שמחה ורגש השתקפו מפניהם כשהם נכנס לכנסייה. חיוך ודמעה נסתרות ליוו את האח הפרנציסקאני קלוביס ואת האח אדוארדו בתחילת האירוע החשוב: נדרים סופיים [טקסיים] שלהם. שני האחים הפרנציסקאנים הצעירים הללו של הקוסטודיה ביצעו אות הנדרים הסופיים ב-7 באוקטובר בבזיליקה של הייסורים שבגת שמנים. לפני האחווה ובפני בני המשפחה שלהם, הם קיבלו בשמחה את הקריאה לקדש את חייהם בדרך החיים הפרנציסקאנית לתמיד. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את האירוע בכנסייה מלאה, שנכחו בה בני משפחה, קרובים וחברים מכל העולם, מכיוון ששני הגברים הללו מגיעים ממקסיקו ומברזיל.
בדרשה שלו, האח פאטון דיבר, ראשית, אודות המקום שבו האחים הפרנציסקאנים השתטחו על פניהם: "זוהי פריבילגיה להשתטח על הסלע שבו ישוע עצמו התכופף לעבו והתפלל עם אותן המילים שלימד אותנו – ייעשה רצונך."
לאחר מכן הוא התמקד בהבטחות המוחלטות ללכת בעקבות צעדיו של ישוע המשיח, לשמור על הבשורה בצייתנות, כשאין כל רכוש עצמי וחיי התנזרות, כפי שמוצע בהתחלה של החוק הבולטי. הקוסטוד סקר כל נקודה: "לשמור על הבשורה של ישוע משמעה להישאר עימו בחוזקה, לבטא מחויבות לדבר האל, וכמו כן לשנות את הלך הרוח שלנו"."לחיות בציות הינו לב ליבו של שמירת הבשורה." "לחיות ללא רכוש פרטי הופך אותנו לחופשיים ללא צורך לתבוע בעלות על דברים ומקומות, דעות ומצבים נרכשים." "התנזרות הינה מתנה גדולה משום שהיא מלמדת אותנו לאהוב בכל ליבנו עם כל המוח, עם כל האינטליגנציה, עם כל הכח שלנו, המומנטום שלנו, החום שלנו, כל הרגשות העמוקים ביותר."
האח קלוביס והאח אדוארדו ביצעו את הנדרים שלהם באמונה, עם רגש, כל אחד בשפת אימו, פורטוגזית וספרדית, בהתאמה. "כן, אני רוצה", הם אמרו בקרב הרגשות של כוללם. לאחר מכן הוזכרו הקדושים ושני האחים הפרנציסקאנים השתטחו על הרפה על הסלע שבגת שמנים. חיבוק של אחווה מכל האחים הפרנציסקאנים הביא לסופו של האירוע: בדרך זו, האחווה של הקוסטודיה של ארץ הקודש מקבלת את האחים הפרנציסקאנים החדשים לאחר הנדרים הסופיים. במזבח, אחד אחרי השני, הם זכו לקבל ברכת מזל טוב וזאת על ידי עמיתיהן הדתיים לכל החיים, עמיתים למסע, האחים החדשים באמונה של החיים שזה עתה נדרו את נדריהם הסופיים.
"הייתי רוצה להודות לאל שקרא לנו בגיל צעיר יחסית מרחוק מאד", אמר האח אדוארדו בשם שני האחים הצעירים לפני הברכה. "בהיותנו כה רחוקים, לעיתים תהינו באם נוכל להגיע לארץ הקדוש. אולם דבר אינו בלתי אפשרי והאל הינו הוכחה לכך והן בהקשר לרגע המכונן של חיינו". לאחר שהודו לכל המורים שלהם והפורמאטורים שליוו אותם משך כל הדרך, הקוסטוד, האח פרנצ'סקו פאטון, ביטא במילים את הכרת תודה עבור האחווה של האחים, הידידות והמשפחה [חברים] ותודה עבור המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, שהיה אח שלהם בישוע משך מספר שנים רב.
לאחר מכן החגיגה עברה לגן של גת שמנים, כשהאווירה היתה חיה ותוססת בסגנון דרום אמריקה, עם מוסיקה, אוכל ושמחה. שני האחים הצעירים ימשיכו ללמוד תיאולוגיה ויהיו לשמשים [דיאקונים] ולכהני דת, אם ירצה האל. לעת עתה, הם הגיעו לנקודת ציון מרכזית וחשובה עבור אח פרנציסקאני.
האח קלוביס העיר בספקנות: "יום זה נראה כאילו שלא יושג עבורי משך מספר רגעים במסע של הקריאה שלי. יום זה בהדרגה הפך למציאות בשלבי הפורמציה, בנוכחות האל בחיינו. לראות יום זה מתגשם הינו הפתעה לאחר שמונה שנים של פורמציה. זה דבר מה יפהפה והוא מיועד לכל חיי."
עבור האח אדוארדו, המסע של הקריאה היה גם כן ארוך, ולמעשה מדובר על תשע שנים. "חיכיתי כל חיי ליום זה", אמר האח הפרנציסקאני. "כשביצעתי את הנדרים, זכרתי את כל מה שעברתי, את כל מה שסבלתי, כל דבר שהשארתי. זכרתי את מה שאמר לי אבי – בני, אני מוסר אותך לאב האמיתי שלך. היה זה כשהיה בן 11 , והאח אדוארדו חש את הקריאה בגיל 17, כשנכנס לקוסטודיה של ארץ הקודש. "עבורי אין דבר מה יפה יותר מאשר תחושה של מלאות של חיי דת", אמר עם חיוך. "אנו כעת אחים פרנציסקאנים לכל משך חיינו."
ביאטריס גוארארה
