הקהילה ההודית בארץ הקודש ממשיכה את דרכה בהכנה לחג המולד, מלווה בכהן הדת הפרנציסקאני ג’איה, בעזרת של האח הפרנציסקאני רג’י מת’יו. הפעם הקהילה נפגשה בשדות הרועים שבבית סאחור.
ההמתנה אפיינה את תחילת מסע העלייה לרגל. לא קל לקבוצות שונות מכל ארץ הקודש להגיע באותו זמן בדיוק, אולם ההמתנה הינה חלק מתקופת הציפייה. זהו הזמן לחסד המכין אותנו לקבל את המתנה.
כשהמאמינים הגיעו, הם ביקרו במערות הסמוכות ובהדרגה נאספו לתפילה במקום הקדוש היפה של "כבוד במרומים", המקום שתוכנן ע"י הארכיטקט ברלוצי ואשר את זכרו לרגל חמישים השנים למותו מציינת הקוסטודיה; מקום קדוש זה נמצא במרכז של שדות הרועים.
האב ג’איה הציע להקדיש זמן להרהור ולהגות על המקום הקדוש וכך הקהילה התקדמה אל הבזיליקה של המולד שבבית לחם. בשחזור צעדיהם של הרועים תוך שימת דגש של חשיבות של המתנה אקטיבית לקראת חג המולד, בהתקדמות אליו, כפי שאנו עם משפחותינו, עם האנושיות שבנו, השמחה ועם הקשיים שלנו.
טור של יותר מ-700 איש ירד למטה לעבר כביש פתלתל המוביל משדות הרועים לכיכר מנג’ר שבבית לחם, בשעה שמזמורים נשמעו כשדגלי ארץ הקודש, הוותיקן והודו נראים לעין.
הארגון של המשטרה הפלסטינאית היה ראוי לציון, כשאפשרה לתהלוכה להתקיים ללא כל בעיות.
מונסיניור פואד טוואל, הפטריארך הלטיני של ירושלים המתין לעולי הרגל בבזיליקה של המולד והעניק להם את ברכתו לכל הקהילה, בייחוד לשני משפחות שהגיעו עם התינוקות הקטנים ומשפחותיהם. בברכתו למאמינים ההודים, הוא ביטא את הערכתו הרבה לאמונתם ולאומץ בלקיחת חלק במסע עלייה לרגל עם ילדים, ובהגותו הוא עסק בקשיים של המשפחה הקדושה אשר הם הבעיות של משפחות רבות בבזיליקה ובעולם וכיצד חג המולד הוא מעל לכל תקווה, וכי הנוכחות הנוצרית כיום של נוצרים בבית לחם הינה סימן קונקרטי לכך.
מרבית סעודת האדון [מיסה] נאמרה ב-קונקנית ע"י האב הפרנציסקאני פרבאן דזובזה אשר מעת לעת סייע לאב ג’איה בקהילתה ההודית שביפו. הכנסייה של קתרינה הקדושה יכלה בקושי להכיל את כל האנשים. בסיום סעודת האדון, האב הפרנציסקאני סטפן, הממונה האחראי על הנזר של קתרינה הקדושה, בירך אף הוא את הנקהלים.
לאחר ביקור במערת החלב, כל קבוצה שבה לביתה, ממתינים ללילה הקדוש. לאחר יום זה, ודאי שתהיה משמעות חדשה לכל מי שיצא בשמחה לפגוש את ישוע אשר מגיע.
מרקו גבאסו