הסינוד של המזרח התיכון היה התנסות מוצלחת ביותר של סעודת האדון [מיסה] ושיתוף של הכנסיות במגוון היבטים תוך ביטוי של חופש מלא: התנסות ומימוש סעדת האדון הינה תוצאה אמיתית וקונקרטית של הסינוד, ובעתיד המיידי אף יניב פרי. דבר זה לסיכום, הועבר תוך הערכה כללית זו עם האחים הפרנציסקאנים מהקוסטודיה של ארץ הקודש אשר לקחו חלק באסיפה המיוחדת של הבישופים של המזרח התיכון, שנערכה בוותיקן בין התאריכים 10-24 לאוקטובר, והוצגה בירושלים במפגש הומה אדם אשר התרחש ביום שני ה-1 לנובמבר במנזר של המושיע הקדוש [סאן סלבטורה].
המפגש הוצג מפיו של האב הפרנציסקאני מרצלו ציצינאלי, המתווך קבוע של הקוסטודיה, אשר הציג אחר כך את הדוברים: האב הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה (הקוסטוד של ארץ הקודש), האב הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני והאב הפרנציסקאני פרידריך מנס מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא.הנוכחים בסינוד הוצגו על תקן של מומחים וכמסייעים למזכיר הכללי ולמזכיר הסינוד בהעברת סיכומים ותצפיות וכמו כן בלקיחת חלק ב"מעגלים קטנים" ומשם להפיק "הצעות" שעליהם מצביעים באולם ואשר מוצגות לאפיפיור.
האב בוטיני הציע ראשית סינתזה של תמונה כללית על מנת לסייע ולמקם את תפקידו של הסינוד כמוסד קולגיאלי של הכנסייה, ולאחר מכן הציג את הרכב ותפקידי המשתתפים אשר מייצגים את המציאויות המגוונות של הכנסייה במזרח התיכון: "היתה זו אסיפה עבור המזרח התיכון – ולכן אינה "אסיפה רגילה" (כפי שהיה, למשל, לפני שנתיים בנושא של דבר האל) ואשר הביאה אליה בישופים מהמזרח התיכון להרהר על הנושא: הכנסייה הקתולית במזרח התיכון: סעודת אדון [מיסה] ועדות." היעד של הסינוד היה כפול: לאשר ולחזק את הנוצרים מבחינת זהות, תודות לדבר האל ולסקרמנטים; לחדש ולקדם את סעודות האדון הכנסייתיות בין הכנסיות השונות במזרח התיכון, כך שהן יציעו עדות חיים יעילה ואוטנטית, אשר תכלול את ההיבט האקומני, דו-שיח בין-דתי והבט מיסיונרי". האב בוטיני העביר את רגשותיו בעבור אירוע כנסייתי זה, אשר לראשונה בהיסטוריה, התאסף מסביב לבישוף של רומא ולפסטור האוניברסאלי את הבישופים מאזור המזרח התיכון. ביחס לאפיפיור, האב בוטיני ציין כי "נוכחותו הפשוטה והדיסקרטית כאב וכפסטור: האפיפיור התפלל והאזין יותר מאשר דיבר ומצא זמן לאכול ארוחת צהריים עם כל אסיפת הסינוד והעניק דקה לכל אחד, ברך כל משתתף באופן אישי."
בדבריו, האב פיירבטיסטה תיאר את הסינוד כ"חוויה יפיפייה של הכנסייה", תוך הדגשה של חופש הביטוי של כל אבות הכנסייה ללא כל צנזורה כלשהי: "בחלק הראשון של הסינוד, כל אבות הסינוד הוזמנו לדבר למשך 5 דקות. היו גם שתי משלחות מהכנסייה היוונית אורתודוכסית אשר ביטאו טונים ביקורתיים בהתייחס לאפיפיור. הכנסים האפיסקופאליים אורגנו על מנת למנוע חזרתיות. בארץ הקודש הגענו להסכם כבר בחודש יולי. שני נושאיים עיקריים שבהם עסקו בנאומים הינם: הקריאה לשירות הכנסייה שלנו כאן מבחינה מצפונית של שורשינו וכיצד לחיות את המציאות היום יומית במקום ששם זומנו אלו. בכל הסינוד, ישנה התייחסות לאופי החברתי והפסטוראלי העולה על האופי התיאולוגי והרוחני. היה ויכוח רב על מערכת היחסים עם האסלאם, בשעה שנאמר מעט על מערכת היחסים עם היהדות. "בהתמודדות עם הצורך של חופש דת ומצפון לכולם, יש להאזין לכל הנפשות של המזרח התיכון, מהטרגי ביותר והמוטרד ביות כמו עיראק ואירן ועד לחוויות היותר חיוביות, כמו – סוריה. דובר על "עמאים חיוביים" או "אזרחות מלאה" בהתאם לביטוי המועדף על הבישופים. בעיות אחרות שטופלו היו הדו-שיח האקומני ומערכת היחסים עם תנועות אלו, שהינם חיוביות לעיתים, ולעיתים בעייתיים. מצד שני, מעט נאמר על תפקיד העמאיים [מאמינים מן השורה] ונשים בשעה שדובר רבות על התקשורת ואמצעי התקשורת". המזרח התיכון הינו יותר ויותר בכל מקום: הקוסטוד של ארץ הקודש הדגיש היבט אחד שניתן להגדירו כ-"גיאו-פסטורלי". "נראה שאין יותר גבולות גיאוגרפיים וכי דבר זה מתבטא במזרח התיכון יותר ויותר, באם אנו חושבים כי 80% מהקתולים בשוודיה הינם קלדניים, וכי בהארה"ב הכנסיות המרוניות כוללות דור שני ושלישי עם בישופים משלהם, וכי 50% מהנוצרים במזרח התיכון – נוצרים מקומיים ומהגרים פיליפינים – נמצאים באמירויות. כל זה מביא גורם לבעיות משפטיות ופסטוראליות חדשות."
הזיכרון הבולט ביותר של האב מנס נקשר להרהור של האפיפיור בזמן הליטורגיה בשעה השלישית במהלך היום הראשון של הסינוד, שהינו רגע כמעמיק של הרהור בנושא של "ליפול מהאלוהיות" (אידיאולוגיות טרוריסטיות, סמים וסגנונות שקריים של חיים המשפיעים על דעת הקהל, תוצרים שנוצרו בתנאי עבדות כלכלית ע"י איגודים רב-לאומיים). ציטוט מתהילים פרק 81 האומר "אתם אלים, אתם כולכם בני האל הכל יכול, אולם תיפלו כמו כל בעלי העוצמה" (קישור להרהור של האפיפיור). לאחר מכן, התיאולוג פרידריך מנס הציע 12 הצעות בהתייחס "להיות נוצרי במזרח התיכון (קרא את המסמך המלא). להיות נוצרי במזרח התיכון הינה קריאה שלירות הכנסייה, ולא פריבילגיה, משמעה להאמין באלוהים, בשילוש הקדוש, משמעו להיות עד של תקווה עתידית, בכנסייה הנטועה בעולם שמי אשר נכיר בשורשים של הברית הישנה [תנ"ך] וביהדות, תר אחר צלם אלוהים בכל אדם, בייחוד במוסלמי, אותו מכבדים באופן הדדי. העולם הגלובאלי מספק כעת אתגרים חדשים אשר דורשים קתשיזם הולם, שואפים מלוא הריאות הן מהמערב והן מהמזרח; חשוב ומהווה אמצעי שיכול להיות קשוב לעלייה לרגל במצרים, סוריה, לבנון, ירדן ואסיה הקטנה, אשר יאפשר להיפגש עם האבנים החיות אשר הינן הקהילות ולבסס צורות חדשות של ידע ושל שיתוף פעולה.
