יום כמעט קיצי בירך את כבוד הקרדינל אנג'לו סקולה כאשר הגיע בשעות הבוקר המאוחרות למטע של גת שמנים, שעל הר הזיתים, על מנת לערוך את סעודת האדון [מיסה] בבזיליקה של הסבל. על רקע מרהיב של הגן הפרנציסקאני, עם עצי זית עתיקים בני מאות שנה המוגנים ומטופלים משך השנים הרבות ע"י האחים הפרנציסקאנים החיים כאן ומטפלים במקום קדוש זה, הקרדינל סקולה הגיע בינות קבוצות רבות של עולי רגל ומבקרים מכל העולם, מלווה ע"י מזכירו ומספר כהני דת, ועם חיוכו הקורן והחום שלו, מיד זכה באהדת כולם. הוא מונה לארכיבישוף של המחוז של מילאנו לפני מספר חודשים , כאשר רשמית נכנס לתפקידו בספטמבר האחרון, קרדינל סקולה מוביל מסע עליה לרגל לארץ הקודש של המחוז בין התאריכים 5-12 בנובמבר, עם חברים מקהילות רבות של הפטריארכיה של ונציה, היכן ששירת כמעט עשור שנים. לאחר ביקור בבית לחם אתמול ועריכת סעודת אדון בערב בבזיליקה של המולד, הקרדינל הגיע היום על מנת לערוך את הליטורגיה בגת שמנים, אחד מהמקומות החשובים ביותר בסיפור חיו של ישוע ובחייו של כל נוצרי. יותר מ-300 עולי רגל מהכנסייה שבוונציה לוקחים חלק במסע המחוזי המתינו לו בבזיליקה, יחד עם אנשי דת מקהילות שונות בארץ הקודש וגם קבוצות רבות שרצו להצטרף לאירוע.בבזיליקה שעדיין היתה עטופה במעין חשיכה עם החלונות זכוכית בגוון סגול הביאו להרהור מעמיק, מאות האנשים שמילאו את המקום חשו באווירה מיוחדת, שיתפו ביניהם רגשות והתרגשות מהשתתפות בייסורים של ישוע, אשר החל כאן באופן דרמטי, והן ברגשות של הכרת תודה אינטימית על כך שהם מאוחדים כאן במקום זה בנוכחות הקרדינל סקולה.
בתהלוכה ארוכה, המשתתפים הרבים, כולל מספר חברים מקומיים מהמשפחה הפרנציסקאנית, כהני הדת אשר מקדמים את מסע העלייה לרגג ואשר הגיעו לירושלים יחד עם הקרדינל והן מספר כהני דת המשתייכים לקבוצות דתיות אחרות בארץ הקודש, מצאו את מקומם במזבח, מסביב לסלע של ייסורי ישוע, מוגנים ע"י לוחות הברזל הנמוכות המקיפות אותו. הטקס הפך לחי ע"י השירה הרבה, שאופיינה באווירה של דבקות אינטנסיבית והשתתפות ברז המרגש של הייסורים, באמצעות השיר של עבד ה' (ישעיהו 53:2-12). ובאמצעות הטקסטים מספר הבשורה המספרים אודות ייסוריו של ישוע בגת שמנים (מתי, 26:36-46). בדרשה שלו, הקרדינל סקולה ציין באופן נחרץ, והזכיר את הערך היסולא מפז של מקום קדוש זה: "אם אנו באמת מודעים למה שארע כאן, של כיצד האירוע חיוני לחיינו ולישועה שלנו, עלינו להיות כאן בשקט ולהיות מתפלאים לנוכח מתן שכזה, שנעשה עוד יותר לא מובן משום שהוא טומן בחובו אי צדק מזעזע כנגד מי שהינו קדוש וחף משפע באופן מוחלט. ברם, ישוע מכיר את השבריריות שלנו, רואה את הסחת הדעת ואת אי יכולתנו להבין זאת בפני סבלו, יודע שאנו אבודים כמו צאן, שכל אחד מאיתנו, למרות שנמצאים בתוך כנסייה חיה, לרוב הולכים בדרכו. האתגר האמיתי, פני הסלע היכן שישוע זעק והזיע דם, כולל בתוכו את התגלית האמיתית בחיינו הנסתרת בטבילת ישוע, כי אנו כבר חיים במעבר לעבר חיי עולם וכי חיינו כוללים מציאות של קימה מן המתים. בשעה שאנו כאן במקום כה מרשים ומשכנע זה, אנו לומדים לזהות מי שילם ומי העניק את המתן של עלות התחייה ואנו נקראים להצהיר את ה"כן" שלנו, למקם את עצמנו באופן מוחלט עם האדון בדרך של מתן של העצמי, לקבל את הקרבת הקורבן ולהכיר כי החטא הינו נוכח בקרב הרשע והסבל האנושיים: "כי כל אשר יחפוץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני הוא ימצאנה" (מתי, 16:25), משום שכאן ישוע חש, את ה"כיצד" להעניק חיים באופן מלא, באמצעות גדולת רחמיו אשר נוטלים את החטא של האדם ומציינים את ה"למי" לתת את מתן החיים, כלומר האב, במערכת יחסים של אהבה וציות. "בנתינת חיינו שלנו", המשיך הקרדינל סקולה, "אנו גם פוגשים את הפנים של האדם האהוב, את המבט בצלוב ובפניו של ישוע המתכופף מעל הסלע של גת שמנים ומזיע דם, היכן שפניו שהתעוותו מביעות ייסורים, בייחוד בקרב אחיו לאמונה ועד לאלו הקרובים אליו כיום; כמו למשל, האב פאוסטו טנטוריו, מיסיונר של פימא, שנהג לפני כחודש בקהילתו בדרום הפיליפינים." וזאת משום שפתיחת המתן של העצמי תמיד נקשר לקהילה ולקריאה לשירות הכנסייה, היכן שאהוב את רעך מחייב להיות באמת קרוב יותר לאחר, לראות באחר כעמית באותה דרך, לקחת חלק בחייו, לחלוק מעבר למרחק הנפתח להתגלות הדדית ולהעשרה, צמיחה אנושית הדדית, בדרך של התאחדות של אחווה ושל התאחדות עם האל.
בסופה של סעודת האדון [מיסה], כאשר טור ארוך של כהני דת יצאו מהכנסייה בתהלוכה, הקרדינל סקולה עצר לרגע לבדו, מול הסלע של הייסורים אשר נמצא לרגלי המזבח, לפני שהצטרף לשאר. רגע קצר אולם אינטנסיבי, וייתכן שאחד המרגשים ביותר באירוע זה, דמות האדם המהרהר בליבו בפני האל אשר מתוך אהבתו האינסופית הופך לקרוב ולסובל בבחירתו, בסלע זה, ששינה את ההיסטוריה של המין האנושי.
פגשנו שוב בקרדינל סקולה בגן הפרנציסקאני הסמוך לבזיליקה, בינות לעצי הזית העתיקים, לרגע אחרון של ברכת שלום ושל מסר לארץ הקודש ולאנשים החיים בה. "ארץ זו", אמר לנו הקרדינל, "הינה מאגדת את הייסורים של ישוע, ונראה כי נידונה ליום שישי הגדול באופן תמידי. ברם, עלינו להתבונן עם תקווה של ההיסטוריה של האנשים החיים במקומות אלו ועובדים על מנת לבנות את השלום המבוסס על אהבה, צדק ואמת. במובן זה, נוכחות הנוצרים הינה יסודית ובאם הם יוכלו באמת לקשור עצמם לשורשים של סגנון חיים בישוע המשיח, הם יוכלו להיות בוני השלום. בדומה למקומות רבים בהם הם מהווים מיעוט, הנוצרים יכולים להביא לפירות בלתי צפויים. אפילו שנראים שהם מובסים אוו סובלים מקשיים, המיעוט שלו האומץ של כנות בענווה, כפי שהראו זאת הקדושים המעונים, יכול להיות מיוצג כגורלם המסייע להרמוניה ולחיפוש אחר מערכת יחסים של צדק, אפילו שלא יודעים מתי הפירות הללו ילבלבו. השלום יפתיע אותנו, כמו שחר של תקווה לעל המין האנושי."
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו