הם חיכו ליום זה עם צמרמורת והכינו את עצמם עם תפילת ה"טרידום" והרהור. בכל שנה, הטקסיות של יום החג של פרנסיס הקדוש הינה סיבה לשמחה גדולה עבור הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. האחים הפרנציסקאנים והמאמינים חגגו ב-3 באוקטובר וב-4 באוקטובר בכנסיית סאן סלבטורה שבירושלים עם תפילת ערבית ראשונה, ה"טרנסיטוס", סעודת האדון הטקסית ותפילת ערבית שנייה.
פרנסיס הקדוש מאסיזי נפטר ב-3 באוקטובר 1226, כשחזר על המילים מתוך תהילים 141 אודות הנשמה שעוזבת לרחמי האל. ב-1228 הוא כבר הוכרז כקדוש. אנו זוכרים אותו כיום כ"כהן הדת העני מאסיזי", אולם גם כ"האב המלאך": חייו הקצרים [לכאורה] הותירו סימן ענק על חיי הכנסייה ועל ההיסטוריה שלה.
האב הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את תפילת הערבית הראשונה ואת ה"טרנסיטוס". במהלך האירוע, האחים הפרנציסקאנים שטרם ערכו את הנדרים הסופיים והטקסיים חידשו את נדריהם הארעיים. "פרנסיס הקדוש אמר: עם הנדרים העמוקים שלנו, כל חיינו חייבים להימסר לידייו של ישוע המשיח ומשמעות עמוקה זו משמעה שהנדרים של ציות, העדר רכוש וצניעות שאתם מחדשים היום", אמר הקוסטוד בדרשה שלו. בסוף חייו של פרנסיס הקדיש עצמו ביקש להקדיש את חייו לאל בדרך אותנטית ביותר שניתן: עירום על האדמה העירומה."היתה זו המחווה שלה משמעות סימבוליות יוצאת מן הכלל משום שביטאה את המוחלטות של הנתינה של עצמו", אמר האח פאטון. במחווה זו, היתה צייתנות, עוני וצניעות מוחלטת, כשהגוף הופך לקורבן רוחני שהמוגש לאל. הקוסטוד לאחר מכן הדגיש כי ה"טרנסיטוס", הינו אינדיקציה של יעד של פסחא. הנתינה המוחלטת לאל, כך שנולדים עימו מחדש, מקבל ביטוי גם בנרטיב שנקרא מתוך ה"טרנסיטוס" מאת פרנסיס הקדוש עד שהגיע תורו של החושך. מהחושך, האור בכנסיה זרח שוב כששיר השירים של הבריאה נשמע, הולחן לפי מילותיו של הקדוש.
לפי המסורת, כהן דת דומניקני, האח מרטין סטזק, האח הממונה בירושלים, ערך את סעודת האדון עבור פרנסיס הקדוש. הפרנציסקאנים עושים את אותו דבר ביום החג של דומיניק הקדוש בכל שנה. האח ז'אן ז'ק פרניה, הרקטור של בית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה של ירושלים, אמר בדרשה שלו: "שני המסדרים שלנו נוסדו מאותה אינטואיציה: הצורך להעיר מחדש את הבישור". האח הדומינקני דיבר על "הטפה של הבשורה ללא שימוש באמצעי של כח", פרנסיס הקדוש ודומיניק הקדוש התנסו בכך אולם "כיצד אנו יכולים לתרגם את המסר, לחנך, לבצע קתשיזם, להטיף, אם אנו עניים שכאלו?" שאל האח ז'אן ז'ק. "פרנסיס, כמו דומיניק, מספר לנו שבאמצעות נתינה מוחלטת זו נוכל להיות באמת שליחים."
נכחו שם גם מונסיניור מרקו פורמיקה, מונסיניור פיצהבלה ומונסיניור ז'ול, כמו גם נציגים של הכנסייה הסורית הקתולית והמרונית. הקונסול הכללי של ספרד, איטליה, צרפת, בלגיה ונציגים של המשטרה של ירושלים ישבו בשורות הראשונות.
"זוהי הפעם הראשונה שאני מגיע ליום החג של פרנסיס הקדוש בירושלים וזהו אושר אמיתי, אמרה אישה בשעה שהיתה במנזר בשעת הכיבוד שהוגש. "אהבתי מאד את השירים. היתה זו חגיגה לפי הרוח של הפרנציסקאנים". עבור שני סטודנטים לפילוסופיה מעין כרם, היתה זו החגיגה הראשונה לכבודו של פרנסיס הקדוש בקוסטודיה עבורם. "היינו כאן לזמן קצר בלבד, והכל שונה כל כך מבוליביה, היכן שאני מגיע משם. הכל יותר טקסי עם האורגן, אמר האח אוסקר. האח יהושע המשיך: "לחגוג באופן זה מסייעת ומעודדת את המשתתפים ברוח."
אחר הצהריים, נערכה תפילת ערבית שנייה שהביאה את יום החג לסיומו. באווירה סגורה יותר ושל הרהור, האחים הפרנציסקאנים התפללו מתחת לפסל של פרנסיס הקדוש ונישקו שריד קן של הקדוש ואמרו את ה"מאניפיקאט". כך שלא נעדרה טקסיות לשווא, האח הפרנציסקאני מרסלו ציצינלי, האח הממונה על סאן סלבטורה סיים ואמר: "אנו מקבלים את ההזמנה של פרנסיס לעמוד לפני הצלב, להתבונן בישוע הצלוב ושנהיה לאדם עבורנו, להקדיש לו זמן, לקרוא בצלב את ספר הישועה."
ביארטס גוארארה
