"חיים ומוות התמודדו האחד נגד השני בדו קרב מרשים. המדריך של החיים [ישוע המשיח] באמצעות המוות, הוא חי ושולט. ישוע המשיח, התקווה שלנו, קם לתחייה, והוא יוביל את אנשיו ועמו בגליל".
אלו מילים של רצף של הפסחא, שהושרו לפני ה"הללויה" של התחייה שלא יכול לתאר טוב יותר את השמחה שניצחה בבוקר זה בכנסיית הקבר.
ישוע המשיח חי! הקבר הריק הוא סימן לניצחון שלו על המוות.
צריך להיות בירושלים כדי להבין כיצד רז הגאולה נחוג באופן כה שמח.
קהל גדול הגיע לסעודת האדון שנערכה ע"י הפטריארך, סימן שזהו אירוע מאד פופולארי באן. אנשי הקהילה הקבועים, עולי רגל, כהני דת המבקרים במקום וכמובן הרבה פרנציסקאנים נכחו בקהל הגדול במספרים גדולים.
בהתאם למסורת, בכנסיית הקבר המהדהדים אלפי צלילים: פעמונים אורתודוכסים, עוגב לטיני השר שיר הלל ושמחה לתחייה, הקופטים המתפללים מאחורי ה-אדיקול, קבוצות של עולי רגל ואפילו טקסים ארמנים וסוריים.
למעשה, היום זהו יום ראשון של הלולבים של הכנסיות האורתודוכסיות.
בלבול משמח זה שוב מוכיח כי כנסיית הקבר הינה בזיליקה של כל מי ששם מבטחו ואמונתו בישוע המשיח, נוצרים המאמינים בניצחונו של המשיח על המוות.
בשעה שסעודת האדון האפיפיורית נערכה ע"י הרומים קתולים לפני הקבר הריק, מספר סעודות אדון אחרות התקיימו האחת אחרי השנייה בתוך ה-אדיקול. הקוסטוד של ארץ הקודש, סגנו ולאחר מכן שגריר הוותיקן, מונסיניור לזרוטו, על אחד מהם ערך את סעודת האדון במקום אחר של התחייה. מתנדב צרפתי צעיר שהשתתף באחת מסעודות האדון האלו, אמר: "אני ממש נרגש. חשתי שדבר מה בוער בתוכי. להיות כאן ביום זה, לפני ישוע המשיח המוצג בפני הנוכחים...".
בעבור הנוצרים שהינם מיעוט קטן במזרח התיכון, בלתי אפשרי שלא לחשוב על האחים הנרדפים בעיראק ובסוריה. הפטריארך רצה לתת מסר של עידוד ובטחון. "הבה חמש את עצמנו, אחים ואחיות, באמונה, אומץ ובשמחה של המפגש שלנו עם ישוע המשיח, ונבשר לכל האחים אודות תחייתו ונצחונו ...", אמר בדרשתו. "נוצרים, אנו נקראים להיות בלב אזור זה של המזרח התיכון, מזועזעים ממלחמות ושפיכות דמים ואלימות, להיות סמל של סתירה, של תקווה מעבר לכל דבר. העתיד שלנו באזור זה ובעולם אינו בטוח ואף מעורפל, אולם אל פחד, ישוע זהיר אותנו והוא עימנו עד קץ הימים."
שמחת חג הפסחא אינה מסתיימת עם יום ראשון של התחייה. משך שבוע, הכנסייה חגגה את שמונת ימי הפסחא עם אותה טקסיות. ביום שני הקדוש, האחים הפרנציסקאנים ילכו לעלייה לרגל ל-עמאוס (קובייבה).
אולם מעל לכל, הנוצרים ממשיכים לחגוג משך כל השנה את הרז של הגאולה בכנסיית קבר, היכן שהשמחה אינה פוסקת.
ישוע המשיח קם לתחייה, הוא באמת קם לתחייה!
חג פסא שמח לכולם!
ניקולס קימל