ביום שבת, ה-26 בספטמבר, הקהילה של אנטוני הקדוש ביפו חגגה את יום השנה ה-25 של הקהילה האפריקנית. באווירה חמה עם בגדים בצבעים בהירים וכלי מוסיקה מסורתיים ומקהלות....השמחה של הנקהלים היה רב.
הקהילה וספת תחת כנפיה אנשים מכל רחבי אפריקה, בעיקר מגאנה וניגריה, אולם גם מאריתריאה. הפרנקופונים חגגו את סעודת האדון שלהם בכנסיית פיטר הקדוש ביפו, כשדוברי האנגלית חגגו בכנסיית אנטוני הקדוש. רוז-אנג'לין, שהגיעה מקמרון ב-1998, אמרה: "מכיוון שאני דוברת את שתי השפות, אני נוכחת בשתי כנסיות! זה מאד חשוב לי לקחת חלק בקהילה אנו חולקים את אותם מנהגים כשאני נפגשים, אנו מדברים ושרים בשפה שלנו. אנו מבקרים האחד את השני בימי שבת וימי ראשון ובימי החופש שלנו."
הקהילה הפרנציסקאנית של יפו מארחת מספר קהילות של מהגרים, הנאספות לסעודת אדון באנגלית. רוז-אנג'לין מסבירה: "יש לי גם חברים פיליפינים משום שהם רבים בקהילה: במקהלה של יום ראשון שאני חלק ממנה, ישנם רק שני אפריקאנים. אנו מסתדרים טוב מאד. וללא קשר לשפה שבה מתפללים, אנו מתפללים לאותו אל!". מספר פיליפינים תרמו בגאווה חלק מהמלבושים האפריקאנים שנבחרו לרגל האירוע.
האח הפרנציסקאני זאהר עבוד, כהן הדת של הכנסייה מסביר: "רצינו לחגוג את שנת היובל הזו יחד על מנת להודות לקהילה זו שהגיעה לפני 25 שנה והם עדיין כאן!". מכיוון שהקהילה הינה פרנציסקאנית, האנשים החברים בה קשורים לקוסטודיה. רוז-אנג'לין אפילו הפכה לחלק מהמסדר השלישי הפרנציסקאני לפני מספר שנים. הקוסטוד,שהוזמן לרגל האירוע, אולם לרוע המזל נעדר ממנו, יוצג על ידי האח הפרנציסקאני אתאנסיוס מקורה, שערך את סעודת האדון.
בדרשה הקצרה שלו, הוא הזכיר שהקהילה קודם כל נבנית על ישוע המשיח. מטרה להדגים את אהבתו להפיץ את הבשורה. רדיפות מהעבר, מההווה או בעתיד המשפיעים לעיתים על הכנסייה לרוב מלווים בפיתוי של הסתגרות. אולם עלינו לעבוד קשה על מנת להתגבר על האינסטינקט הזה על מנת להיות מסוגלים להיות פתוחים לאחרים. קהילה בראש ובראשונה שייכת לאל, שהופך אותה למה שרוצה שתהיה, אפילו אם אנו לא תמיד מבינים זאת. דרכי האל אינם דרכינו כבני אדם. הוא סיים והודה לקהילה האפריקאנית ביפו ואיחל לחבריה עתיד שמח.
לאחר סעודת האדון, הנקהלים והקהילה הוזמנו לחדר הסמוך לבית ספר טרה סנטה על מנת לחגוג יחדיו את יום השנה: "כמו עם האל, יש מקום לכולם!" אמר אחד המארגנים בסיומה של סעודת האדון. עם מזמורים שהשתלבו בקונצרט בשפות שונות, היוו פוטומונטג' של ההיסטוריה של הקהילה, תודות מיוחדות לחבריה ולהכרזת האמונה על ידי הילדים....החגיגה היה מושלמת. היתה זו הזדמנות לזכור ולקחת חלק בעצה שנתקבלה על ידי קרוביהם במדינות האם שלהם: "לא משנה לאן תלכו, קחו את ישוע המשיח עימכם".
