אווירה חמה ומרגשת הורגשה בקרב הקהילה של החברים מסביב לאח סרג'יו גלדי והאח סרגיי לוקטינוב בבוקרו של ה-6 באוקטובר, כאשר הם ערכו את ההצהרה הטקסית במסגרת המסדר הפרנציסקאני, שנערכה בכנסיית הקבר. קהל גדול נאסף סביב ה-אנסטזיס, לפני ה-אדיקול של כנסיית הקבר, על מנת לקחת חלק בטקס שנערך עבור שני הצעירים הללו, כשליבם מודע לכך שדבר מה גדול ומעמיק עומד להתרחש. האח סרג'יו והאח סרגיי, בגלימתם הפרנציסקאנית הפשוטה וכשהם נושאים את התקנון של המסדר הפרנציסקאני, היו בראש תהלוכה ארוכה של אחים וכהני דת שבאו לרגל האירוע. שמחים ונלהבים, קרוב לכולם אולם מרוכזים בליבותיהם ובמחשבותיהם שלהם, הם עמדו במרכז של ההתאספות, ליד הכניסה של כנסיית הקבר. סעודת האדון נערכה ע"י האב הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, כשלצידו מסייעים – האח ארטמיו ויטורס (סגן הקוסטוד) והאח נואל מוסקט (דיסקריט של ארץ הקודש) ,בני משפחתה של האח סרג'יו, חברו של האח סרגיי, אנשי דת מכל הקהילות, קבוצה של קתולים דוברי עברית מירושלים, יחד עם האב דוד נויהאוז, ראש הקהילות הקתוליות דוברות העברית, חלק מהמאמינים הנוצרים דוברי הערבית, חברים ומתנדבים של הקוסטודיה, כולם לקחו חלק בשמחה הטקסית של רגע אינטנסיבי גדול זה.
לאחר קריאת ספר הבשורה, שני המועמדים, עומדים לפני הקוסטוד והנאספים, נתבקשו להצהיר את ההצהרה הטקסית ולהתקבל לתמיד בקרב האחווה הפרנציסקאנית, לשקוד ולציית לתקנון. בדרשתו, האח פיירבטיסטה פיצהבלה הציג את העיקר שבחיים הדתיים, החל משלושת המרכיבים המאפיינים את האירוע המסוים: דבר ה', שהינו הקריאה של שמואל (שמואל א', ג:1-10) ושל האיש העשיר הצעיר (מרקוס, י:17-22) שהוקראו; המקום – כנסיית הקבר –נקשר למשמעות רבת ערך ולאירוע של ההצהרה הטקסית שגם היא טומנת בחובה משמעויות רבות גם לגבי האח סרג'יו והאח סרגיי. בשירותו של עלי במקדש, שמואל הצעיר פתאום שומע את האל נכנס אל חייו, קורא לו באופן נחרץ – מתייצב בסמוך אליו והופך זאת לאינטימיות עם חברותו והופך אותו לנביא של האל, אשר מקשיב ומזדהה באופן מלא עם דבר ה'. בספר הבשורה המפגש אינו רק עם האל, אשר קרוב, אלא עם דבר ה' שהפך לבשר ודם (ישוע).הגבר הצעיר והעשיר, המכבד ומקיים את המצוות, רוצה גם להיכנס למערכת יחסים עם האל, אולם ישוע אומר לו כי עדיין חסר לו דבר מה – כלומר: היכולת להתבונן באל, אשר "אוהב אותו" ולבטוח בו באופן מלא, לשים את כל חייו באל, לחבוק את העוני ולחיות רק בעבור אהבת האל, כפי שעשה פרנסיס הקדוש. המציאות של הקבר הריק וכי ישוע קם לתחייה פותחת את הדינאמיקה של החיים: ישוע עצמו עבר דרך המוות ולאחר מכן קם לתחייה, היה קרוב לאדם באופן ברור, , לימד אותו לחיות, העניק לו את מה שחסר על מנת לגבור ולנצח ולהשיג חיים מלאים, כלומר - לבטוח בתקומתו, באינטימיות של חברותו ובאחדות בחיי התקומה שלו. הבחירה של חיים מקודשים הופכת ליכולת לקבל את חסד האל להיות עני, הפריבילגיה להיות עני, בכל המימדים של הקיום, על מנת להיכנס באופן מלא למערכת יחסים עם האל ולהתנסות בעושרו. עם הכרזת הנדרים, העוני נכנס לכל ההיבטים של החיים המקודשים, כולל באמצעות צניעות, שמשמעה לתת לאל את הצורך המעמיק ביותר שאנו צריכים בעבור עצמנו, של לאהוב ולהיות נאהבים, בביטחון שרק הוא [האל] ורק הוא ימלא צורך זה, ובאמצעות ציות, שמשמעו ביטול האוטונומיה העצמית על מנת להכיר כי האדם מועצם באופן מלא רק באמצעות מערכת יחסים שבה הוא מקבל חיים, של תקומה, חיים הנחשפים ע"י הרז של הרחמים של ישוע.
לאחר שנשאלו ע"י הקוסטוד לגבי רצונם לבטא את הצהרתם הטקסית, האח סרג'יו והאח סרגיי מיקמו עצמם מול ה-אדיקול של כנסיית הקבר, בשעה שהנאספים דקלמו תפילה המעודדת אותם להצטרף אל קהילת הקדושים של המסדר של השרפים ושל כל הקדושים. הקוסטוד לאחר מכן התפלל עבורם שהם יהיו מוגנים ויקבלו תמיכה מרוח הקודש. ברגע זה, כשהם מול הקוסטוד ומניחים את ידיהם על המזבח, כל אחד מהצעירים הללו הצהיר את ההכרזה . לאחר שחתמו על מסמך של הנדרים, הלכו למזבח שמעל הקבר הריק וקיבלו את ברכתו ואת ההקדשה של הקוסטוד שביקש שרוח הקודש תשרה עליהם, שילכו לפי הדוגמא של פרנסיס הקדוש, עני, צנוע ואוהב את הצלב "כך שהם יקיימו את מה שהבטיחו היום, למתן שמחתך, בשקדנות עד המוות".
לאחר לחיצת היד של שלום המשיח עם הקוסטוד ועם האחרים, האח סרג'יו והאח סרגיי התקבלו למשפחה הפרנציסקאנית. עם שלום המשיח עם בני משפחתם וחברים, כל הקהילה של הכנסייה קיבלה את הבנים הללו, קראה להם לתרום כמיטב יכולתם לחיי הכנסייה ולהיות עדים של ספרי הבשורה, לסייע לקדם את הישועה בעולם.
הרגע המסיים של סעודת האדון בוטא ע"י נגינת העוגב המעודנת של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה של ארץ הקודש שבירושלים, שלווה ע"י נגינת החליל של המוסיקאית הבריטית סטלה טרנר. לאחר איחולים חמים לשני הצעירים הללו, כל הנוכחים הוזמנו לארוחת בוקר מהנה יחד שבטרסה שבכנסיית הקבר.
אנו מאחלים לאח סרג'יו ולאח סרגיי שיחוו באמת ובתמים את האינטנסיביות של חברות עם האל ושיוכלו להשיב, עם כול כולם, למה שמרכזי וממשיך, יתנו זבח לאל ויחלקו עימו את כל ההבטים של חייהם ויהיו עדים לאהבה ולישועת האב, לאור האחדות האוניברסאלית שבצניעות. מרטין בובר אמר: "במערכת היחסים עם האל, אקסקלוסיביות ללא תנאים וכוללניות ללא תנאים הינם אחד. בעבור מי שנכנס למערכת יחסים אבסולוטית, שום דבר אינו חשוב עוד – לא דברים ולא יצורים, לא שמיים ולא ארץ, אלא הכל כלול במערכת היחסים הזו. על מנת להיכנס למערכת יחסים טהורה שאינה כוללת התעלמות מהכל, אלא מיקום של הכל כיאות. ראייה למרחוק של העולם אינה עוזרת להגיע אל האל, אלא לראות הכל שבו; אין זה מערב להצהיר מחדש את העולם אלא למקמו כיאות. התבוננות מעבר לעולם אינה מקרבת אל האל; נעיצת מבט אינה מסייעת אף היא, אלא מי שעוצר את העולם בו, עומד לנוכח העולם..... אינו משאיר דבר מחוצה לו, מבחין בכל – את הכל העולם – בהבנת האל, מעניק לעולם אמת, כך שלא יהיה לו דבר חוץ מהאל אלא לתפוס את הכל בו, זו מערכת יחסים מושלמת. מי שהולך קדימה בו ובכל כולו ונושא זאת לעולם כולו, מוצא את מי שלא ניתן לחפש"
מאת – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מארי-ארמל ביליו
לאחר קריאת ספר הבשורה, שני המועמדים, עומדים לפני הקוסטוד והנאספים, נתבקשו להצהיר את ההצהרה הטקסית ולהתקבל לתמיד בקרב האחווה הפרנציסקאנית, לשקוד ולציית לתקנון. בדרשתו, האח פיירבטיסטה פיצהבלה הציג את העיקר שבחיים הדתיים, החל משלושת המרכיבים המאפיינים את האירוע המסוים: דבר ה', שהינו הקריאה של שמואל (שמואל א', ג:1-10) ושל האיש העשיר הצעיר (מרקוס, י:17-22) שהוקראו; המקום – כנסיית הקבר –נקשר למשמעות רבת ערך ולאירוע של ההצהרה הטקסית שגם היא טומנת בחובה משמעויות רבות גם לגבי האח סרג'יו והאח סרגיי. בשירותו של עלי במקדש, שמואל הצעיר פתאום שומע את האל נכנס אל חייו, קורא לו באופן נחרץ – מתייצב בסמוך אליו והופך זאת לאינטימיות עם חברותו והופך אותו לנביא של האל, אשר מקשיב ומזדהה באופן מלא עם דבר ה'. בספר הבשורה המפגש אינו רק עם האל, אשר קרוב, אלא עם דבר ה' שהפך לבשר ודם (ישוע).הגבר הצעיר והעשיר, המכבד ומקיים את המצוות, רוצה גם להיכנס למערכת יחסים עם האל, אולם ישוע אומר לו כי עדיין חסר לו דבר מה – כלומר: היכולת להתבונן באל, אשר "אוהב אותו" ולבטוח בו באופן מלא, לשים את כל חייו באל, לחבוק את העוני ולחיות רק בעבור אהבת האל, כפי שעשה פרנסיס הקדוש. המציאות של הקבר הריק וכי ישוע קם לתחייה פותחת את הדינאמיקה של החיים: ישוע עצמו עבר דרך המוות ולאחר מכן קם לתחייה, היה קרוב לאדם באופן ברור, , לימד אותו לחיות, העניק לו את מה שחסר על מנת לגבור ולנצח ולהשיג חיים מלאים, כלומר - לבטוח בתקומתו, באינטימיות של חברותו ובאחדות בחיי התקומה שלו. הבחירה של חיים מקודשים הופכת ליכולת לקבל את חסד האל להיות עני, הפריבילגיה להיות עני, בכל המימדים של הקיום, על מנת להיכנס באופן מלא למערכת יחסים עם האל ולהתנסות בעושרו. עם הכרזת הנדרים, העוני נכנס לכל ההיבטים של החיים המקודשים, כולל באמצעות צניעות, שמשמעה לתת לאל את הצורך המעמיק ביותר שאנו צריכים בעבור עצמנו, של לאהוב ולהיות נאהבים, בביטחון שרק הוא [האל] ורק הוא ימלא צורך זה, ובאמצעות ציות, שמשמעו ביטול האוטונומיה העצמית על מנת להכיר כי האדם מועצם באופן מלא רק באמצעות מערכת יחסים שבה הוא מקבל חיים, של תקומה, חיים הנחשפים ע"י הרז של הרחמים של ישוע.
לאחר שנשאלו ע"י הקוסטוד לגבי רצונם לבטא את הצהרתם הטקסית, האח סרג'יו והאח סרגיי מיקמו עצמם מול ה-אדיקול של כנסיית הקבר, בשעה שהנאספים דקלמו תפילה המעודדת אותם להצטרף אל קהילת הקדושים של המסדר של השרפים ושל כל הקדושים. הקוסטוד לאחר מכן התפלל עבורם שהם יהיו מוגנים ויקבלו תמיכה מרוח הקודש. ברגע זה, כשהם מול הקוסטוד ומניחים את ידיהם על המזבח, כל אחד מהצעירים הללו הצהיר את ההכרזה . לאחר שחתמו על מסמך של הנדרים, הלכו למזבח שמעל הקבר הריק וקיבלו את ברכתו ואת ההקדשה של הקוסטוד שביקש שרוח הקודש תשרה עליהם, שילכו לפי הדוגמא של פרנסיס הקדוש, עני, צנוע ואוהב את הצלב "כך שהם יקיימו את מה שהבטיחו היום, למתן שמחתך, בשקדנות עד המוות".
לאחר לחיצת היד של שלום המשיח עם הקוסטוד ועם האחרים, האח סרג'יו והאח סרגיי התקבלו למשפחה הפרנציסקאנית. עם שלום המשיח עם בני משפחתם וחברים, כל הקהילה של הכנסייה קיבלה את הבנים הללו, קראה להם לתרום כמיטב יכולתם לחיי הכנסייה ולהיות עדים של ספרי הבשורה, לסייע לקדם את הישועה בעולם.
הרגע המסיים של סעודת האדון בוטא ע"י נגינת העוגב המעודנת של האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה של ארץ הקודש שבירושלים, שלווה ע"י נגינת החליל של המוסיקאית הבריטית סטלה טרנר. לאחר איחולים חמים לשני הצעירים הללו, כל הנוכחים הוזמנו לארוחת בוקר מהנה יחד שבטרסה שבכנסיית הקבר.
אנו מאחלים לאח סרג'יו ולאח סרגיי שיחוו באמת ובתמים את האינטנסיביות של חברות עם האל ושיוכלו להשיב, עם כול כולם, למה שמרכזי וממשיך, יתנו זבח לאל ויחלקו עימו את כל ההבטים של חייהם ויהיו עדים לאהבה ולישועת האב, לאור האחדות האוניברסאלית שבצניעות. מרטין בובר אמר: "במערכת היחסים עם האל, אקסקלוסיביות ללא תנאים וכוללניות ללא תנאים הינם אחד. בעבור מי שנכנס למערכת יחסים אבסולוטית, שום דבר אינו חשוב עוד – לא דברים ולא יצורים, לא שמיים ולא ארץ, אלא הכל כלול במערכת היחסים הזו. על מנת להיכנס למערכת יחסים טהורה שאינה כוללת התעלמות מהכל, אלא מיקום של הכל כיאות. ראייה למרחוק של העולם אינה עוזרת להגיע אל האל, אלא לראות הכל שבו; אין זה מערב להצהיר מחדש את העולם אלא למקמו כיאות. התבוננות מעבר לעולם אינה מקרבת אל האל; נעיצת מבט אינה מסייעת אף היא, אלא מי שעוצר את העולם בו, עומד לנוכח העולם..... אינו משאיר דבר מחוצה לו, מבחין בכל – את הכל העולם – בהבנת האל, מעניק לעולם אמת, כך שלא יהיה לו דבר חוץ מהאל אלא לתפוס את הכל בו, זו מערכת יחסים מושלמת. מי שהולך קדימה בו ובכל כולו ונושא זאת לעולם כולו, מוצא את מי שלא ניתן לחפש"
מאת – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מארי-ארמל ביליו