השאלה הראשונה מהנקהלים היתה בדיוק על נושא של המקומות הקדושים, משום שנתפס שחשיבות מטעה התמקדה בהם. האב פיצהבלה ענה כי ישנה אפקטיביות מעטה שנאמרה בהתייחס למקומות הקדושים וכי ההקשר של הסינוד של ירושלים ’עצמו היה בעל מימד מופחת ביחס להקשר הגיאוגרפי של התייחסות והעדפה שלה זוכים החיים החברתיים. ברם, ההצעה השביעית (הסופית) מדברת על העלייה לרגל בכל המזרח התיכון. לפי האב בוטיני, מצד שני (שגם הזכיר עדות חיובית ע"י המשלחת של הכנסייה של אנגליה) ראה חשיבות שניתנה לסוגיה זו. האב מנס התייחס לתרומה של נציגים מקבוצת המחקר שלו, שמקורם בלבנון ובמצרים, ואשר דיווחו על קשיים עבור המאמינים על מנת לקחת חלק במסע העלייה לרגל.
בהקשר לשאלה של הפצת הבשורה של סעודת האדון בין הכנסיות ועל "הבישור החדש", האב פיצהבלה ענה כי דבר זה משפיע על הביטוי האחרון באופן מעורפל למדי (חלק השתמש בכך על מנת להתייחס למערכת היחסים עם התנועות, אחרים להתחדשות פנימית של מחוזות הבישופות), אולם כולם חשו בצורך מחודש של בשורה מחדש. הנושא הוא ללא ספק עדין. האב מנס אמר כי שלושה נציגים, ששמעו הרבה על "מיסיון" פנו לקרדינל טאורן, יו"ר מועצת הדיאלוג הבין-דתי של הוותיקן וביקשו לשמוע על מה שנראה להם כ"מסע צלב חדש". האב בוטיני הדגיש כי האפיפיור ביקש מהבישופים למצוא אופנים של אחדות ושל שיתוף פעולה.
נאמרו דברים רבים בסינוד על חיים מוקדשים והיו בישופים רבים מקיהלות דתיות שונות. אנשי הדת, אמר האב בוטיני, זכו לשבח ולהלל והודו על החינוך ועל עבודת הצדקה וההצעה הסופית עסקה גם בנושא זה. האב מנס, לעומת זאת כי אנשי המזרח העבירו ביקורת על חיי הרהור וכי המזכיר הכללי של המסדר הפרנציסקאני (חוזה רודריגז קרבלו) תמך בדעת זו, ובכך זכה לתודה אישית מהאפיפיור.
אולם מהן התוצאות הקונקרטיות של הסינוד, מה חדש, מהם הדרכים החדשותם שבהם על הנוצרים במזרח היכון ללכת בהם? הסינוד אינו רק גוף המאופיין בדיונים, והאב פיצהבלה הזכיר זאת לאסיפה. זוהי שאלה של חווית סעודת האדון ושל שיתוף, אשר הינו חשוב לכשעצמו ואשר מתרחש לראשונה בהיסטוריה. חברות נרקמה, אנשים הכירו זה את זה וזו כבר תוצאה נפלאה. האב בוטיני אמר כי בקבוצות הרבה נשאים קונקרטיים נידונו בהתייחס לארץ, לשיתוף פעולה, לחזרתם של מהגרים על מנת למכור את רכושם. האב מנס הזכיר כי החלטות קונקרטיות של קבוצות העבודה של הבישופים ושל כהני הדת ובכל מקרה יש להמתין לצעדיו האפוסטוליים של לאחר הסינוד מצידו של האפיפיור.
ולסיום, השאלה של סתירות בהתאם למה שהסינוד לכאורה היה אמור לדון בו באופן נרחב בקשר לפוליטיקה התייחס לקונפליקט הישראלי-פלסטינאי. האב פיירטיסטה פיצהבלה בבירור הצהיר כי סתירות אלו לא נמצאו ובמהלך עבודת הסינוד שאלה זו לא נידונה מעולם – לא עד שמספר משפטים סופיים דווחו, כמעט אכזבה למי שהיה בעל ציפיות בנושא זה. האב בוטיני אמר שהצטער מאד שאמצעי תקשורת רבים התעניינו רק בנושא זניח זה יחסית למה שנאמר ושהוצא מהקשרו, למשל המסר של הסינוד שבו אבות הסינוד דחו בקריאה ראשונה אולם העיתונות דיווחה כמסמך רשמי. ברם, משמח כי עיתונים רבים, תחנות רדיו וטלביזיה, לא הזכירו מטאור אלקטרוני וראו בסינוד כאות של כנות ושל אהבה שאינה פוליטית של הכנסייה הקתולית לאזור המיוסר של המזרח התיכון ושל האוכלוסייה שלה, בייחוד עבור הנוצרים.
Fra Riccardo Ceriani
המפגש הוצג מפיו של האב הפרנציסקאני מרצלו ציצינאלי, המתווך קבוע של הקוסטודיה, אשר הציג אחר כך את הדוברים: האב הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה (הקוסטוד של ארץ הקודש), האב הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני והאב הפרנציסקאני פרידריך מנס מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא.הנוכחים בסינוד הוצגו על תקן של מומחים וכמסייעים למזכיר הכללי ולמזכיר הסינוד בהעברת סיכומים ותצפיות וכמו כן בלקיחת חלק ב"מעגלים קטנים" ומשם להפיק "הצעות" שעליהם מצביעים באולם ואשר מוצגות לאפיפיור.
האב בוטיני הציע ראשית סינתזה של תמונה כללית על מנת לסייע ולמקם את תפקידו של הסינוד כמוסד קולגיאלי של הכנסייה, ולאחר מכן הציג את הרכב ותפקידי המשתתפים אשר מייצגים את המציאויות המגוונות של הכנסייה במזרח התיכון: "היתה זו אסיפה עבור המזרח התיכון – ולכן אינה "אסיפה רגילה" (כפי שהיה, למשל, לפני שנתיים בנושא של דבר האל) ואשר הביאה אליה בישופים מהמזרח התיכון להרהר על הנושא: הכנסייה הקתולית במזרח התיכון: סעודת אדון [מיסה] ועדות." היעד של הסינוד היה כפול: לאשר ולחזק את הנוצרים מבחינת זהות, תודות לדבר האל ולסקרמנטים; לחדש ולקדם את סעודות האדון הכנסייתיות בין הכנסיות השונות במזרח התיכון, כך שהן יציעו עדות חיים יעילה ואוטנטית, אשר תכלול את ההיבט האקומני, דו-שיח בין-דתי והבט מיסיונרי". האב בוטיני העביר את רגשותיו בעבור אירוע כנסייתי זה, אשר לראשונה בהיסטוריה, התאסף מסביב לבישוף של רומא ולפסטור האוניברסאלי את הבישופים מאזור המזרח התיכון. ביחס לאפיפיור, האב בוטיני ציין כי "נוכחותו הפשוטה והדיסקרטית כאב וכפסטור: האפיפיור התפלל והאזין יותר מאשר דיבר ומצא זמן לאכול ארוחת צהריים עם כל אסיפת הסינוד והעניק דקה לכל אחד, ברך כל משתתף באופן אישי."
בדבריו, האב פיירבטיסטה תיאר את הסינוד כ"חוויה יפיפייה של הכנסייה", תוך הדגשה של חופש הביטוי של כל אבות הכנסייה ללא כל צנזורה כלשהי: "בחלק הראשון של הסינוד, כל אבות הסינוד הוזמנו לדבר למשך 5 דקות. היו גם שתי משלחות מהכנסייה היוונית אורתודוכסית אשר ביטאו טונים ביקורתיים בהתייחס לאפיפיור. הכנסים האפיסקופאליים אורגנו על מנת למנוע חזרתיות. בארץ הקודש הגענו להסכם כבר בחודש יולי. שני נושאיים עיקריים שבהם עסקו בנאומים הינם: הקריאה לשירות הכנסייה שלנו כאן מבחינה מצפונית של שורשינו וכיצד לחיות את המציאות היום יומית במקום ששם זומנו אלו. בכל הסינוד, ישנה התייחסות לאופי החברתי והפסטוראלי העולה על האופי התיאולוגי והרוחני. היה ויכוח רב על מערכת היחסים עם האסלאם, בשעה שנאמר מעט על מערכת היחסים עם היהדות. "בהתמודדות עם הצורך של חופש דת ומצפון לכולם, יש להאזין לכל הנפשות של המזרח התיכון, מהטרגי ביותר והמוטרד ביות כמו עיראק ואירן ועד לחוויות היותר חיוביות, כמו – סוריה. דובר על "עמאים חיוביים" או "אזרחות מלאה" בהתאם לביטוי המועדף על הבישופים. בעיות אחרות שטופלו היו הדו-שיח האקומני ומערכת היחסים עם תנועות אלו, שהינם חיוביות לעיתים, ולעיתים בעייתיים. מצד שני, מעט נאמר על תפקיד העמאיים [מאמינים מן השורה] ונשים בשעה שדובר רבות על התקשורת ואמצעי התקשורת". המזרח התיכון הינו יותר ויותר בכל מקום: הקוסטוד של ארץ הקודש הדגיש היבט אחד שניתן להגדירו כ-"גיאו-פסטורלי". "נראה שאין יותר גבולות גיאוגרפיים וכי דבר זה מתבטא במזרח התיכון יותר ויותר, באם אנו חושבים כי 80% מהקתולים בשוודיה הינם קלדניים, וכי בהארה"ב הכנסיות המרוניות כוללות דור שני ושלישי עם בישופים משלהם, וכי 50% מהנוצרים במזרח התיכון – נוצרים מקומיים ומהגרים פיליפינים – נמצאים באמירויות. כל זה מביא גורם לבעיות משפטיות ופסטוראליות חדשות."
הזיכרון הבולט ביותר של האב מנס נקשר להרהור של האפיפיור בזמן הליטורגיה בשעה השלישית במהלך היום הראשון של הסינוד, שהינו רגע כמעמיק של הרהור בנושא של "ליפול מהאלוהיות" (אידיאולוגיות טרוריסטיות, סמים וסגנונות שקריים של חיים המשפיעים על דעת הקהל, תוצרים שנוצרו בתנאי עבדות כלכלית ע"י איגודים רב-לאומיים). ציטוט מתהילים פרק 81 האומר "אתם אלים, אתם כולכם בני האל הכל יכול, אולם תיפלו כמו כל בעלי העוצמה" (קישור להרהור של האפיפיור). לאחר מכן, התיאולוג פרידריך מנס הציע 12 הצעות בהתייחס "להיות נוצרי במזרח התיכון (קרא את המסמך המלא). להיות נוצרי במזרח התיכון הינה קריאה שלירות הכנסייה, ולא פריבילגיה, משמעה להאמין באלוהים, בשילוש הקדוש, משמעו להיות עד של תקווה עתידית, בכנסייה הנטועה בעולם שמי אשר נכיר בשורשים של הברית הישנה [תנ"ך] וביהדות, תר אחר צלם אלוהים בכל אדם, בייחוד במוסלמי, אותו מכבדים באופן הדדי. העולם הגלובאלי מספק כעת אתגרים חדשים אשר דורשים קתשיזם הולם, שואפים מלוא הריאות הן מהמערב והן מהמזרח; חשוב ומהווה אמצעי שיכול להיות קשוב לעלייה לרגל במצרים, סוריה, לבנון, ירדן ואסיה הקטנה, אשר יאפשר להיפגש עם האבנים החיות אשר הינן הקהילות ולבסס צורות חדשות של ידע ושל שיתוף פעולה.
השאלה הראשונה מהנקהלים היתה בדיוק על נושא של המקומות הקדושים, משום שנתפס שחשיבות מטעה התמקדה בהם. האב פיצהבלה ענה כי ישנה אפקטיביות מעטה שנאמרה בהתייחס למקומות הקדושים וכי ההקשר של הסינוד של ירושלים ’עצמו היה בעל מימד מופחת ביחס להקשר הגיאוגרפי של התייחסות והעדפה שלה זוכים החיים החברתיים. ברם, ההצעה השביעית (הסופית) מדברת על העלייה לרגל בכל המזרח התיכון. לפי האב בוטיני, מצד שני (שגם הזכיר עדות חיובית ע"י המשלחת של הכנסייה של אנגליה) ראה חשיבות שניתנה לסוגיה זו. האב מנס התייחס לתרומה של נציגים מקבוצת המחקר שלו, שמקורם בלבנון ובמצרים, ואשר דיווחו על קשיים עבור המאמינים על מנת לקחת חלק במסע העלייה לרגל.
