הם הגיעו מירושלים ומכל ארץ הקודש, האחים הפרנציסקאנים התאספו ביום חמישי, ה-3 באוקטובר, על מנת לחגוג את יום החג של הקדוש הפטרון שלהם, פרנסיס מאסיזי.
בכנסיית סאן סלבטורה הקוסטוד ערך את תפילת הערבית הראשונה. התהלוכה הגיעה למזבח לאחר שסבבה את הפרנציסקאנים שהיו מוכנים לחגוג את האירוע. בדרשה שלו, הקוסטוד המליץ לכל אחד מהם לחיות כמו ש"שאול הקדוש התנסה עם ישוע". הוא הזכיר שיחד עם האב והבן האדם הנוצרי הוא "אדם חדש" אם הוא מאפשר לישוע לחיות בתוכו משום שישוע הוא ה"אור" המדריך אותנו בחשכה לעולם חדש.
לאחר שהאחים הפרנציסקאנים נדרו את נדריהם הארעיים וחלק חידש את נדריהם, המקראות של טרנסיטוס, טקסט שתיאר את מעברו של פרנסיס לחיק המוות, הוקרא. לאחר הברכה הסופית היתה אפשרות לנקהלים הרבים לכבד את שרידיו של פרנסיס הקדוש.
ביום שישי, ה-4 באוקטובר, הכנסייה של סאן סלבטורה היתה מלאה מפה לפה כאשר תהלוכה של 70 כוהני דת נכנסו לסעודת האדון. אנשים המוקדשים לאל מכל הזרמים הדתיים, כמו גם עולי רגל ומאמינים מקומיים, נכחו במספרים גדולים על מנת לחגוג את זכרו של "העני" [פרנסיס העני]. בנוכחות שגריר הוותיקן והפטריארך של ירושלים, ולפי המסורת הקוסטוד וסגנו עמדו לציד האחראי הדומיניקאני של מנזר סטפן הקדוש, האח גאי טרדיבי, על מנת לערוך את סעודת האדון. באופן דומה, האח הדומיניקאני דומיניק קברט דרש את הדרשה. הוא הזכיר את הסבל של הקדוש מאסיזי, הוא המליץ למאמינים "להיות מאוחדים בישוע המשיח". "זהו ישוע שחי בתוכי", אמר. באותה דרך, מתרחשת בריאה מחדש של חיים חדשים, שצריכה לעבור דרך זניחה עצמית מוחלטת של עצמך עבור מי "שנצלב בעבור העולם", קם לתחייה בעבורנו. פרנסיס מאסיזי, עזב את חייו הנוחים ואת מעמדו החברתי, זנח הכל מנת ללכת בעקבות ישוע המשיח ולהיברא מחדש באמצעות מתן עצמו, באמצעות התנזרות, אולם גם דרך הסבל. "את הסטיגמטה הוא [פרנסיס] קיבל בסוף חייו". אף על פי כן, הזכיר האב קברט, פרנסיס היה גם קדוש של שמחה: שמחה בישוע המשיח, אדם שמצא את דרכו. לנקהלים הומלץ לקבל השראה מהקדוש וללכת בעקבות ישוע.
בסיום האירוע, הקוסטוד הודה לכל הנקהלים, וציין במיוחד את ארבעת הקונסולים הכללים של המדינות הלטיניות: איטליה, ספרד, צרפת ובלגיה, עבור השתתפותם וידידותם. הוא גם לא שכח להזכיר את כל המסדרים הדתיים ואת מגוון הקהילות השונות של האחווה הפרנציסקאנית, או של הדומיניקאנים, שלהם הודה עם חוש הומור טוב.
לאחר סיום סעודת האדון הוצע כיבוד קל שהוגש ב-קוריה שבקוסטודיה, ולאחר מכן נערכה ארוחת צהריים קהילתית שהביאה יחד את הקונסולים ואת נציגי הקהילות הקתוליות השונות שלהם נוכחות בארץ הקודש.
התפילות היו גם מכוונות לאפיפיור פרנסיס, האפיפיור הראשון שבחר בשמו של הפטרון הקדוש מאסיזי, היכן שהאפיפיור, בחר לבלות את יומו. התפילה כללה גם את כל מי ששמו הינו פרנסיס.
בכנסיית סאן סלבטורה הקוסטוד ערך את תפילת הערבית הראשונה. התהלוכה הגיעה למזבח לאחר שסבבה את הפרנציסקאנים שהיו מוכנים לחגוג את האירוע. בדרשה שלו, הקוסטוד המליץ לכל אחד מהם לחיות כמו ש"שאול הקדוש התנסה עם ישוע". הוא הזכיר שיחד עם האב והבן האדם הנוצרי הוא "אדם חדש" אם הוא מאפשר לישוע לחיות בתוכו משום שישוע הוא ה"אור" המדריך אותנו בחשכה לעולם חדש.
לאחר שהאחים הפרנציסקאנים נדרו את נדריהם הארעיים וחלק חידש את נדריהם, המקראות של טרנסיטוס, טקסט שתיאר את מעברו של פרנסיס לחיק המוות, הוקרא. לאחר הברכה הסופית היתה אפשרות לנקהלים הרבים לכבד את שרידיו של פרנסיס הקדוש.
ביום שישי, ה-4 באוקטובר, הכנסייה של סאן סלבטורה היתה מלאה מפה לפה כאשר תהלוכה של 70 כוהני דת נכנסו לסעודת האדון. אנשים המוקדשים לאל מכל הזרמים הדתיים, כמו גם עולי רגל ומאמינים מקומיים, נכחו במספרים גדולים על מנת לחגוג את זכרו של "העני" [פרנסיס העני]. בנוכחות שגריר הוותיקן והפטריארך של ירושלים, ולפי המסורת הקוסטוד וסגנו עמדו לציד האחראי הדומיניקאני של מנזר סטפן הקדוש, האח גאי טרדיבי, על מנת לערוך את סעודת האדון. באופן דומה, האח הדומיניקאני דומיניק קברט דרש את הדרשה. הוא הזכיר את הסבל של הקדוש מאסיזי, הוא המליץ למאמינים "להיות מאוחדים בישוע המשיח". "זהו ישוע שחי בתוכי", אמר. באותה דרך, מתרחשת בריאה מחדש של חיים חדשים, שצריכה לעבור דרך זניחה עצמית מוחלטת של עצמך עבור מי "שנצלב בעבור העולם", קם לתחייה בעבורנו. פרנסיס מאסיזי, עזב את חייו הנוחים ואת מעמדו החברתי, זנח הכל מנת ללכת בעקבות ישוע המשיח ולהיברא מחדש באמצעות מתן עצמו, באמצעות התנזרות, אולם גם דרך הסבל. "את הסטיגמטה הוא [פרנסיס] קיבל בסוף חייו". אף על פי כן, הזכיר האב קברט, פרנסיס היה גם קדוש של שמחה: שמחה בישוע המשיח, אדם שמצא את דרכו. לנקהלים הומלץ לקבל השראה מהקדוש וללכת בעקבות ישוע.
בסיום האירוע, הקוסטוד הודה לכל הנקהלים, וציין במיוחד את ארבעת הקונסולים הכללים של המדינות הלטיניות: איטליה, ספרד, צרפת ובלגיה, עבור השתתפותם וידידותם. הוא גם לא שכח להזכיר את כל המסדרים הדתיים ואת מגוון הקהילות השונות של האחווה הפרנציסקאנית, או של הדומיניקאנים, שלהם הודה עם חוש הומור טוב.
לאחר סיום סעודת האדון הוצע כיבוד קל שהוגש ב-קוריה שבקוסטודיה, ולאחר מכן נערכה ארוחת צהריים קהילתית שהביאה יחד את הקונסולים ואת נציגי הקהילות הקתוליות השונות שלהם נוכחות בארץ הקודש.
התפילות היו גם מכוונות לאפיפיור פרנסיס, האפיפיור הראשון שבחר בשמו של הפטרון הקדוש מאסיזי, היכן שהאפיפיור, בחר לבלות את יומו. התפילה כללה גם את כל מי ששמו הינו פרנסיס.