יום שני, ה- 24 לדצמבר: הלילה יורד על בית לחם. הקהל בכיכר אינו מתפזר. צליינים ותיירים ממהרים, חלקם לבקר את הבזיליקה, אחרים לשוב למלונותיהם.
תושבי בית לחם יודעים כי הנשיא של הרשות הפלשתינאית יעבור בדרכו לארוחת הערב המסורתית אותה מארחים הפרנציסקנים והמשחקת תפקיד בפרוטוקול. החל מהשנה שעברה ארוחת הערב אינה נערכת עוד בחדר האוכל של המנזר, אלא בחדר האוכל הגדול יותר "קאזה נובה".
זהו מאורע פשוט מאוד. בראש השולחן יושב הוד מעלתו הפטריארך מישל סבה; מחליפו המיועד הבישוף פאוד טוואל; הבישוף המסייע הבישוף קמאל בתיש; והבישוף אנתוניו פרנקו, שליחו של האפיפיור, ליד האב השומר וממונה של המנזר. את הארועי מארח סגנו של הקוסטוס, האח ארטמיו ויטורס, פרנציסקני, המברך את האורח המפורסם מטעם האב הקוסטוס, החוגג את חג המולד השנה בנצרת, בבזיליקת הבשורה. הנאום קצר ומזכיר את המחויבות המשותפת לעניים החיים בעיר זו, דבר כה חשוב לאמונה הנוצרית. כשהוא מודה לנשיא על שהגיע, האח ארטמיו חידש את נדריו לדרך המייגעת לשלום, עם פתיחות לדיאלוג ולאמת.
האח איברהים פלטס פרנציסקני, האחראי ליחסים עם הרשות הפלשתינאית והישראלית, מתרגם את הנאום לערבית עבור האורחים הרבים שהינם חלק מהפמליה הנשיאותית, בניהם ראש הממשלה, סלאם פאייאד. ארוחת הערב אינה נמשכת זמן רב וכשהרשויות הדתיות והנשיא אבו מאזן, ולאחריו האורחים, עוזבים, הנזירים ממהרים למקומותיהם.
כנסיית סיינט קתרינה הוכנה כבר מראש. המושבים הוזזו והם מפרידים את המקומות עבור הקונסולים בצד אחד והנציגים של הרשות הפלשתינאית בשני, כולם פונים לעבר המזבח.
מעט לאחר תשע בערב, הצליינים הראשונים שברשותם כרטיסים מתחילים להיכנס. הקהל נדחף כנגד הדלתות החיצוניות של המנזר, אך הם חייבים להבין כי הכנסייה אינה יכולה להכיל עוד איש!
כמעט אף אחד מתושבי בית לחם אינו נוכח במיסה זו. הם יגיעו כולם מחר. זו תהיה המיסה שלהם: כשהם לחוצים זה לזה, משפחה לאחר משפחה, מצטרפים באופן מרגש בשירה; זה רגע מרגש באמת. דבר לא יסיח את דעתם. זהו חג המולד שלהם: הילדים לבושים באדום כמו סנטות רבים כל כך, ממתינים לרגע שיוכלו, האחד לאחר השני, ללכת ולברך את הפטריארך שיהיה שם רק עבורם. גדולים וקטנים כאחד, כולם ינשקו את הפסל של ישוע התינוק, הילד של בית לחם.
אולם, נכון לעכשיו, אנשים נכנסים לאט; שלוש נקודות ביקורת מווסתות את זרם הצליינים ובוחנות את כרטיסיהם. יותר מ- 150 כהני דת נכנסים גם כן, כמה שניתן להכיל באזור המקהלה שהוכן לאירוע. הנזירים הצעירים עוזרים להם עם בגדי הכהונה שלהם ומזמינים אותם ליטול את מקומם. יש ללא ספק זמן, מאחר ואנו חייבים להמתין לחצות.
במדינה שלא ממתינה לחג המולד ובה רק בבית לחם, תקוע מאחורי החומה, זהו חג המולד, שעתיים אלו של המתנה משרתות כזמן הצפייה. הזמזום המאופק עוצר במהרה כשנזיר מתקרב לבימה. קטעי קריאה ומזמורים מקטעים את הרגעים האחרונים לפני המיסה. עכשיו המאמינים שהתכנסו, ים של ראשים, נשארים שקטים, מאזינים או שרים, ממשיכים את המתנתם. אווירה מופנמת זו של המתנה יכולה להיחוות רק כאן. זו היא בית לחם: בלילה זה, במקום זה בלב עיר סובלת, המאוכלסת על ידי מיעוט נוצרי קטן, כל העולם מגיע כדי להשתחוות לפני התינוק האלוהי.
הרגשות מוחשיים. הכניסה של המקהלה של מכון מגניפיקאט, המוסד המוזיקלי של הקוסטודיה של ארץ הקודש, אינה מפירה את הדממה. והשנה ישנם כה רבים מהם! הם ממקמים את עצמם סביב האורגן. הקהל ממתין. הם מסוקרנים ממקהלה גדולה זו בגלימות כחולות, ממספר רב זה של ילדים הלבושים בלבן בחזית. המקהלה היא כמו מכון מגניפיקאט בעצמו: נוצרים, מוסלמים ויהודים יחדיו. תלמידים ומורים מזרמים שונים. כל שחשוב הוא הקדימות הניתנת ליופי ולמוזיקה. הלילה, כאן בבית לחם, הם ישירו בפעם הראשונה את מיסת "יסמין", המוקדשת על ידי האח ארמנדו פיירוצ’י לאב הקדוש בנדיקט ה- 16.
מהסקריסטיה מגיעה התהלוכה של עורכי המיסה בבגדים חגיגיים, צלב וספר של הבשורה מוחזקים גבוה, לפני כולם קטורות. תפילת הקריאות מתחילה. הקהל עומד כבר כמעט שעתיים, אך האוויר עצמו נראה כרועד משמחה בסוף המתנתם. הם כאן יחדיו כדי להודות לאל על שהפך לתינוק קטן. עם הצלילים הראשונים של הגלוריה, הרעלה המסתירה את הפסל של ישוע התינוק מורמת. המקהלה שרה את הגלוריה ונדמה כי אנו שומעים את הגלוריה הראשונה מושרת על ידי המלאכים. הקולות במקהלה נושאים את ליבותינו למרומים, והמאמינים שנאספו מצטרפים לשיר.
מי יודע כמה זמן תמשך מיסת חצות בבית לחם? אף אחד אינו מראה סימנים של עייפות, ותשומת הלב של כולם מופנית עכשיו לתהלוכה של כוהני הדת העורכים המלווים את הפטריארך הנושא את התינוק אל מערת הלידה, בה הוא ימקם אותו באבוס. הוא יישאר שם עד לחג ההתגלות, וינוח בעריסה על סדין משי שהפטריארך ביקש לצבוע, בהתאם למסורת, על ידי הנזירות של בית ג’מאל.
כשהתהלוכה חוזרת, הצליינים יצאו כמעט לחלוטין מהכנסייה ואחרון הבתים של טה דאום מציג את הברכה הסופית. שעתיים חלפו: זהו חג המולד בבית לחם.
במערה, במזבח האבוס, ובמערה שמתחת לבזיליקה, המיסות יערכו זו לאחר זו ללא הפרעה עד לצהרי ה- 25 לחודש. הראשונה נערכת על ידי רועה הקהילה של הפרוכיה, האב סמואל פ. פאהים, פרנציסקני, בחצות. ישרתו בה הנזירים הצעירים של הקוסטודיה.
בינתיים, הספסלים הושבו למקומם. הדבר יצר מעט רעש, כן, אך זאת משום שכאן בכנסיית סיינט קתרינה, המיסות יחלו שוב עבור קבוצות גדולות.
בשדה הרועים, במערת החלב, בכל מקום בו ישנו מזבח כאן בבית לחם לילה זה מחבר יחדיו את האנשים המגוונים ושונים מאוד בהודיה לאל עבור ההתחדשות הנצחית של חג המולד.
I.B.