בהקשר לשאלה של הפצת הבשורה של סעודת האדון בין הכנסיות ועל "הבישור החדש", האב פיצהבלה ענה כי דבר זה משפיע על הביטוי האחרון באופן מעורפל למדי (חלק השתמש בכך על מנת להתייחס למערכת היחסים עם התנועות, אחרים להתחדשות פנימית של מחוזות הבישופות), אולם כולם חשו בצורך מחודש של בשורה מחדש. הנושא הוא ללא ספק עדין. האב מנס אמר כי שלושה נציגים, ששמעו הרבה על "מיסיון" פנו לקרדינל טאורן, יו"ר מועצת הדיאלוג הבין-דתי של הוותיקן וביקשו לשמוע על מה שנראה להם כ"מסע צלב חדש". האב בוטיני הדגיש כי האפיפיור ביקש מהבישופים למצוא אופנים של אחדות ושל שיתוף פעולה.
נאמרו דברים רבים בסינוד על חיים מוקדשים והיו בישופים רבים מקיהלות דתיות שונות. אנשי הדת, אמר האב בוטיני, זכו לשבח ולהלל והודו על החינוך ועל עבודת הצדקה וההצעה הסופית עסקה גם בנושא זה. האב מנס, לעומת זאת כי אנשי המזרח העבירו ביקורת על חיי הרהור וכי המזכיר הכללי של המסדר הפרנציסקאני (חוזה רודריגז קרבלו) תמך בדעת זו, ובכך זכה לתודה אישית מהאפיפיור.
אולם מהן התוצאות הקונקרטיות של הסינוד, מה חדש, מהם הדרכים החדשותם שבהם על הנוצרים במזרח היכון ללכת בהם? הסינוד אינו רק גוף המאופיין בדיונים, והאב פיצהבלה הזכיר זאת לאסיפה. זוהי שאלה של חווית סעודת האדון ושל שיתוף, אשר הינו חשוב לכשעצמו ואשר מתרחש לראשונה בהיסטוריה. חברות נרקמה, אנשים הכירו זה את זה וזו כבר תוצאה נפלאה. האב בוטיני אמר כי בקבוצות הרבה נשאים קונקרטיים נידונו בהתייחס לארץ, לשיתוף פעולה, לחזרתם של מהגרים על מנת למכור את רכושם. האב מנס הזכיר כי החלטות קונקרטיות של קבוצות העבודה של הבישופים ושל כהני הדת ובכל מקרה יש להמתין לצעדיו האפוסטוליים של לאחר הסינוד מצידו של האפיפיור.
ולסיום, השאלה של סתירות בהתאם למה שהסינוד לכאורה היה אמור לדון בו באופן נרחב בקשר לפוליטיקה התייחס לקונפליקט הישראלי-פלסטינאי. האב פיירטיסטה פיצהבלה בבירור הצהיר כי סתירות אלו לא נמצאו ובמהלך עבודת הסינוד שאלה זו לא נידונה מעולם – לא עד שמספר משפטים סופיים דווחו, כמעט אכזבה למי שהיה בעל ציפיות בנושא זה. האב בוטיני אמר שהצטער מאד שאמצעי תקשורת רבים התעניינו רק בנושא זניח זה יחסית למה שנאמר ושהוצא מהקשרו, למשל המסר של הסינוד שבו אבות הסינוד דחו בקריאה ראשונה אולם העיתונות דיווחה כמסמך רשמי. ברם, משמח כי עיתונים רבים, תחנות רדיו וטלביזיה, לא הזכירו מטאור אלקטרוני וראו בסינוד כאות של כנות ושל אהבה שאינה פוליטית של הכנסייה הקתולית לאזור המיוסר של המזרח התיכון ושל האוכלוסייה שלה, בייחוד עבור הנוצרים.
Fra Riccardo Ceriani