כבר יותר מחודש ימים, קורות גבוהות מוקמו מסביב לקבר של ישוע. אתר הבית של קוסטודיה (טרהסנטה נט) מקדיש את המגזין הדו-חודשי שלו לנושא זה ומציץ מאחורי המחסומים.
(ירושלים/ מאב –נ"ה) – העבודה המתמשכת בקברו הריק של ישוע אינה מייאשת את עולי הרגל והתיירים. למרות עיצוב הפנים, הם עדיין מצליחים לצלם תמונה למזכרת לפני המקום הקדוש.
אף על פי כן, המראה החיצוני אינו מושך את תשומת הלב של האנשים.
החזית של המקום הקדוש עירומה כמו בימיה הראשונים של בנייתה: ללא איקונות, מנורות שמן או שולחנות. הדבר היחידי שנותר הינה הדמות של רוח הקודש המרחפת מעל הדלת הנסתרת על ידי כלוב ברזל המתוכנן להגן על עולי הרגל. זה עדיין כאן, לפחות זה!
בשעה שהסבירה אודות העבודה, פרופ' מארופולו הבטיחה שהמקום הקדוש יישאר נגיש והבטחתה זו קוימה. כל הטקסים מתקיימים ובמהלך היום עולי הרגל יכולים להיכנס לקבר, אלא אם כן הם מעדיפים להיכנס לקפלה הקופטית הקטנה אל עבר הצד השני של הכניסה. אפשרות הבחירה נעצרות שם משום שהבניין, שהיה בשיפוצים החל מה-8 במאי כיום מוקף על ידי גדרות בגובה של 2 מטר.
אולם "טרהסנטה.נט" עקבה אחר העבודה מקרוב והכנסיות השותפות – הכנסייה היוונית האורתודוכסית, הפרנציסקאנית והארמנית – סייעו לקבל את פני עולי הרגל.
בחזית הדרומית, היכן שעולי רגל נהגו להדליק נרות, הפלדה המחזקת שהותקנה על ידי הבריטים חוזקה מחדש בבסיסה. ומערכת פיגומים מכסה את כל האזור כולו. יש מעט מאד מה לראות כעת וכמעט אף אחד לא הולך לשם עוד.
העבודה החשובה ביותר מתרכזת בחזית הצפונית. הארכיטקטורה העותומאנית בארוקית תוכננה בקדמת שלוש החלונות שהוקמו שם. אולם כעת אין הם שם עוד. חתיכות השיש שסוגרות אותם הוסרו וחושפים את מעשה הבנאות. מחקרים על בסיס צילומים חושפים כי הקיר עבר לפחות שתי תקופות של שיפוצים ובנייה, בהתבסס על ההבדלים בין אבנים וסידורם. באשר לתאריך, אין כרגע כל מידע אשר הושג על ידי אנשי המקצוע והארכיאולוגים.
מראה זה, שנתאפשר בפעם הראשונה מזה 206 שנים לאחר בניית המקום הקדוש, מאשש את מה שכתב מרטין בידל בספר "הקבר של ישוע": הבניין כולל שכבות, כמו בצל, שכבה היסטורית אחת על גבי השנייה והשכבה האחרונה מכסה את הכל. מחקרים מדעיים, סקרים ולייזרים הכינו את הצוותים הממשיכים בשלווה לבצע עבודה זו, שהינה מדויקת מאד וחושפת את כל מה שמופיע.
ברוב המקרים, העבודה הרועשת ביותר הכוללת קידוח ופטישי אוויר, מתרחשת בלילה, אולם אין זה תמיד המקרה, כפי שניתן לראות בסרט וידיאו זה.
וידיאו @ ניזאר האלום / TSM
על מנת לאפשר תנועה קל היותר של הפיגומים הניידים שלהם, ריצוף ארעי הונח מסביב לקבר. ברזנט מכסה את החתיכות הוורודות והשחורות של הרוטונדה, שעליה העובדים הניחו חול לפני שמיקמו שם חתיכות אפורות כבדות.
כל הציוד שפורק נלקח לגלריה הפרנציסקאנית עם מנוף שהותקן ליד הקשתות של הבתולה. זהו האזור המוגבה שבו מוקמה המעבדה. זהו המקום שבו העובדים יכולים לבחון את החומרים, לקחת מדידות, לערוך רשימת מצאי ולנקות אותם.
במהלך הקיץ, נמשיך בתצפיות חסרות הנסיון והמסקרנות שלנו.
(ירושלים/ מאב –נ"ה) – העבודה המתמשכת בקברו הריק של ישוע אינה מייאשת את עולי הרגל והתיירים. למרות עיצוב הפנים, הם עדיין מצליחים לצלם תמונה למזכרת לפני המקום הקדוש.
אף על פי כן, המראה החיצוני אינו מושך את תשומת הלב של האנשים.
החזית של המקום הקדוש עירומה כמו בימיה הראשונים של בנייתה: ללא איקונות, מנורות שמן או שולחנות. הדבר היחידי שנותר הינה הדמות של רוח הקודש המרחפת מעל הדלת הנסתרת על ידי כלוב ברזל המתוכנן להגן על עולי הרגל. זה עדיין כאן, לפחות זה!
בשעה שהסבירה אודות העבודה, פרופ' מארופולו הבטיחה שהמקום הקדוש יישאר נגיש והבטחתה זו קוימה. כל הטקסים מתקיימים ובמהלך היום עולי הרגל יכולים להיכנס לקבר, אלא אם כן הם מעדיפים להיכנס לקפלה הקופטית הקטנה אל עבר הצד השני של הכניסה. אפשרות הבחירה נעצרות שם משום שהבניין, שהיה בשיפוצים החל מה-8 במאי כיום מוקף על ידי גדרות בגובה של 2 מטר.
אולם "טרהסנטה.נט" עקבה אחר העבודה מקרוב והכנסיות השותפות – הכנסייה היוונית האורתודוכסית, הפרנציסקאנית והארמנית – סייעו לקבל את פני עולי הרגל.
בחזית הדרומית, היכן שעולי רגל נהגו להדליק נרות, הפלדה המחזקת שהותקנה על ידי הבריטים חוזקה מחדש בבסיסה. ומערכת פיגומים מכסה את כל האזור כולו. יש מעט מאד מה לראות כעת וכמעט אף אחד לא הולך לשם עוד.
העבודה החשובה ביותר מתרכזת בחזית הצפונית. הארכיטקטורה העותומאנית בארוקית תוכננה בקדמת שלוש החלונות שהוקמו שם. אולם כעת אין הם שם עוד. חתיכות השיש שסוגרות אותם הוסרו וחושפים את מעשה הבנאות. מחקרים על בסיס צילומים חושפים כי הקיר עבר לפחות שתי תקופות של שיפוצים ובנייה, בהתבסס על ההבדלים בין אבנים וסידורם. באשר לתאריך, אין כרגע כל מידע אשר הושג על ידי אנשי המקצוע והארכיאולוגים.
מראה זה, שנתאפשר בפעם הראשונה מזה 206 שנים לאחר בניית המקום הקדוש, מאשש את מה שכתב מרטין בידל בספר "הקבר של ישוע": הבניין כולל שכבות, כמו בצל, שכבה היסטורית אחת על גבי השנייה והשכבה האחרונה מכסה את הכל. מחקרים מדעיים, סקרים ולייזרים הכינו את הצוותים הממשיכים בשלווה לבצע עבודה זו, שהינה מדויקת מאד וחושפת את כל מה שמופיע.
ברוב המקרים, העבודה הרועשת ביותר הכוללת קידוח ופטישי אוויר, מתרחשת בלילה, אולם אין זה תמיד המקרה, כפי שניתן לראות בסרט וידיאו זה.
וידיאו @ ניזאר האלום / TSM
על מנת לאפשר תנועה קל היותר של הפיגומים הניידים שלהם, ריצוף ארעי הונח מסביב לקבר. ברזנט מכסה את החתיכות הוורודות והשחורות של הרוטונדה, שעליה העובדים הניחו חול לפני שמיקמו שם חתיכות אפורות כבדות.
כל הציוד שפורק נלקח לגלריה הפרנציסקאנית עם מנוף שהותקן ליד הקשתות של הבתולה. זהו האזור המוגבה שבו מוקמה המעבדה. זהו המקום שבו העובדים יכולים לבחון את החומרים, לקחת מדידות, לערוך רשימת מצאי ולנקות אותם.
במהלך הקיץ, נמשיך בתצפיות חסרות הנסיון והמסקרנות שלנו.