בתאריך ה-1 בינואר המוקדש באופן טקסי למרים, אם האלוהים וליום השלום העולמי, נחוגה סעודת אדון אפיפיורית, ובהתאם למסורת נערכה בקתדראלה של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה, בסמוך לשער יפו. הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל, הבישוף של ירושלים, ערך את הטקס, מלווה במונסיניר ויליאם שומאלי(הבישוף המסייע של ירושלים כיום), מונסיניור בטיש כאמל (הבישוף המסייע של ירושלים בדימוס), מספר רב של נציגים של הפטריארכיות, ונציגים רבים מהכנסיות הקתוליות המזרחיות, בכירים של מסדרים דתיים הנוכחים בארץ הקודש וכהני דת רבים שרצו לקחת חלק באירוע חשוב זה. הקהילה הפרנציסקאנית המקומית כללה חלק מחבריה, כולל המזכיר של הקוסטוד, האח סילביו דה לה פואנטה, האח הממונה על הבזיליקה של המולד בבית לחם, האח סטפן מילוסוביץ מספר רב של סטודנטים וסמינריסטים. הנציגים של הפטריארכיה כללו גם את האב דויד נויהאוס, סגן הפטריארך והממונה על הקילות הקתוליות דוברות העברית בישראל.
הכוהנים המסייעים מצאו מקום סביב למזבח הגדול, כאשר לרגלי המזבח היה הפסל של ישוע התינוק, בשעה שמאחורה ומצד שמאל היתה האיקונה של מרים הבתולה עם הילד, אשר קושטה בפרחים בגוונים רבים. הכנסייה היתה מלאה מפה לפה עם אנשי דת השייכים למשפחות דתיות אשר חיות בארץ הקודש, מספר רב של נוצרים דוברי ערבית, חברים, מתנדבים ומשתפי פעולה עם הפטריארכיה וקבוצות אחרות אשר פועלות בארץ הקודש, כמו גם קבוצה קטנה של עולי רגל.היה גם ייצוג לאבירי העלמה של המסדר הצבאי הריבוני של מלטה שחגג את השנה החדשה בספסלים הראשונים בכנסייה. הליטורגיה התעוררה לחיים והיתה מרגשת תודות ל-מאניפיקאט ולמקהלת יסמין של הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, בניצוחה של האניה סודה סברה ועם ליווי באורגן של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה בירושלים.
לפני תחילת הדרשה, מונסיניור טוואל פנה לאנשי הדת הנוכחים מכל הזרמים הדתיים אשר בילו את החג המולד הראשון שלהם בשרות ארץ הקודש ולכן חוו באופן מיוחד את הרז ואת המתן היוצא מן הכלל של המקומות הקדושים. הפטריארך הרהר והתרכז בנושאים שהינם במרכז של יום זה: הדמות של מרים ובעיית השלום. הוא התייחס במספר נקודות למסר של האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 לרגל יום השלום עולמי ה-45 ואשר רצה להציגו עם השקפת מבט חינוכית, חינוך האנשים הצעירים לצדק ולשלום, יחד עם הזמנה להאזין ולחזק את התפקיד החשוב של הדור החדש ביישום והטמעה של טובת הכלל ולהעריך סדר חברתי שם שלום וצדק, היכן שזכויות אדם בסיסיות יכולות להתבטא ולהתממש." בפני הקשיים והדאגות של הצעירים בכל העולם כיום, ציין מונסיוניור טוואל, בתגובה להרהורו של האפיפיור, הינה חיונית לביסוס של ברית חינוכית חדשה של כל האחראים בתחום החינוך וההכשרה של הצעירים: הורים, מורים, מחנכים, אנשי דת וכהני דת – חייבים לעבוד עם הצעירים על מנת ליצור ולבנות עולם של שלום ולקדם את המחויבות לפיוס ולפתיחות לתרבות של האחר ולדתו. קיימים עדיין מתחים רבים אשר הופכים את השגת היעדים הבסיסיים הללו לקשים, בייחוד במזרח התיכון, היכן שסערת "האביב הערבי" לא תמיד עודדה את צמיחת השלום וההבנה ההדדית והיכן "שדור שלם של צעירים ישראלים ופלסטינאים נולד וגדל תחת כיבש ובאווירת אלימות. אולם מרים, אם האלוהים, מלמדת אותנו להסתכל בשנה החדשה המתחילה היום בביטחון ובתקווה ולראות באמונה את שלושת האירועים החשובים שסימנו את שנת 2011: המפגש בין-דתי באסיזי באוקטובר האחרון, אשר הזמין את כל הדתות בעולם לתפילה עבור השלום, לאור רוחו של פרנסיס הקדוש. "האדון, עשה אותי כלי של השלום שלך." משום שהשלום יש לו שורשים בלב האדם, בהמרת הלב שלו ובפיוס עם האל ועם המשפחה האנושית; "האביב הערבי" אשר החל בהתלהבות גדולה ועם ציפיות רבות לדמוקרטיה, שלום וצדק חברתי,אולם טומן בחובו סכנה של הקצנה ופונדמנטליזם, ולכם חינוך הצעירים נותר מרכיב חשוב לפתוח אופק חדש של תקווה ואזרחות חדשה בהקשרים אלו; השאיפה לשלום העולה מארץ הקודש אשר נדרשת מאד על מנת להיות מציאות, המחויבות לדו שיח בין מנהיגים דתיים אשר "בשעה שהם חיים במקום המלא בזיכרונות שהינם מקודשים למסורות שלנו, הם חווים את הקשיים של חיים משותפים בהרמוניה על בסיס יום יומי", מחנכים את הדור הצעיר לשלום ולהבנה הדדית עם תרומתם של בתי הספר ושל כל המוסדות המקומיים האחרים ולסיום – תרומתם של עולי הרגל המבקרים בארץ הקודש ואשר ניתנת להם ההזדמנות ליצור גשרים של ידידות וסולידאריות בין אלה ששונים, עם דעה אמיתית של תרבות השלום.
באם, מוסנסיניור טוואל סיים, מחנכים רבים ומחויבות קהילתית כבר ממתנים לכנסייה של ארץ הקודש בשנת 2012 יאפשרו הצצה "לשלום שבאמת מגיע", אזי האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 ממליץ לנו תמיד לזכור כי "שלום הינו לא רק מבורך אלא הינו יעד שאליו כל אחד מאיתנו צריך לשאוף. הבה נתבונן ביתר תקווה לעתיד; הבה נעודד האחד את השני במסענו; הבה נעבוד יחדיו על מנת לתת לעולם אנושיות רבה יותר; הבה נחוש אחרת משותפת להווה ולדורות העתיד, בייחוד במטלה שלהכשרתם ששל האנשים לשלום ולבנייתו (האפיפיור ברוך ה-16, מסר לרגל חגיגות יום השלום העולמי, ה-1 בינואר 2012).
בסיום האירוע, כל המשתתפים יכלו לאחל לפטריארך שנה טוב וכך גם עבור שאר הנציגים בקוריה ונתאספו לרגע של חום וידידות.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אנדריאס ברגמיני
הכוהנים המסייעים מצאו מקום סביב למזבח הגדול, כאשר לרגלי המזבח היה הפסל של ישוע התינוק, בשעה שמאחורה ומצד שמאל היתה האיקונה של מרים הבתולה עם הילד, אשר קושטה בפרחים בגוונים רבים. הכנסייה היתה מלאה מפה לפה עם אנשי דת השייכים למשפחות דתיות אשר חיות בארץ הקודש, מספר רב של נוצרים דוברי ערבית, חברים, מתנדבים ומשתפי פעולה עם הפטריארכיה וקבוצות אחרות אשר פועלות בארץ הקודש, כמו גם קבוצה קטנה של עולי רגל.היה גם ייצוג לאבירי העלמה של המסדר הצבאי הריבוני של מלטה שחגג את השנה החדשה בספסלים הראשונים בכנסייה. הליטורגיה התעוררה לחיים והיתה מרגשת תודות ל-מאניפיקאט ולמקהלת יסמין של הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, בניצוחה של האניה סודה סברה ועם ליווי באורגן של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה בירושלים.
לפני תחילת הדרשה, מונסיניור טוואל פנה לאנשי הדת הנוכחים מכל הזרמים הדתיים אשר בילו את החג המולד הראשון שלהם בשרות ארץ הקודש ולכן חוו באופן מיוחד את הרז ואת המתן היוצא מן הכלל של המקומות הקדושים. הפטריארך הרהר והתרכז בנושאים שהינם במרכז של יום זה: הדמות של מרים ובעיית השלום. הוא התייחס במספר נקודות למסר של האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 לרגל יום השלום עולמי ה-45 ואשר רצה להציגו עם השקפת מבט חינוכית, חינוך האנשים הצעירים לצדק ולשלום, יחד עם הזמנה להאזין ולחזק את התפקיד החשוב של הדור החדש ביישום והטמעה של טובת הכלל ולהעריך סדר חברתי שם שלום וצדק, היכן שזכויות אדם בסיסיות יכולות להתבטא ולהתממש." בפני הקשיים והדאגות של הצעירים בכל העולם כיום, ציין מונסיוניור טוואל, בתגובה להרהורו של האפיפיור, הינה חיונית לביסוס של ברית חינוכית חדשה של כל האחראים בתחום החינוך וההכשרה של הצעירים: הורים, מורים, מחנכים, אנשי דת וכהני דת – חייבים לעבוד עם הצעירים על מנת ליצור ולבנות עולם של שלום ולקדם את המחויבות לפיוס ולפתיחות לתרבות של האחר ולדתו. קיימים עדיין מתחים רבים אשר הופכים את השגת היעדים הבסיסיים הללו לקשים, בייחוד במזרח התיכון, היכן שסערת "האביב הערבי" לא תמיד עודדה את צמיחת השלום וההבנה ההדדית והיכן "שדור שלם של צעירים ישראלים ופלסטינאים נולד וגדל תחת כיבש ובאווירת אלימות. אולם מרים, אם האלוהים, מלמדת אותנו להסתכל בשנה החדשה המתחילה היום בביטחון ובתקווה ולראות באמונה את שלושת האירועים החשובים שסימנו את שנת 2011: המפגש בין-דתי באסיזי באוקטובר האחרון, אשר הזמין את כל הדתות בעולם לתפילה עבור השלום, לאור רוחו של פרנסיס הקדוש. "האדון, עשה אותי כלי של השלום שלך." משום שהשלום יש לו שורשים בלב האדם, בהמרת הלב שלו ובפיוס עם האל ועם המשפחה האנושית; "האביב הערבי" אשר החל בהתלהבות גדולה ועם ציפיות רבות לדמוקרטיה, שלום וצדק חברתי,אולם טומן בחובו סכנה של הקצנה ופונדמנטליזם, ולכם חינוך הצעירים נותר מרכיב חשוב לפתוח אופק חדש של תקווה ואזרחות חדשה בהקשרים אלו; השאיפה לשלום העולה מארץ הקודש אשר נדרשת מאד על מנת להיות מציאות, המחויבות לדו שיח בין מנהיגים דתיים אשר "בשעה שהם חיים במקום המלא בזיכרונות שהינם מקודשים למסורות שלנו, הם חווים את הקשיים של חיים משותפים בהרמוניה על בסיס יום יומי", מחנכים את הדור הצעיר לשלום ולהבנה הדדית עם תרומתם של בתי הספר ושל כל המוסדות המקומיים האחרים ולסיום – תרומתם של עולי הרגל המבקרים בארץ הקודש ואשר ניתנת להם ההזדמנות ליצור גשרים של ידידות וסולידאריות בין אלה ששונים, עם דעה אמיתית של תרבות השלום.
באם, מוסנסיניור טוואל סיים, מחנכים רבים ומחויבות קהילתית כבר ממתנים לכנסייה של ארץ הקודש בשנת 2012 יאפשרו הצצה "לשלום שבאמת מגיע", אזי האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 ממליץ לנו תמיד לזכור כי "שלום הינו לא רק מבורך אלא הינו יעד שאליו כל אחד מאיתנו צריך לשאוף. הבה נתבונן ביתר תקווה לעתיד; הבה נעודד האחד את השני במסענו; הבה נעבוד יחדיו על מנת לתת לעולם אנושיות רבה יותר; הבה נחוש אחרת משותפת להווה ולדורות העתיד, בייחוד במטלה שלהכשרתם ששל האנשים לשלום ולבנייתו (האפיפיור ברוך ה-16, מסר לרגל חגיגות יום השלום העולמי, ה-1 בינואר 2012).
בסיום האירוע, כל המשתתפים יכלו לאחל לפטריארך שנה טוב וכך גם עבור שאר הנציגים בקוריה ונתאספו לרגע של חום וידידות.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אנדריאס ברגמיני