לעמוד בהם.
מסיבה זו, החלפת דעות על אמצעים הולמים ועל כלי עבודה שיכולים לסייע להטמיע ערכים אלו בחברה בת-ימנו, המשתתפים יצרו קבוצות עבודה של 20 איש כל אחת, והתמקמו בכיתות השונות. מאוחר יותר, שוב יחדיו, כולם יכלו לשתף רעיונות והצעות שעלו מקבוצות העבודה.
היום הגיע אל קיצו עם מטלה עבור המורים: היה עליהם לכתוב על פיסת נייר את מה שהם מאמינים לגבי בית הספר. האח הפרנציסקאני עבדלמשיח, האחראי על כל בתי הספר של הקוסטודיה, הבטיח כי תוצאת עבודה זו תחולק לבתי הספר.
חלק מהמשתתפים, בתחילת היום, הביעו ספקות: "איך נוכל לעבוד אם אנו כה רבים מספרית?". איכות הארגון, שתוכנן למפרע, שבו כל בית ספר היה מעורב בו, הפיג במהרה כל חשש וכולם אמרו כי הם מרוצים ושבעי רצון מהיום, וכי מצאו ביום העיון הזה כיעיל וכמעודד לגבי העתיד. .
"האתגר הגדול" הדגיש האח עבדלמשיח, "הינו אתיקה של מה שעלינו להעביר לכל תלמיד. עלינו לסייע לכל אחד מהם לבנות את מצפונו שלו. הרוח של פרנסיס הקדוש הינה רוח הקרובה מאד לאדם ואשר פונה לאדם. פרנסיס הקדוש לימד אותנו להתבונן בטוב שיש בכל אדם, בטבעו, מחוייבות עצמית בחברה ולהוות כאמצעי שבאמצעותו הדגם של האל ישתקף בחיינו."
האח עבדלמשיח, ענה על שאלה בנוגע למצבם של בתי הספר של ארץ הקודש בתקופה הנוכחית, ענה כי: "אבקש להדגיש ראשית כי אנו נמצאים בקשר יחד עם בתי ספר נוצריים אחרים במדינה, יש לנו מערכת יחסים ברורה ואנו עובדים עם המחלקה לבתי ספר קתוליים; בשני מישורים, הן במשרד החינוך בישראל והן בפלסטין. אנו נתקלים בקשיים עם שני משרדי החינוך הללו עקב הסטאטוס שלנו, אולם יש לנו דו-שיח מתמשך עימם על מנת למצוא פתרון." בדברו על קשיים, האח עבדלמשיח ציין, את החוקים החדשים בפלסטין, למשל, כי מנהל בית הספר חייב להיות פלסטינאי, דבר הקשור להנהלת חשבונות של בית הספר כחובה במשרד החינוך או הענקת רישיון זמני לבתי הספר לפני שהם הופכים לקבועים. "אלו רק הינן דוגמאות. בישראל, אחד הקשיים עימם אנו מתמודדים עם משרד החינוך הינו כי בתי הספר שלנו שייכים לקטגוריה של בתי ספר מוכרים אך לא רשמיים, לכן אין אנו זוכים לקבלת סיוע מן המדינה. זו רק אחת מני דוגמאות רבות.
"נכון לעכשיו", המשיך האח עבדלמשיח, "אנו חשים את המתון העולמי, בייחוד בפלסטין, שבה כל העלויות השוטפות לבתי הספר מוטלים על כתפי הקוסטודיה. אבקש לנצל הזדמנות זו ולהודות לכל התורמים מכל העולם, אשר תרמו רבות למאמץ זה."
מה האח עבדלמשיח מאחל לבתי הספר? ניתן לסכם זאת בביטוי הפרנציסקאני המתוקצר: "שלום וטוב לכל בתי הספר שלנו."
מארי-ארמל ביאלו