"הנני", ענה האח הפרנציסקאני איימן בכיש, לאחר שנקרא בשמו. היתה זו המילה הראשונה שבה היה שימוש על ידי האח הצעיר של הקוסטודיה של ארץ הקודש ביום של שבועת הנדרים הסופית שלו שנערכה בבזיליקה של הבשורה שבנצרת. ה"כן" שלו לקריאתו של האל התרחשה במקום הכי מפורסם של ה"כן" בהיסטוריה: ה"כן" של מרים. ביום שבת, ב-1 באוקטובר, נערך האירוע בכנסיית הקהילה הקודמת שלו וכולם נכחו – משפחה וחברים. ההורים צעדו בראש, לאחר מכן – בנם, נושא את האיקונה של ישוע והתלמיד יוחנן. "אני מבקש שאוכל ללכת בעקבות ההוראה ואחרי צעדיו של ישוע המשיח האדון שלנו ולהתקבל סופית באחווה, שבועת נדר עד מוות, עם שקדנות קדושה, [ציות] לחוקים של חיי המסדר הפרנציסקאני", אמר האח אימן. לפני הקהילה של המאמינים וכל האנשים שבחיו, הוא התחייב לחבוק את חיי העוני, חסד וציות שפרנסיס הקדוש בחר עבורו ועבור אחיו.
בדרשה שלו, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פרנצ'סקו פאטון הסביר בשלוש מילים אלו את ההליכה אחרי ישוע: מתן, אמונה ושירות. הראשון, משום שהקריאה לשירות הכנסייה ידועה כמתן האל; השנייה – משום שאמון ונאמנות מביאים לשמור ולשימור התגובה לקריאה זו; והשלישית משום שזוהי קריאה לשרת את האחר. "האח היקר איימן, אני מקווה שלבך יהיה אציל ולכן תוכל לשרת את העניו ואת העני, בבית הספר של פרנסיס הקדוש", אמר האח פאטון. כשעונים "כן" לאל זה שווה ערך ל"כן": של מרים". "הנני!", הזכיר הקוסטוד,"הינה משמעות עמוקה של מחווה שתשלים בתרומה לכנסייה, כשתוכל לממש את הנדר במזבח, כשתכתוב במו ידך ותדבר במו שפתייך. מחווה זו משמעה: אני נוכח עד למקום שבו אני מאחד את התרומה לכנסייה של חיי לזו שלך."
ברגש עצום, ענה האח איימן "כן, אני רוצה" לכהן הדת ששאל אותו את השאלה אודות התחייבות שלו לאדון, לאהוב את אחיו [במסדר] ולהקדיש את חייו לעדות של ספר הבשורה. בזמן הטקס של הנדר הסופי, האח שכב כשפניו לעל הרצפה במרכז המזבח כאילו מבקש את עזרת הקדושים. לאחר קריאת הטקסט הפורמאלי של הנדרים של האמונה בערבית, איימן התקבל בשמחה לאחווה עם חיבוק מהאחים למסדר שהלכו אליו למזבח, כל אחד בתורו. האח החדש שסיים את נדריו הסופיים ירד מהמזבח וחיבק את הוריו ואת קרוביו באווירה רגשית מאד בעבור הנוכחים.
לפני הברכה הסופית, האח איימן ביטא את שמחתו: "אני רוצה להודות לאל על המתן של החיים ועל החיים המקודשים. ושוב, אני מודה לאל על המתנה של המשפחה שלי שביקשו להיות עימי במהלך רגע חשוב זה של חיי. אינני יכול לשכוח את האחים [של המסדר] שלי היום שקיבלו אותי היום לאחווה". הוא גם הודה לאב הקוסטוד, האח פרנצ'סקו פאטון, לקוסטוד היוצא, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, הבישופים הנוכחים – כולל מונסניור כמל חנא בטיש, הבישוף בדימוס של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים , כהן הדת של נצרת, המדריך הרוחני שלו, האח איבראהים נג'יב ולכל מוריו. "אני מבקש מכם להתפלל עבורי, עבור משפחתי ועבור השלום בסוריה", סיים האח איימן.
האירוע החגיגי המשיך בארוחת ערב שהתקיימה באולם שבמרכז הקהילה (על שם בנדיטוס ה-16). גבר ואישה שרו בערבית שירי אהבה לצלילי פסנתר, בהקשר לכך למה שארע: האח איימן ענה לאהבת האל.
