הקונגרס הבינלאומי של הקומיסריאטים של ארץ הקודש: האח הפרנציסקאני סרג'יו גלדי
בין התאריכים 26 לנובמבר ועד ה-2 בדצמבר, המנזר של סאן סלבטורה שבירושלים יארח את הקונגרס הבינלאומי הרביעי של הקומיסאריאטים של ארץ הקודש. לרגל אירוע זה, מספר קומיסריאטים הסכימו לספר לנו אודות ההתנסות שלהם כ"גשרים בין הקוסטודיה של ארץ הקודש והנוצרים המקומיים" במקומות שבהם הם מלאים את תפקידם זה.
בקונגרס, כשהכותר שלו הינה "הקהילה של העלייה לרגל: קבלת פנים – זכרון – בישור", אישים מהעולם הכנסייתי ידברו והקומיסריאטים יתייחסו להתנסויות שלהם בגוף ראשון לאחר מכן יהיה זמן לביקורים מודרכים במספר מקומות: השומרון, כיפת הסלע ו-הרודיון.
יום ראשון ה-2 בדצמבר, עם תחילת תקופת הציפייה של חג המולד, יחוג בכנסיית קתרינה הקדושה בכנסיית המולד שבבית לחם ואירוע זה יחתום את המפגש הזה.
הקדמה קצרה
שמי האח הפרנציסקאני סרג'יו גלדי ד'ארגונה, אני בן 53 ונולדתי ב-סלרנו (איטליה), אולם תמיד גרתי בנפולי. היתה לי קריאה למען הכנסייה בגיל מבוגר או "קריאה מבוגרת": נכנסתי למנזר כשהייתי בן 39. קודם כל, סיימתי את לימודי האקדמיים בפוליטיקה עם התמחות בינלאומית ולאחר מכן למדתי את התואר השני בבית הספר למנהל של משרד הפנים שברומא, היכן שעבדתי באדמיניסטרציה ציבורית.
עבדתי כעובד ציבור עד שהחלטתי לעזוב את הכל ולהתחיל את הכל מהתחלה בדרך שהובילה אותי להיהפך לאח פרנציסקאני.
אילו קשרים יש לך עם ארץ הקודש בהיסטוריה האישית שלך?
נכנסתי למנזר של הקוסטודיה של ארץ הקודש, אולם הקריאה שלי עבור הקוסטודיה היתה שנייה ביחס לקריאה שלי לירושלים. זכיתי להכיר את ארץ הקודש כשהייתי בן 35, בשנת 2000, שנת היובל שבה נסעתי עם הורי למסע עלייה לרגל. כשהגעתי לירושלים, היתה זו נקודת מפנה עבורי: חשתי את הקריאה שלי חזקה יותר שם ולאחר שנת 2000 לא עבר יום אחד שלא חשבתי על ירושלים, ואפילו תכננתי להגיע לשם כשאצא לגמלאות ואהיה זקן. בשנת 2005 חשתי שאין זה נכון עוד לדחות זאת עוד והתחלתי את הדרך המובחנת שלי של הקריאה.
בייחוד אני מרגיש קשר חזק במיוחד עם כנסיית הקבר: כשביקרתי בגליל, לא הוכיתי בתדהמה ממקמות אלו, אולם הקבר היה התגלות עבורי. היה זה שם שהביתי שאתה יכול לפגוש את האל אפילו שיש הד ושהדממה הינה מימד פנימי יותר מאשר דבר מה אובייקטיבי וחיצוני.
כמה זמן הקומיסריאט שאתה מייצג קיים/נוכח בנפולי?
הקומיסריאט של ארץ הקודש של נפולי הינו העתיק ביותר בעולם. הקוסטודיה נולדה תודות לתרומה של רוברט ד'אנזו ואשתו סשה מ-ארגון ב-1333, כשפדה את חדר הסעודה האחרונה ובנה מנזר לפרנציסקאנים שם. אירוע זה יצר את המצב שבו פעל כתורם בבניית הקוסטודיה של ארץ הקודש.
נפולי תמיד התאפיינה עם קשרים מיוחדים עם ארץ הקודש. הסיפור של קשר זה הינו ארוך טווח ולו יוקרה רבה, אפילו שבמאה ה-16 הקומיסריאט של וונציה החליף אותה במערכת יחסים ישירה של בלעדיות, כשוונציה התמחתה במסחר עם מזרח הים התיכון. רבים מהפעילויות והיוזמות לשיפור כלכלי של ארץ הקודש, כמו: יצירה מאם הפניה, שמקורה מ-נפולי; האחים [הפרנציסקאנים] לימדו את התושבים של ארץ הקודש לעבוד עם אלמוגים וצדפים כשהביאו את העובדים מ-טורה דל גרקו במאה ה-17. טכניקות אלו השתרשו היטב וצורת אמנות זו היתה פעילה עד תחילת המאה ה-20.
הקומיסריאט של נפולי גם באופן מסורתי היה מאופיין ב"תרומה" של אחים רבים וכיום ישנם עדיין שני אחים פרנציסקאנים שעושים זאת: זוהי עבודה המזכה בשבח ואשר כוללת ביקורי בית וביקורי אנשים. משפחות מצפות למישהו המכונה "הנזיר הירושלמי" על מנת לתרום ולתמוך בארץ הקודש.
מה המשמעות עבורך של להיות "גשר בין ארץ הקודש ובין הנוצרים" בארצך?
להיות גשר היום, עבורי, עם הנוצרים שבדרום איטליה, המשמעות שלו עבורי להביא את ארץ הקודש ולהפוך אותה לידועה בכל מקום שבו אני נקרא לפעול.
כיצד אתה מהווה גשר במונחים פרקטיים?
הייתי הקומיסר לתקופה של שנתיים וכך גם לגבי העלייה לרגל, הקדשתי את עצמי לקדם את ארץ הקודש באמצעות כנסים, שולחן עגול, תצוגות של ספרים ושיחות על ארץ הקודש. ערכנו גם מספר ימי שנה לרגל מאה השנים של אחים פרנציסקאנים שנפטרו: האחרון היה האב וירג'יליו קורבו, מ-בסיליקטה, כשמזכירים את יום השנה ה-100 להולדתו בקיץ זה.
במהלך שירותי אני מביא פרספקטיבה של אדם שיש לו ידע ישיר של האזור המקומי ושל המזרח התיכון ודבר זה מאד חשוב עבור אנשים שהינם כאן משום שבתדירות גבוהה המידע שמגיע הינו פחות מהימן מאשר דיווח של אדם שיש לו את ההתנסות הישירה.
אפילו באופן פשוט יותר, להיות כאן באיטליה משמעו להיות עם חיי קהילה אינטנסיביים יותר ולהיות מעודכן יותר בקריאת ספר הבשורה; כמי שהתנסה במקומות אלו זה הופך קל יותר להיות מסוגל להציע למאמינים מפתח של פרשנות המסייע להם להבין את דבר האל.