הלן מורלה
הקהילה וספת תחת כנפיה אנשים מכל רחבי אפריקה, בעיקר מגאנה וניגריה, אולם גם מאריתריאה. הפרנקופונים חגגו את סעודת האדון שלהם בכנסיית פיטר הקדוש ביפו, כשדוברי האנגלית חגגו בכנסיית אנטוני הקדוש. רוז-אנג'לין, שהגיעה מקמרון ב-1998, אמרה: "מכיוון שאני דוברת את שתי השפות, אני נוכחת בשתי כנסיות! זה מאד חשוב לי לקחת חלק בקהילה אנו חולקים את אותם מנהגים כשאני נפגשים, אנו מדברים ושרים בשפה שלנו. אנו מבקרים האחד את השני בימי שבת וימי ראשון ובימי החופש שלנו."
הקהילה הפרנציסקאנית של יפו מארחת מספר קהילות של מהגרים, הנאספות לסעודת אדון באנגלית. רוז-אנג'לין מסבירה: "יש לי גם חברים פיליפינים משום שהם רבים בקהילה: במקהלה של יום ראשון שאני חלק ממנה, ישנם רק שני אפריקאנים. אנו מסתדרים טוב מאד. וללא קשר לשפה שבה מתפללים, אנו מתפללים לאותו אל!". מספר פיליפינים תרמו בגאווה חלק מהמלבושים האפריקאנים שנבחרו לרגל האירוע.
האח הפרנציסקאני זאהר עבוד, כהן הדת של הכנסייה מסביר: "רצינו לחגוג את שנת היובל הזו יחד על מנת להודות לקהילה זו שהגיעה לפני 25 שנה והם עדיין כאן!". מכיוון שהקהילה הינה פרנציסקאנית, האנשים החברים בה קשורים לקוסטודיה. רוז-אנג'לין אפילו הפכה לחלק מהמסדר השלישי הפרנציסקאני לפני מספר שנים. הקוסטוד,שהוזמן לרגל האירוע, אולם לרוע המזל נעדר ממנו, יוצג על ידי האח הפרנציסקאני אתאנסיוס מקורה, שערך את סעודת האדון.
בדרשה הקצרה שלו, הוא הזכיר שהקהילה קודם כל נבנית על ישוע המשיח. מטרה להדגים את אהבתו להפיץ את הבשורה. רדיפות מהעבר, מההווה או בעתיד המשפיעים לעיתים על הכנסייה לרוב מלווים בפיתוי של הסתגרות. אולם עלינו לעבוד קשה על מנת להתגבר על האינסטינקט הזה על מנת להיות מסוגלים להיות פתוחים לאחרים. קהילה בראש ובראשונה שייכת לאל, שהופך אותה למה שרוצה שתהיה, אפילו אם אנו לא תמיד מבינים זאת. דרכי האל אינם דרכינו כבני אדם. הוא סיים והודה לקהילה האפריקאנית ביפו ואיחל לחבריה עתיד שמח.
לאחר סעודת האדון, הנקהלים והקהילה הוזמנו לחדר הסמוך לבית ספר טרה סנטה על מנת לחגוג יחדיו את יום השנה: "כמו עם האל, יש מקום לכולם!" אמר אחד המארגנים בסיומה של סעודת האדון. עם מזמורים שהשתלבו בקונצרט בשפות שונות, היוו פוטומונטג' של ההיסטוריה של הקהילה, תודות מיוחדות לחבריה ולהכרזת האמונה על ידי הילדים....החגיגה היה מושלמת. היתה זו הזדמנות לזכור ולקחת חלק בעצה שנתקבלה על ידי קרוביהם במדינות האם שלהם: "לא משנה לאן תלכו, קחו את ישוע המשיח עימכם".
הלן מורלה