800 שנה עברו מאז שהאחים הפרנציסקאנים הגיעו למזרח התיכון, והרבה דברים השתנו מאז תחילת ההרפתקה זו. אולם, המחויבות והדבקות שעימה, משך 800 שנה, האחים הפרנציסקאנים שמרו על המקומות הקדושים ועבדו על מנת לשרת את המקומיים לא השתנתה. מסיבה זו, על מנת להבין מהי הקוסטודיה של ארץ הקודש כיום, עלינו להתחיל עימם ועם הסיפורים שלהם.
האח הפרנציסקאני ולדיר ריבירו נונס, הוא ברזילאי, שבמקור מגיע מסאו פאולו, ומשך 56 שנים חי חיים מגוונים: נכנס בגיל 20 למסדר לפורמאציה והיה מיסיונר באפריקה וביפן. הוא בארץ הקודש רק שלושה חודשים ומשרת [את הקוסטודיה] בקבלת פנים של עולי רגל למקום הקדוש של הביקור שבעין כרם.
הבה נתחיל מן ההתחלה: מדוע בחרת להיות אח פרנציסקאני?
עד שהייתי בן 17 היתה לי חברה וחשבתי שאתחתן. יום אחד, הלכתי לקהילה דתית לסעודת האדון שאורגנה לתפילה של קריאה חדשה בקרב צעירים. ושם שאלתי "למה אחרים ואני לא?" אף אחד במשפחתי לא היה דתי [איש דת]. דיברתי עם חברה שלי וזה היה קשה. הייתי בדרך של התלבטות ושאלתי את עצמי לאן ללכת: רציתי דבר מה פשוט.
יום אחד חבר אחד שלי סיפר לי על הפרנציסקאנים כך שהלכתי למנזר שלהם ושם פגשתי אח מהמסדר הפרנציסקאני. שאלתי אותו מה עושים האחים הפרנציסקאנים והוא ענה: "אנו חיים את הבשורה ואנו עושים את מה שיש לעשות." מעולם לא שכחתי את המילים הללו.
איך היה המסע שלך כסמינריסט וכאח פרנציסקאני?
נכנסתי לסמינר ועברתי את כל המסלול של הפורמציה. כשהייתי בשנה האחרונה, הפרובינציה ביקשה אחר מתנדבים למיסיון באנגולה ולחגוג את 100 השנים של הפרובינציה. קיבלתי זאת במהרה, אולם בסופו של דבר, כשמלחמה התמשכה [באנגולה], לא יכולתי לעזוב מיד. כך שנסעתי לרומא ללמוד אודות הרוחניות באנטונינום.
כשיכולתי לנסוע לאנגולה, המלחמה התמשכה. ערב אחד, נוריתי על ידי רובה. ביליתי את כל אותו לילה פצוע ובתפילה, ממתין להקלה. חשבתי שהיה זה זמן למות. ממש חוויתי מה המשמעות לחיות ולמות: למות נראה קל, אולם היה זה קל בה בעת.
החיים באנגולה היו קשים ולאנשים לא היה הרבה מה לאכול. חייתי בבית ארעי משך שנים. אולם אני שמח על העבודה שעשיתי עם קריטאס. במסעי, יכולתי לחזור לעקרונות של החיים הפרנציסקאנים.
נשארתי באנגולה 15 שנה ולאחר מכן נסעתי ליפן וברזיל, עד שהגעתי לארץ הקודש. הגעתי לכאן משום שרציתי לחוות יעד בינלאומי.
מהו התפקיד /ייעוד שלך במקום הקדוש של הביקור כיום?
התפקיד שלי תמיד היה לעזור לאחרים ולעשות מה שיש לעשות. כיום אני עובד עם עולי רגל, אני מדבר עימם, מקבל את פניהם בחיוך. במקום של הביקור, היכן שאני משרת, קבלת עולי רגל הינה חשובה מאד משום ששם מרים נתקבלה על ידי אלישבע.
היעד הראשי שלי כאן הוא לחזור למקורות של הרוחניות הנוצרית על ידי עשיית דברים פשוטים כמו לדבר עם אנשים. אולם דבר זה דורש התנסות פנימית; אחרת, לדבר הופך לדבר מה אינטלקטואלי בלבד.
כיצד התפקיד שלך מתקשר להיות פרנציסקאני?
ההתנסות הפרנציסקאנית תמיד הינה אחת, מתרכזת יחד לאחת. לעיתים, יכולים להיות מפגשים קשים משום שיש מתח רב בין הדתות, אולם זהו אתגר חשוב מאד. כפרנציסקאנים, עלינו להיות נוכחות של שלום, אהבה. עלינו להיות כמו אחים המנסים לחיות את האמונה הטובה כחוויה שהינה שונה משל אחרים, כמו גם מערכת של מסורות שונות, כאתגר. עבורנו כאחים פרנציסקאנים, גיוון אינו בעיה, כפי שפרנסיס הקדוש לימד אותנו: במקור, כולנו בני אדם. זה צריך להיות הבסיס של דו שיח כשישנם קשיים, ועלינו לשוב לשורשים אלו שלנו.
מה מניע אותך בייעוד שלך ובחיים הרוחניים?
לראות את האמונה של האנשים. להגיע לכאן, למקום הקדוש שלנו, על עולי הרגל להצליח ולעלות באתגר המדרגות והטיפוס, אולם כשהם מגיעים הם נכנסים לאווירת המפגש של מרים ואלישבע. לראות כיצד רגע זה שהם חווים מסייע לי להמשיך בייעוד שלי ולבצעו על הצד הטוב ביותר.
ההבט המיסיונרי של המסדר הינו עבור כל אחד, אולם ישנם סוגים שונים של ייעודים/יעדים. הייעוד שלי הינו לקבל את פני עולי הרגל.
מהם המכשולים במהלך מסעך כאח פרנציסקאני?
המכשול הקשה ביותר עבורי הינו השפות הזרות, שהן כה רבות והן חיוניות לחיי אחווה ולחיי קהילה. לא חייתי כאן זמן רב בקהילה בינלאומית וזה דבר טוב בשבילי. חיים עם אחרים הן קשים, אולם בה בעת הם מעשירים.
מהי מערכת היחסים שלך עם פרנסיס הקדוש?
עבור הפרנציסקאנים, הוא [פרנסיס] המקור המלמד אותנו כיצד לחיות את הבשורה: להיות פשוט, עם לב חם, להיות משתאה לנוכח הבריאה. כמו כן זה גם מאפשר לנו לחוות קשיים, אתגרים וסבל עבור מי שיודע מדוע הם חיים ויום אחד מתים. מוות אינו בעיה, כך פרנסיס מלמד אותנו.
האם יש לך מסר לצעירים שחווים התלבטות במטרה להבין את הקריאה?
לאנשים הצעירים במצב של התלבטות, הייתי אומר שלא לפחד להקדיש את חייהם לאל בשירות הכנסייה. זוהי תמיד הזדמנות אדירה להיות מוכן לדעת את העולם שנברא על ידי האל יותר לעומק, וחיים פרנציסקאנים מאפשרים לנו את ההזדמנות לחיות אותם באינטנסיביות. זה פותח דרך המביא למפגש ולפליאה בפני תרבויות ואנשים שונים.
אם לצעירים הללו יש שאיפה שכזאת, אזי זהו מסע יפיפה.
N.S. - B.G.
