בשעות אחר הצהריים ביום שישי ה-2 בדצמבר, קבוצת צעירים מקרב האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ארגנו את הביקור המסורתי עבור הזקנים שברובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים לרגל יום החג של ברברה הקדושה אשר חל בתאריך ה-4 בדצמבר והינו מוקדש לאוכלוסייה המקומית בייחוד. יחד עם האח באדי אליאס, האנימטור של הקריאה לשירות הכנסייה עבור ארץ הקודש, אשר עובד על מנת לקדם את היוזמה, האח סנדרו תומשביץ, האח קלאודיו לוטרמן והאח ברנרדו מויה יחד הגיטרות שלהם, כמו גם האח לואי בשראת, האח דיויד גרנייה והאח איימן בטיש, נפגשו בבית של משפחה מקומית שהינה רגישה במיוחד ופעילה בקהילה. אליהם הצטרפו גם מספר צעירים נוצרים מהקהילה של סאן סלבטורה, כמו גם ילד שניגן יפה בחצוצרה. חלק קטן מהקינוח של ברברה הקדושה, שנעשה מחיטה, צימוקים ושקדים קצוצים, כבר הוכנו מראש ונעטפו, מוכנים לחלוקה בבתים בשעת הביקור. לפי האגדה, בתקופתה של ברברה, אשר חוותה רגשות נוצריים עזים ורצון עז להקדיש את חייה לאל, היא היתה כלואה במצודה יחד עם אביה עובד האלילים (פגאן) שמנע ממנה ליצור קשר עם תובעיה, והאישה הצעירה ניזונה ממזון ציפורים. דבר זה הוביל למסורת של הכנת קינוחים העשויים מחיטה ביום חגה של הקדושה.
בהליכה ברחובות, ילדים רבים מכל הגילאים התאספו מסביב לקבוצה וליוו אותם בהתלהבות ובשמחה במסלולם. יחד, לצלילי שירים המוקדשים לברברה הקדושה ועם מוסיקה חגיגית של הגיטרות, הם הלכו ברחובות הצרים של העיר העתיקה, היכן שדלתות קטנות מובילות לדירות קטנות, המקושרות בגרם מדרגות ועם מקום לעמידה. רבים מבתים אלו שייכים לקוסטודיה הפרנציסקאנית, אשר מציעה אותם ללא כסף לאנשים ומשפחות הנמצאים בקשיים חמורים במיוחד, בשעה שבמקרים אחרים מסייעים לשכר דירה בהתאם לצורך ומבצעים את רוב השיפוצים והתחזוקה הדחופים. "אנו יודעים וביקרנו יותר מ-100 זקנים", אומר האח באדי ברגש רב "ואנו נדאג לצרכיהם. לא לכולם ישנו מצב משפחתי שלו היכן שהם יכולים להיות מטופלים ולקבל סיוע. ישנם מקרים של קשישים ערירים ושנזנחו, היכן שישנה הזנחה חומרית, קשיים וחסך של הזקן להתמודד עם המתבקש מאיליו. הליכה לבתיהם וביקור מסייע לנו לדעת כיצד הם חיים ולפעול, להציע משאבים ולסייע על מנת לפתור בעיות דחופות ולסייע גם במצבים רגישים." הצעירים שבקהילה, בתורם, קרובים לזקנים בשכונה שלהם, מבקרים אותם תדיר, שוהים עימם ומתפללים עימם. בביקורם, האחים הפרנציסקאנים הביאו מים קדושים על מנת להתיזם בבתים ולברך את האנשים החיים בהם, מלווים את הרגע הזה בתפילה קצרה יחדיו.
זוהי ג'סטה פשוטה, עם אנשים ענווים, אולם מראה כיצד האהבה הנוצרית גדולה, אנושית ויפה וגם בהתייחס לסולידאריות."אנו מוצאים שרבים מהזקנים נרגשים מאד כאשר שואלים אותם מה שלומם", אומר האח באדי, "אולם עבורנו, מספיק לראות לשנייה את פניהם שהופכות לשלוות, רגועות ומופיע בהם חיוך. השמחה שלהם הינה שביעות הרצון הגדולה ביותר שלנו." בבתים קטנים אלוף אפילו בעניים ביותר, בקרב הסימנים הנוצריים הרבים של האמונה אשר מאחדת את הזהות, דבר מה יוצא דופן מתרחש, המפגש נותר בלב שלהם כמתנה, מחדש את אמונם באדם משום "שככל שאדם יכול להתחמם מחומו של האחר, המרירות הקיצונית הקשורה לחוסר תחושה אין לה עוצמה" (זיגדפריד קראצאור).
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
בהליכה ברחובות, ילדים רבים מכל הגילאים התאספו מסביב לקבוצה וליוו אותם בהתלהבות ובשמחה במסלולם. יחד, לצלילי שירים המוקדשים לברברה הקדושה ועם מוסיקה חגיגית של הגיטרות, הם הלכו ברחובות הצרים של העיר העתיקה, היכן שדלתות קטנות מובילות לדירות קטנות, המקושרות בגרם מדרגות ועם מקום לעמידה. רבים מבתים אלו שייכים לקוסטודיה הפרנציסקאנית, אשר מציעה אותם ללא כסף לאנשים ומשפחות הנמצאים בקשיים חמורים במיוחד, בשעה שבמקרים אחרים מסייעים לשכר דירה בהתאם לצורך ומבצעים את רוב השיפוצים והתחזוקה הדחופים. "אנו יודעים וביקרנו יותר מ-100 זקנים", אומר האח באדי ברגש רב "ואנו נדאג לצרכיהם. לא לכולם ישנו מצב משפחתי שלו היכן שהם יכולים להיות מטופלים ולקבל סיוע. ישנם מקרים של קשישים ערירים ושנזנחו, היכן שישנה הזנחה חומרית, קשיים וחסך של הזקן להתמודד עם המתבקש מאיליו. הליכה לבתיהם וביקור מסייע לנו לדעת כיצד הם חיים ולפעול, להציע משאבים ולסייע על מנת לפתור בעיות דחופות ולסייע גם במצבים רגישים." הצעירים שבקהילה, בתורם, קרובים לזקנים בשכונה שלהם, מבקרים אותם תדיר, שוהים עימם ומתפללים עימם. בביקורם, האחים הפרנציסקאנים הביאו מים קדושים על מנת להתיזם בבתים ולברך את האנשים החיים בהם, מלווים את הרגע הזה בתפילה קצרה יחדיו.
זוהי ג'סטה פשוטה, עם אנשים ענווים, אולם מראה כיצד האהבה הנוצרית גדולה, אנושית ויפה וגם בהתייחס לסולידאריות."אנו מוצאים שרבים מהזקנים נרגשים מאד כאשר שואלים אותם מה שלומם", אומר האח באדי, "אולם עבורנו, מספיק לראות לשנייה את פניהם שהופכות לשלוות, רגועות ומופיע בהם חיוך. השמחה שלהם הינה שביעות הרצון הגדולה ביותר שלנו." בבתים קטנים אלוף אפילו בעניים ביותר, בקרב הסימנים הנוצריים הרבים של האמונה אשר מאחדת את הזהות, דבר מה יוצא דופן מתרחש, המפגש נותר בלב שלהם כמתנה, מחדש את אמונם באדם משום "שככל שאדם יכול להתחמם מחומו של האחר, המרירות הקיצונית הקשורה לחוסר תחושה אין לה עוצמה" (זיגדפריד קראצאור).
טקסט – קתרינה פופה פדראטי