ביום שני, ה-6 באפריל, אוטובוסים של עולי רגל נסעו לעבר עמאוס קובייבה על מנת לחגוג את סעודת האדון האפיפיורית שלאחריה נערך טקס הברכה של הלחם ע"י פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש. ברגע שהם היו מאחורי מחסום הדרך של ישראל, הנוף השתנה: הדרך העקלקלה הובילה למקום הקדוש של עמאוס המאופיין בבתים עם אבנים לבנות ועצי זית נטועים באדמה אדומה. המקום הקדוש נמצא בלב של נוף פסטוראלי המציע אווירה משפחתית ורקע מרגיע.
בעודת האדון החלה בשיר של הללויה. התפילות היו בערבית, לטינית ואיטלקית ולאחריהן הקהל ענה יחד. "ישוע לא ינטוש אותנו, אפילו בזמן של ספק!", דרש האח הפרנציסקאני רמזי סידאווי – "כולנו עשינו את המסע של קליאופס ושמעון, כולנו יכולים להיות עם ספק. הבה נלך יחד עימו [עם ישוע], בכתבי הקודש ובחיי היום יום שלנו המבוססים על האמונה שלנו. הוא יצטרף אלינו!".
לאחר ההוחדה האב הקוסטוד ברך את הלחם וחילק אותו לכל המאמינים, ביניהם היתה מאיה, צעירה מקהילת ירושלים. "בטח שאני מקומית והרגשות יכולים להיות טריים פחות מאלו של עולי הרגל", אמרה, "כך שהשקעתי מאמץ להגיע למקום זה. עולי הרגל תורמים לאמונה של המקומיים והנוכחות שלנו מחזקת אותם. אנו מזינים האחד את השני."
האח הפרנציסקאני פיראס חיז'אזין, הסביר שאם היה עליו לתקצר את השבוע הקדוש ביום השני של חג הפסחא הזה, היה "זה קריאה לאנושיות חדשה: הועלם צריך כיוון חדש, משום שאנו חיים בזמנים קשים אולם עלינו לחיות אותם בתקווה, תפילה וסולידאריות. סולידאריות זו", סיים ואמר "מבוטאת בנוכחות של עולי רגל מכל העולם, משום שכל נוצרי הוא השומר של ארץ הקודש."
הנקהלים הוזמנו לארוחת צהריים ועל מנת ליהנות ממזג האוויר. חלק נותרו בצל, אחרים נשכבו על הדשא ואחרים ניצלו את ההזדמנות של הנוף הנפלא מהמרפסת הצופה לעמק לעבר הים התיכון.
ילד לבוש בלבוש פרנציסקאני, הצטרף אל אימו, והיה הראשון לתפוס את מקומו בתפילת הערבית, אשר סיימה את יום השני של החג הפסחא.
בעודת האדון החלה בשיר של הללויה. התפילות היו בערבית, לטינית ואיטלקית ולאחריהן הקהל ענה יחד. "ישוע לא ינטוש אותנו, אפילו בזמן של ספק!", דרש האח הפרנציסקאני רמזי סידאווי – "כולנו עשינו את המסע של קליאופס ושמעון, כולנו יכולים להיות עם ספק. הבה נלך יחד עימו [עם ישוע], בכתבי הקודש ובחיי היום יום שלנו המבוססים על האמונה שלנו. הוא יצטרף אלינו!".
לאחר ההוחדה האב הקוסטוד ברך את הלחם וחילק אותו לכל המאמינים, ביניהם היתה מאיה, צעירה מקהילת ירושלים. "בטח שאני מקומית והרגשות יכולים להיות טריים פחות מאלו של עולי הרגל", אמרה, "כך שהשקעתי מאמץ להגיע למקום זה. עולי הרגל תורמים לאמונה של המקומיים והנוכחות שלנו מחזקת אותם. אנו מזינים האחד את השני."
האח הפרנציסקאני פיראס חיז'אזין, הסביר שאם היה עליו לתקצר את השבוע הקדוש ביום השני של חג הפסחא הזה, היה "זה קריאה לאנושיות חדשה: הועלם צריך כיוון חדש, משום שאנו חיים בזמנים קשים אולם עלינו לחיות אותם בתקווה, תפילה וסולידאריות. סולידאריות זו", סיים ואמר "מבוטאת בנוכחות של עולי רגל מכל העולם, משום שכל נוצרי הוא השומר של ארץ הקודש."
הנקהלים הוזמנו לארוחת צהריים ועל מנת ליהנות ממזג האוויר. חלק נותרו בצל, אחרים נשכבו על הדשא ואחרים ניצלו את ההזדמנות של הנוף הנפלא מהמרפסת הצופה לעמק לעבר הים התיכון.
ילד לבוש בלבוש פרנציסקאני, הצטרף אל אימו, והיה הראשון לתפוס את מקומו בתפילת הערבית, אשר סיימה את יום השני של החג הפסחא.