יום שבת זה היה מיוחד מאד עבור המנזר הפרנציסקאני של סאן סלבטורה שבירושלים ומושבה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, משום שקבוצה גדולה של יהודים-ישראלים, כולל צעירים רבים ובעלי משפחות עם ילדים קטנים, נפגשו בעיר העתיקה, ליד השער החדש, לסיור מודרך במתחם של הקוסטודיה, כחלק ממיזם של בית פתוח בירושלים. הפעילות המוצלחת החלה בשנת 2007 וכיום היא נתמכת ומסובסדת ע"י גופים מנהליים ותרבותיים רבים, כולל מועצת עיררית ירושלים, משרד התיירות הישראלי, הרשות לפיתוח ירושלים, החברה לשימור של מורשת תרבותית והיסטורית של ישראל, רשות העתיקות הישראלית ורשות הגנים הלאומיים של ישראל. ההשראה הזו דומה למיזמים של בית פתוח הנערכים בלונדון ובניו יורק, והיוזמה מאפשרת לבקר ביותר מ-100 מבנים שהינם רבי משמעות מבחינת נוף, מקומות ציבוריים, מונומנטים היסטוריים ודירות אמנותיות – כולם בעלי חשיבות מבחינת סגנון ודגם ארכיטקטוני. הביקורים הרבים מאפשרים לאורחים לרכוש ידע מעמיק על העיר מבחינה היסטורית, תכנון עירוני, נקודות השקפה תרבותיות, חברתיות וטכנולוגיות, מדגיש את המקורי והיפה של מקומות רבים והופך את ירושלים למקום ייחודי ומרתק.
השנה, זו השנה השלישית ברצף, שהמארגנים ביקשו מהמנזר של סאן סלבטורה לקחת חלק במיזם מעניין זה. מספר המבקרים הפעם היה יוצא מן הכלל – כמעט מאה איש. הם חולקו לשתי קבוצות, האחת הודרכה ע"י האח אוסקר מריו מרזו והשנייה – ע"י האח אלברטו פארי, והאורחים יכלו לבקר בחלק מהמקומות המשמעותיים ביותר של הקוסטודיה. בנוסף לכנסייה של קהילת סאן סלבטורה, חדר האוכל עם הציורים היפים וה-קוריה, שכבר היתה יעד ביקור מזה שנתיים, הפעם המרתף של הקוסטודיה היה פתוח לקבוצות שהעריכו את הציוד להכנת יין וראו את החביות הגדולות אשר הינם מהווים תזכורת כי עד שנות ה-50 לפרנציסקאנים ניתנה רשות לייצר יין לכל הקהילות הדתיות של ארץ הקודש.
המבקרים היו מאד סקרנים ושאלו שאלות רבות במהלך ביקורם והאח אוסקר והאח אלברטו ענו בחום ובפשטות, שמחים לתרום דבר מה אודות חייהם שלהם ולהביא לקשר של נוצרים ופרנציסקאנים במציאות של ימינו לקרובה יותר לחברה הישראלית, שעדיין לרוב מתקשה לתקשר ולהכיר את האחר.היתה זו נקודת מפגש קטנה של שני עולמות מורכבים שנפגשו תודות לדלת פתוחה ולרצון מכובד להכניס. זוהי ג'סטה קונקרטית ואוניברסאלית אשר כולם יכולים להבין ולהעריך, ג'סטה של אירוח שקט ושל אחווה, אשר מביא לניואנסים אינסופיים ולרגישות רבה יותר בארץ זו שבה אנו חיים, בשעה שפעמים רבות קטגוריות סטריאוטיפיות יכולות להכאיב ולפגוע. ביום מיוחד זה המנזר של סאן סלבטורה הפך להיות "בית פתוח", מועשר עם אופק חדש של הקריאה שלו לקבלת פנים, ושתודות לכך, מבוגרים וילדים, אפילו שהיה זה ביקורם הראשון שם, חשו בבית.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו
השנה, זו השנה השלישית ברצף, שהמארגנים ביקשו מהמנזר של סאן סלבטורה לקחת חלק במיזם מעניין זה. מספר המבקרים הפעם היה יוצא מן הכלל – כמעט מאה איש. הם חולקו לשתי קבוצות, האחת הודרכה ע"י האח אוסקר מריו מרזו והשנייה – ע"י האח אלברטו פארי, והאורחים יכלו לבקר בחלק מהמקומות המשמעותיים ביותר של הקוסטודיה. בנוסף לכנסייה של קהילת סאן סלבטורה, חדר האוכל עם הציורים היפים וה-קוריה, שכבר היתה יעד ביקור מזה שנתיים, הפעם המרתף של הקוסטודיה היה פתוח לקבוצות שהעריכו את הציוד להכנת יין וראו את החביות הגדולות אשר הינם מהווים תזכורת כי עד שנות ה-50 לפרנציסקאנים ניתנה רשות לייצר יין לכל הקהילות הדתיות של ארץ הקודש.
המבקרים היו מאד סקרנים ושאלו שאלות רבות במהלך ביקורם והאח אוסקר והאח אלברטו ענו בחום ובפשטות, שמחים לתרום דבר מה אודות חייהם שלהם ולהביא לקשר של נוצרים ופרנציסקאנים במציאות של ימינו לקרובה יותר לחברה הישראלית, שעדיין לרוב מתקשה לתקשר ולהכיר את האחר.היתה זו נקודת מפגש קטנה של שני עולמות מורכבים שנפגשו תודות לדלת פתוחה ולרצון מכובד להכניס. זוהי ג'סטה קונקרטית ואוניברסאלית אשר כולם יכולים להבין ולהעריך, ג'סטה של אירוח שקט ושל אחווה, אשר מביא לניואנסים אינסופיים ולרגישות רבה יותר בארץ זו שבה אנו חיים, בשעה שפעמים רבות קטגוריות סטריאוטיפיות יכולות להכאיב ולפגוע. ביום מיוחד זה המנזר של סאן סלבטורה הפך להיות "בית פתוח", מועשר עם אופק חדש של הקריאה שלו לקבלת פנים, ושתודות לכך, מבוגרים וילדים, אפילו שהיה זה ביקורם הראשון שם, חשו בבית.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו