יום שבת, ה 21 ביוני. הקון-קתדראלה (אחת משתי הכנסיות המשמשות כמושב ההגמון) של הפטריארך הלטיני הייתה קטנה מידי מלהכיל את הקהל אשר בא להשתתף בסעודת האדון האחרונה, שחגג מונסיניור סבאח כפטריארך ירושלים.
הייתה זו בסיליקת העמים בגת שמנים אשר קבלה בברכה את הקהל, אם כי לא הצליחה להכיל את כל המאמינים שהגיעו מכל המחוזות והמדינות. הם הגיעו להיפרד בחגיגיות מהאדם שהיה במשך עשרים שנה הרועה הרוחני והקול של הנוצרים בארץ הקודש, ברומא וברחבי העולם.
בלהט היום הראשון של הקיץ, עם אהבה ותפילה, התאספו מסביב לכבודו, הפטריארך בדימוס סבאח, כבוד הקרדינאל פולי, האחראי הכללי על אבירי הקבר הקדוש, כשהוא מלווה במשלחת בינלאומית של אבירים וגברות, וכן מונסיניור קאמילו באלין, ההגמון של כווית ונציג קלר"ה (מועצת ההגמונים הלטיניים באזורים הערבים), ההגמונים ואחראים על ארץ הקודש, כולל האב פיירבאטיסטה פיצאבאלה, קוסטוס ארץ הקודש, כמאה כוהני-דת אשר רובם רועי קהילות, נזירים ונזירות, נציגי כל הכנסיות האורתודוכסיות והפרוטסטנטיות, הקונסולים של ספרד וצרפת, נציגי רשויות אזרחיות ודתיות, משפחת כבודו, ביחד עם קהל מאמינים. בדימוס, מכיוון שבשעה 13:00, צלצלו פעמוני הפטריארכיה כדי להודיע שמונסיניור פואד טוואל מונה רשמית כפטריארך החדש של ירושלים.
היה זה מונסיניור סבאח עצמו אשר הגיש את התפטרותו, ביום הולדתו ה 75, כשהגיע לגיל המחייב פרישה. הוא בחר את המקום ואת הזמן בו תיערך מיסת ההודיה החגיגית, ובה חגג הפטריארך בפעם האחרונה כשקולו היה חלש מחד, אך חזק מאוד ביכולתו לגעת בלבבות ובנפשות מאידך.
בתחילת הטקס קרא נציג האפיפיור, מונסיניור אנטוניו פראנקו, מכתב מאת האפיפיור בנדיקט ה 16 שהופנה אל מונסיניור סבאח. המכתב נקרא שוב בערבית על ידי מזכיר הפטריארכיה מר אבואנה חומאם קזוז. היו אילו מילות תודה עבור עבודתו והישגיו במשך כל חייו, ובמיוחד בעשרים שנה האחרונות כשכיהן כפטריארך ירושלים. הייתה זו תודה עבור התקווה והנחמה שהעניק למאמינים שבאחריותו, מסירות שהתבטאה "ללא ההבדל בין השתייכות לקבוצה דתית או חברתית זו או אחרת".
סעודת האדון המשיכה בערבית, השפה העיקרית של הכנסייה בארץ הקודש.
לאחר קריאת הבשורה, ניגש מונסיניור סבאח אל המיקרופון ובקול יציב, למרות התרגשותו, נשא את דבריו אל צאנו.
מילותיו, אשר כבר נאמרו בעבר, קבלו משמעות: כהגמון, היו לו שלושה תפקידים – לקדש, ללמד, ולנהל. בזמן "הפרישה", תפקיד הניהול עובר הלאה לאחרים, אך נותרים לו שני שלישים מן התפקיד – לקדש וללמד. עדיין יש הרבה מה לעשות!
בחגיגה בגת שמנים, מונסיניור סבאח עשה בדיוק את שאמר – קידש ולימד, וזאת במקום קדוש זה אשר מציין בצורה כה עמוקה את סבלו של אדוננו.
בדרשתו, חזר לעיתים קרובות אל רז סבלו של המשיח. הדרשה החלה עם ברכת שלום שהופנתה אל כל הנאספים, ואף על פי שהאירוע נועד לנתינת תודה, המשיך מונסיניור עם בקשה, "מי ייתן שתפילתי ותפילתכם תתייחס אל העבר ואל העתיד – בעבורי ועבור מונסיניור טוואל". כהרגלו, הפטריארך לא שכח להעלות את המצב העגום השורר בין ישראל והפלסטינאים, והתפלל שוב עבור שלום, צדק, ובטחון לשני העמים. הוא התפלל גם עבור קפריסין, המחולקת לשתי מדינות.
מונסיניור פנה שוב אל הנוצרים בארץ הקודש, והזמין אותם לחפש את השמחה בנתינת עצמם כמתנה לאחרים, וזאת בדומה לדוגמא שנתן ישוע בגת שמנים, כששם את מבטחו (בשעת ייסוריו הקשה) בשמחת התחייה שתבוא.
נוגעת ללב הייתה תפילתו של מונסיניור סבאח עבור "הפטריארך שלנו פואד טוואל", בזמן תפילת לחם-החיים (תפילה בה הופכים הלחם והיין לגופו ודמו של ישוע). אך בלי ספק, הרגע המרגש ביותר בטקס היה הרגע בו מסר הפטריארך הישן לחדש את מקל הרועים, וכשהחליף המטה ידיים, פרץ הקהל בתשועות עזות ומתמשכות.
מונסיניור פואד טוואל פנה אז בחום אל הקהל, ונאם קודם בערבית ולאחר מכן בצרפתית. פתאום, סטה מהנאום וקרא לעברם: "אתם נהדרים!". לאחר שפנה אל קודמו והודה לו על עבודתו, הודיע על כניסתו הרשמית לבסיליקת התחייה שנועדה ליום המחרת, ואמר שהיא תהא "על יד הקבר הריק, אשר מזכיר לנו את הסיבה לשמחתנו: המשיח קם לתחייה. הוא אכן קם!"
הברכה הסופית ניתנה על ידי הפטריארך החדש. בעקבותיה החלה תהלוכת הפטריארכים, עם הקארדינל, ההגמונים והכוהנים, בקרב מחיאות כפיים רועמות. הקהל התפזר במהירות, והתאסף שוב במרכז נוטר-דאם (מרכז ’גבירתנו’), שם התקבל מונסיניור מישל סבאח בברכה על ידי האנשים שאותם הוא אוהב, שאותם שרת, ושהבטיח לקדש ולשרת עם תפילותיו.
מרי-ארמל בוליו
Official website of the Latin Patriarchate
הייתה זו בסיליקת העמים בגת שמנים אשר קבלה בברכה את הקהל, אם כי לא הצליחה להכיל את כל המאמינים שהגיעו מכל המחוזות והמדינות. הם הגיעו להיפרד בחגיגיות מהאדם שהיה במשך עשרים שנה הרועה הרוחני והקול של הנוצרים בארץ הקודש, ברומא וברחבי העולם.
בלהט היום הראשון של הקיץ, עם אהבה ותפילה, התאספו מסביב לכבודו, הפטריארך בדימוס סבאח, כבוד הקרדינאל פולי, האחראי הכללי על אבירי הקבר הקדוש, כשהוא מלווה במשלחת בינלאומית של אבירים וגברות, וכן מונסיניור קאמילו באלין, ההגמון של כווית ונציג קלר"ה (מועצת ההגמונים הלטיניים באזורים הערבים), ההגמונים ואחראים על ארץ הקודש, כולל האב פיירבאטיסטה פיצאבאלה, קוסטוס ארץ הקודש, כמאה כוהני-דת אשר רובם רועי קהילות, נזירים ונזירות, נציגי כל הכנסיות האורתודוכסיות והפרוטסטנטיות, הקונסולים של ספרד וצרפת, נציגי רשויות אזרחיות ודתיות, משפחת כבודו, ביחד עם קהל מאמינים. בדימוס, מכיוון שבשעה 13:00, צלצלו פעמוני הפטריארכיה כדי להודיע שמונסיניור פואד טוואל מונה רשמית כפטריארך החדש של ירושלים.
היה זה מונסיניור סבאח עצמו אשר הגיש את התפטרותו, ביום הולדתו ה 75, כשהגיע לגיל המחייב פרישה. הוא בחר את המקום ואת הזמן בו תיערך מיסת ההודיה החגיגית, ובה חגג הפטריארך בפעם האחרונה כשקולו היה חלש מחד, אך חזק מאוד ביכולתו לגעת בלבבות ובנפשות מאידך.
בתחילת הטקס קרא נציג האפיפיור, מונסיניור אנטוניו פראנקו, מכתב מאת האפיפיור בנדיקט ה 16 שהופנה אל מונסיניור סבאח. המכתב נקרא שוב בערבית על ידי מזכיר הפטריארכיה מר אבואנה חומאם קזוז. היו אילו מילות תודה עבור עבודתו והישגיו במשך כל חייו, ובמיוחד בעשרים שנה האחרונות כשכיהן כפטריארך ירושלים. הייתה זו תודה עבור התקווה והנחמה שהעניק למאמינים שבאחריותו, מסירות שהתבטאה "ללא ההבדל בין השתייכות לקבוצה דתית או חברתית זו או אחרת".
סעודת האדון המשיכה בערבית, השפה העיקרית של הכנסייה בארץ הקודש.
לאחר קריאת הבשורה, ניגש מונסיניור סבאח אל המיקרופון ובקול יציב, למרות התרגשותו, נשא את דבריו אל צאנו.
מילותיו, אשר כבר נאמרו בעבר, קבלו משמעות: כהגמון, היו לו שלושה תפקידים – לקדש, ללמד, ולנהל. בזמן "הפרישה", תפקיד הניהול עובר הלאה לאחרים, אך נותרים לו שני שלישים מן התפקיד – לקדש וללמד. עדיין יש הרבה מה לעשות!
בחגיגה בגת שמנים, מונסיניור סבאח עשה בדיוק את שאמר – קידש ולימד, וזאת במקום קדוש זה אשר מציין בצורה כה עמוקה את סבלו של אדוננו.
בדרשתו, חזר לעיתים קרובות אל רז סבלו של המשיח. הדרשה החלה עם ברכת שלום שהופנתה אל כל הנאספים, ואף על פי שהאירוע נועד לנתינת תודה, המשיך מונסיניור עם בקשה, "מי ייתן שתפילתי ותפילתכם תתייחס אל העבר ואל העתיד – בעבורי ועבור מונסיניור טוואל". כהרגלו, הפטריארך לא שכח להעלות את המצב העגום השורר בין ישראל והפלסטינאים, והתפלל שוב עבור שלום, צדק, ובטחון לשני העמים. הוא התפלל גם עבור קפריסין, המחולקת לשתי מדינות.
מונסיניור פנה שוב אל הנוצרים בארץ הקודש, והזמין אותם לחפש את השמחה בנתינת עצמם כמתנה לאחרים, וזאת בדומה לדוגמא שנתן ישוע בגת שמנים, כששם את מבטחו (בשעת ייסוריו הקשה) בשמחת התחייה שתבוא.
נוגעת ללב הייתה תפילתו של מונסיניור סבאח עבור "הפטריארך שלנו פואד טוואל", בזמן תפילת לחם-החיים (תפילה בה הופכים הלחם והיין לגופו ודמו של ישוע). אך בלי ספק, הרגע המרגש ביותר בטקס היה הרגע בו מסר הפטריארך הישן לחדש את מקל הרועים, וכשהחליף המטה ידיים, פרץ הקהל בתשועות עזות ומתמשכות.
מונסיניור פואד טוואל פנה אז בחום אל הקהל, ונאם קודם בערבית ולאחר מכן בצרפתית. פתאום, סטה מהנאום וקרא לעברם: "אתם נהדרים!". לאחר שפנה אל קודמו והודה לו על עבודתו, הודיע על כניסתו הרשמית לבסיליקת התחייה שנועדה ליום המחרת, ואמר שהיא תהא "על יד הקבר הריק, אשר מזכיר לנו את הסיבה לשמחתנו: המשיח קם לתחייה. הוא אכן קם!"
הברכה הסופית ניתנה על ידי הפטריארך החדש. בעקבותיה החלה תהלוכת הפטריארכים, עם הקארדינל, ההגמונים והכוהנים, בקרב מחיאות כפיים רועמות. הקהל התפזר במהירות, והתאסף שוב במרכז נוטר-דאם (מרכז ’גבירתנו’), שם התקבל מונסיניור מישל סבאח בברכה על ידי האנשים שאותם הוא אוהב, שאותם שרת, ושהבטיח לקדש ולשרת עם תפילותיו.
מרי-ארמל בוליו
Official website of the Latin Patriarchate