היום הקדוש של חג המולד נחוג הבוקר בכנסייה הקהילתית של סאן סלבטורה, ונערך ע"י האח נואל מוסקט, הדיסקרט של ארץ הקודש יחד עם המסייעים, כולל האח ארטמיו ויטורס (סגן הקוסטוד). האירוע היה בנוכחות מספר חברים מהקהילה הפרנציסקאנית של ירושלים, קבוצות קטנות של אנשי דת המשתייכים לקהילות נוצריות שונות בארץ הקודש, חברים ומשתפי פעולה עם הקוסטודיה וחלק מהנוצרים המקומיים דוברי הערבית.
בדרשה שלו, האח מוסקט התרכז בפרדוקס שבין הבחירה המסתורית של האל "להיות שברירי, עני וענוג כמו התינוק שאך נולד שאינו יכול לחיות ללא חלב אימו וללא הרוך של חיבוקה" והקושי וההתנגדות שאנו רואים לעיתים קרובות בקבלת האל, משום "שאנו רוצים להתקבל ע"י בעל העוצמה, החזק והגדול לא ע"י העני שחי על אם הדרך" ואנו חשים פחד מפני אי הוודאות "של אל שהופך לבשר ודם, דבר ה' אשר מהדהד בשקט של לילה חשוך של אמונה בחיפוש אחר האור והמשמעות". ממש כפי שאנו יכולים לקרוא את הפרולוג של ספר הבשורה לפי יוחנן "והאור בחושך זרח והחושך לא השיגו [...] הוא בא אל אשר לו ואשר המה לו לא קבלוהו" (יוחנן, א:5; 11). ברם בדרך זו ממש, בחג המולד, האל בוחר להיות אדם "להיהפך לאחד מאיתנו". באמצעות המחווה האלוהית שלו של רוך מתמיד, הענווה של כל אדם, עם העוני, הייסורים והשבריריות שלו, נאספת ע"י האל בחסד נצחי של חייו המושלמים.
לכן, כל אדם לפני שמתבונן ומבין את הדמיון שלו בהתגלמות דבר האל, כ"סימן דרך של האינסופי", כפי שעמנואל לבינס מללמד, פתח שבאמצעותו האל מופיע במפגש וקורא לכל אדם להיות אחראי לאחיו. בייחוד פני האחר, בהבעת הפנים, ערום והמהות המופיעה כ"רעיון של האינסוף שבעצמנו." לבינאס כותב: "כשממקמים את הנשגבות כזרה וענייה מונעים מערכת יחסים מטה-פיסיקלית עם האל שתהיה מיושמת בבורות של האנשים והדברים. פני האלוהות פותחת קדימה את פני האנושות. מערכת יחסים עם הנשגב [...] הינה מערכת יחסים חברתית. היא שם מכיוון שישנה הנשגבות, האינסוף, המפתה אותנו ומושכת אותנו.היא מושכת אותנו משום שהיא חסרת כל, בפני הזר, האלמנה והיתום." בחג המולד רואים באופן מלא את ערכה, מוביל אותנו לגלות את המשמעות והרצון למערכת יחסים עם האל שהינה חיונית בטבעה, אשר בו זמנית חושפת את המהות במערכת יחסים חברתית ומאיר את שאיפות האנושיות לחיות טוב.
בסוף האירוע, המשתתפים החליפן ברכות לרגל חג המולד ורבים עצרו לזמן מה לפני סצנת המולד היפה אשר בכל שנה מוצגת באופן מקורי בירכתי הכנסייה, ליד הכניסה אליה.
מאת – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו
בדרשה שלו, האח מוסקט התרכז בפרדוקס שבין הבחירה המסתורית של האל "להיות שברירי, עני וענוג כמו התינוק שאך נולד שאינו יכול לחיות ללא חלב אימו וללא הרוך של חיבוקה" והקושי וההתנגדות שאנו רואים לעיתים קרובות בקבלת האל, משום "שאנו רוצים להתקבל ע"י בעל העוצמה, החזק והגדול לא ע"י העני שחי על אם הדרך" ואנו חשים פחד מפני אי הוודאות "של אל שהופך לבשר ודם, דבר ה' אשר מהדהד בשקט של לילה חשוך של אמונה בחיפוש אחר האור והמשמעות". ממש כפי שאנו יכולים לקרוא את הפרולוג של ספר הבשורה לפי יוחנן "והאור בחושך זרח והחושך לא השיגו [...] הוא בא אל אשר לו ואשר המה לו לא קבלוהו" (יוחנן, א:5; 11). ברם בדרך זו ממש, בחג המולד, האל בוחר להיות אדם "להיהפך לאחד מאיתנו". באמצעות המחווה האלוהית שלו של רוך מתמיד, הענווה של כל אדם, עם העוני, הייסורים והשבריריות שלו, נאספת ע"י האל בחסד נצחי של חייו המושלמים.
לכן, כל אדם לפני שמתבונן ומבין את הדמיון שלו בהתגלמות דבר האל, כ"סימן דרך של האינסופי", כפי שעמנואל לבינס מללמד, פתח שבאמצעותו האל מופיע במפגש וקורא לכל אדם להיות אחראי לאחיו. בייחוד פני האחר, בהבעת הפנים, ערום והמהות המופיעה כ"רעיון של האינסוף שבעצמנו." לבינאס כותב: "כשממקמים את הנשגבות כזרה וענייה מונעים מערכת יחסים מטה-פיסיקלית עם האל שתהיה מיושמת בבורות של האנשים והדברים. פני האלוהות פותחת קדימה את פני האנושות. מערכת יחסים עם הנשגב [...] הינה מערכת יחסים חברתית. היא שם מכיוון שישנה הנשגבות, האינסוף, המפתה אותנו ומושכת אותנו.היא מושכת אותנו משום שהיא חסרת כל, בפני הזר, האלמנה והיתום." בחג המולד רואים באופן מלא את ערכה, מוביל אותנו לגלות את המשמעות והרצון למערכת יחסים עם האל שהינה חיונית בטבעה, אשר בו זמנית חושפת את המהות במערכת יחסים חברתית ומאיר את שאיפות האנושיות לחיות טוב.
בסוף האירוע, המשתתפים החליפן ברכות לרגל חג המולד ורבים עצרו לזמן מה לפני סצנת המולד היפה אשר בכל שנה מוצגת באופן מקורי בירכתי הכנסייה, ליד הכניסה אליה.
מאת – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו