"נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה" (ישעיהו מ:1-2)
"ויען ישוע ויאמר אליו אמן אמן אני אומר לך אם לא יוולד איש מלמעלה לא יוכל לראות מלכות האלוהים" (הבשורה לפי יוחנן, ג:3)
זהו חג המולד.זו העת שבמהלכה אנו, במוחנו ובלבבנו מהרהרים בשאלה שמבקשת מאיתנו את המשמעות והפשר של לידה שטלטלה את ההיסטוריה, לפני 2000 שנה, בבית לחם, אשר ביהודה.
לאחר שהתגברנו על המפולת של המילים היפות וסנטימנטים חיובים, המהממים אותנו בתקופה זו, עלינו באמת ובתמים לשאול את עצמנו עד איזו מידה, לידה זו, אפילו כיום, ממשיכה להשפיע עלינו. במהלך תוקפת הציפייה, יוחנן המטביל מציג את ישוע אלינו כהגשמה של הבשורה הטובה של ניחום. ישוע הוא נחמה, המנחם שהופך לבשר ואנו יכולים לגעת בו בידינו. יוחנן מבשר כי המנחם , היום, הינו בודאי ולא רק נבואה של שחרור עתידי. ישוע הינו כאן, בתוכנו, כמתן וכנוכחות האל. ניתן לראות אותו כביטוי של אהבת האל אלינו. היום, כבעבר, אנו מבקשם מעצמנו האם ליבנו והשכל שלנו מיקם את אמונם בנוכחות זו והאם נמצאה הנחמה.
העולם החדש הוא ממכלת האל. על מנת לקבל את פניה, על מנת לראות אותה, אנו צריכים להיוולד מחדש. איננו יכולים להבין דבר ממה שאנו אומרים אם אנו לא נהפוך לחדשים, חופשיים ומסוגלים לקבל ברכה חדשה זו. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו להיות מעורבים בחג מולד, משמע שאנו במצב של לידה מחדש וכמי שמתחיל מחדש, עם אמון, עם נחישות, עם מודעות שלווה של מחויבות שלידה חדשה זו דורשת מאיתנו. פחד, חשד, חוסר יכולת להאמין שהאחר יכול להשתנות, שאני יכול להשתנות....לפעמים כל הגישות הללו מעכבות ומשתקות אותנו. זהו צל המוות ועבדות של השטן.
אולם, אנו שייכים לישוע. מסיבה זו אנו רוצים,בדומה ליוחנן המטביל, לצעוק בקול רם שהעבדות שלנו הסתימה. אנו מוכנים ומזומנים להיוולד שוב מחדש ולהיוולד שוב מלמעלה, עם כוח אהבתו, עם כוחה של רוחו.
הקהילות הנוצריות שלנו בארץ הקודש, בסוריה ובמזרח התיכון בכלל, עוברות תקופה לא קלה במיוחד. משפחות, כמו גם קהילות דתיות, מתמודדות עם מבחן של מלחמה, רדיפות, זניחה ובדידות. אין לנו את האמצעים החומריים לעזור לכל מי שחסר אונים. וחמור מכך הינה התחושה של חוסר אמון בנוגע לעתיד, הרצון לעזוב הכל וללכת, לא להאמין בדבר עוד ובאנשים.
הספר של הנחמה של ישעיהו, אשר מזין את תיפלותינו בתקופה זו, כולל גם את דבר הימים של עבד ה' הסובל. נחמה ותקווה אינם מבטלים סבל וכאב, אלא הם הופכים אותם לחסרי עוצמה. מוות והרס במשך זמנים אלו אינם מבטלים את רצוננו לחיות ולהיוולד מחדש.
"נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו ה'" (הבשורה לפי לוס, ב:15)
זהו חג המולד: מיטב הברכות שלי ושל הפרנציסקאנים של ארץ הקודש לכל מי שחי בארץ הקודש, ולמי שמתבונן בנו מכל העולם, ומי ייתן ונוכל שוב לחוות שוב את ניצחונה של אהבת האל ואת הרצון והשאיפה הקונקרטית להתחיל מחדש בכל מחיר.
אנו צריכים ללכת לבית לחם, על מנת לוודא את מה שארע שם עבורנו: אנו נולדנו מחדש, ושוב נו יכולים לחייך ולהיות מוקירי תודה.
חג מולד מבורך לכולם!
האח פרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה
הקוסטוד של ארץ הקודש
"ויען ישוע ויאמר אליו אמן אמן אני אומר לך אם לא יוולד איש מלמעלה לא יוכל לראות מלכות האלוהים" (הבשורה לפי יוחנן, ג:3)
זהו חג המולד.זו העת שבמהלכה אנו, במוחנו ובלבבנו מהרהרים בשאלה שמבקשת מאיתנו את המשמעות והפשר של לידה שטלטלה את ההיסטוריה, לפני 2000 שנה, בבית לחם, אשר ביהודה.
לאחר שהתגברנו על המפולת של המילים היפות וסנטימנטים חיובים, המהממים אותנו בתקופה זו, עלינו באמת ובתמים לשאול את עצמנו עד איזו מידה, לידה זו, אפילו כיום, ממשיכה להשפיע עלינו. במהלך תוקפת הציפייה, יוחנן המטביל מציג את ישוע אלינו כהגשמה של הבשורה הטובה של ניחום. ישוע הוא נחמה, המנחם שהופך לבשר ואנו יכולים לגעת בו בידינו. יוחנן מבשר כי המנחם , היום, הינו בודאי ולא רק נבואה של שחרור עתידי. ישוע הינו כאן, בתוכנו, כמתן וכנוכחות האל. ניתן לראות אותו כביטוי של אהבת האל אלינו. היום, כבעבר, אנו מבקשם מעצמנו האם ליבנו והשכל שלנו מיקם את אמונם בנוכחות זו והאם נמצאה הנחמה.
העולם החדש הוא ממכלת האל. על מנת לקבל את פניה, על מנת לראות אותה, אנו צריכים להיוולד מחדש. איננו יכולים להבין דבר ממה שאנו אומרים אם אנו לא נהפוך לחדשים, חופשיים ומסוגלים לקבל ברכה חדשה זו. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו להיות מעורבים בחג מולד, משמע שאנו במצב של לידה מחדש וכמי שמתחיל מחדש, עם אמון, עם נחישות, עם מודעות שלווה של מחויבות שלידה חדשה זו דורשת מאיתנו. פחד, חשד, חוסר יכולת להאמין שהאחר יכול להשתנות, שאני יכול להשתנות....לפעמים כל הגישות הללו מעכבות ומשתקות אותנו. זהו צל המוות ועבדות של השטן.
אולם, אנו שייכים לישוע. מסיבה זו אנו רוצים,בדומה ליוחנן המטביל, לצעוק בקול רם שהעבדות שלנו הסתימה. אנו מוכנים ומזומנים להיוולד שוב מחדש ולהיוולד שוב מלמעלה, עם כוח אהבתו, עם כוחה של רוחו.
הקהילות הנוצריות שלנו בארץ הקודש, בסוריה ובמזרח התיכון בכלל, עוברות תקופה לא קלה במיוחד. משפחות, כמו גם קהילות דתיות, מתמודדות עם מבחן של מלחמה, רדיפות, זניחה ובדידות. אין לנו את האמצעים החומריים לעזור לכל מי שחסר אונים. וחמור מכך הינה התחושה של חוסר אמון בנוגע לעתיד, הרצון לעזוב הכל וללכת, לא להאמין בדבר עוד ובאנשים.
הספר של הנחמה של ישעיהו, אשר מזין את תיפלותינו בתקופה זו, כולל גם את דבר הימים של עבד ה' הסובל. נחמה ותקווה אינם מבטלים סבל וכאב, אלא הם הופכים אותם לחסרי עוצמה. מוות והרס במשך זמנים אלו אינם מבטלים את רצוננו לחיות ולהיוולד מחדש.
"נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו ה'" (הבשורה לפי לוס, ב:15)
זהו חג המולד: מיטב הברכות שלי ושל הפרנציסקאנים של ארץ הקודש לכל מי שחי בארץ הקודש, ולמי שמתבונן בנו מכל העולם, ומי ייתן ונוכל שוב לחוות שוב את ניצחונה של אהבת האל ואת הרצון והשאיפה הקונקרטית להתחיל מחדש בכל מחיר.
אנו צריכים ללכת לבית לחם, על מנת לוודא את מה שארע שם עבורנו: אנו נולדנו מחדש, ושוב נו יכולים לחייך ולהיות מוקירי תודה.
חג מולד מבורך לכולם!
האח פרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה
הקוסטוד של ארץ הקודש