חג הלולבים, יום ראשון ה 16 במרץ: המאמינים התאספו בחצר הסמינר ושם ברך האב איברהים את ענפי עץ הזית. צעדנו לעבר הכנסייה בתהלוכה, שרים מזמורים בערבית ובאיטלקית.
תחילתו של השבוע הגדול מציין גם את התחלת ההתבודדות של הפוסטולנטים ושל המאמינים. בהתבודדות הם יקדישו שלושה ימים לתפילה אינטנסיבית ולהרהורים בהדרכתו של האב איברהים. הנושאים שנבחרו להרהורים כללו כמה ממעשי השחרור שעשה אלוהים בהיסטורית הגאולה והם יהוו מפתח להבנת החירות הנעלה מכל, אשר נתן אלוהים דרך הייסורים, המוות, ותחייתו של ישוע המשיח.
במשך השבוע הגדול, כנסיית חאריסה לובשת את בגדיה המהודרים. אגף הכוהנים שעל יד המזבח קושט בווילונות אשר כיסו את הקירות וטוו את דרכם על הרצפה בין אגרטלי פרחים שהונחו בעיצוב נעים מסביב למזבח.
המקהלה, אשר התאמנה בעזרת הפוסטולנטים המיומנים, שרה באיטלקית ובערבית, וחיזקה את שירתם של המשתתפים אשר למדו בקלות את השירים והוסיפה חגיגיות לליטורגיה הפסחא.
יום שני, ה 17 המרץ: לאחר ההלל בתפילת הבוקר וארוחת-הבוקר, נערך המפגש הראשון עבור המשתתפים בהתבודדות. קראנו והרהרנו ביחד על השחרור מהכבשן החם שחוו שלושת הבחורים הצעירים (בספר דניאל, פרק א’, 97-1). לאחר ההקדמה והפסקה קצרה להרהורים אישיים, שיתפנו אחד עם השני עם הדברים ששם אדוני בליבנו. האב איברהים חתם את המפגש. המאמינים שבאו במיוחד אחרי הצהרים, כשעה לפני המיסה, חוו גם הם מפגש שכזה: הסיפור מספר דניאל נקרא, שקט להרהורים, פרשנות ומדיטציה. לאחר סעודת-האדון, התפללנו את תפילת ערבית ביחד עם המאמינים. האח אנטונינו קרא קטע קצר בערבית. וכשהגיעה השעה 21:00, התפללנו את תפילת הלילה בערבית עם המשתתפים.
יום שלישי, ה 18 במרץ: היום המקראות סיפרו לנו על שחרורו של דניאל ממאורת האריה (דניאל, פרק ו’). התובנות האישיות ששיתפו המשתתפים אחד עם השני היו עמוקות ונגעו למעשיו של אלוהים בחיי כל אחד מאיתנו. אכן, אלוהים עשה רבות לשחרר אותנו פעמים רבות בחיינו!
היום חלף לו כקודמו, גם עבור האחים הפרנציסקאנים, באווירה של התרכזות ומדיטציה, וגם עבור המאמינים, אשר קיבלו את אותה התמקדות על המקראות, והשתתפו בתפילות הערב והלילה.
יום רביעי, ה 19 במרץ: הנושא של היום השלישי היה שחרורו של שמעון כיפא הקדוש מין הכלא (מעשי השליחים, פרק 12, 19-1) ובנוסף נקראו מקראות להעשרה ממעשי השליחים פרקים 4: 23-1, ו 5: 33-17.
בזמן ביקורו של האב האחראי, הוא הדגיש עד כמה חשוב לשתף אחד את השני עם דבר ה’ בזמן הפורמציה של האחים וכן במסגרת חיי קהילת המאמינים. במשך שלושת הימים הללו ראינו עד כמה זה יפה ופורה לשתף את דבר-ה’ עם אחרים.
יום חמישי, ה20 במרץ: קהילת חאריסה השתתפה בבוקר בסעודת האדון עם תקדיש שמן-הקודש, שנערכה על ידי ההגמון בולוס דהדה. במשך ארוחת הצהרים החגיגית, חגגנו את כינון סעודת-האדון והכהונה, עם ברכות מיוחדות עבור האב אנג’לו והאב איברהים.
לאחר ארוחת הצהרים כל הקהילה התגייסה, כשחלקם מנקים את הבית ואחרים תולים דברים בכנסייה, ובכל הפעילות נשמרה אווירת המדיטציה אשר רוממה את רוחנו ואיתה התחלנו לחגוג את טקסי שלושת הימים הקדושים של הפסחא.
אחרי הצהרים התמלאה הכנסייה בילדי המשפחות המקומיות ורבים מחבריהם שהצטרפו מתוך סקרנות. סעודת האדון החגיגית, אזי החלה עם רחיצת הרגליים והערצת לחם-החיים המבורך. זה היה נפלא לראות את הפנים המאושרות של הילדים כשהאב אנג’לו רחץ את רגליהם ודגדג אותם בחיבה.
אגף הכוהנים באזור המזבח קושט עם יופי רב: ווילונות במגוון צבעים נתלו ונשפכו כלפי מטה כשהם מכסים את הצלב, וזורמים בין אגרטלי פרחים על הרצפה. היופי היה פרי עבודתו של האב אנטונינו ושל הנזירים והפוסטולנטים אשר עבדו תחת הדרכתו.
לאחר סעודת האדון, הערצת לחם-החיים החלה, בהשתתפות מאמינים רבים, קבוצות פרנציסקאניות רבות, ארגון ג’יפרה ואגודות אחרות. רבים הגיעו להתפלל מין האור הראשון של שחרית היום (בארבע בבוקר). חלק מהפוסטולנטים נשארו בחברתו של ישוע אשר נמצא בלחם הקודש עד הנץ החמה. בינתיים, תא הווידוי היה תמיד תפוס על ידי מאמינים אשר חידשו את החלטתם לאהוב את אלוהים מעל הכול.
יום שישי הגדול, ה 21 במרץ: תפילת דרך-הייסורים של קהילות דרעון-חאריסה החלה בתשע וחצי בבוקר, מהכנסייה במעלה ההר. כולנו השתתפנו בפולחן זה הרווח בשבוע הגדול. השמש, עם רוח מזרחית חזקה, צרבה, ולמרות ששני הקילומטרים הראשונים של הדרך היו בירידה והקלו על ההליכה, בשאר הדרך שעלתה לכיוון מנזר חאריסה אף אחד לא התלונן על החום.
בכנסייה, שונו הקישוטים התלויים לשחור. הכול נעשה באווירה של אבל, אפילו הנשים לבשו שחור. ישוע המשיח הנפטר, הונח לפני המזבח וליטורגית הייסורים והמוות התנהלה בתחושה של התפכחות. האב איברהים דיבר על יהודה איש-קריות ואמר שהאיש לא בגד באדונו באופן פתאומי. היה זה תהליך ארוך עם מעשים קטנים של חוסר נאמנות אשר הובילו, שלוש שנים אחר כך, לבגידה הגדולה. האב איברהים הזכיר לנו לזהות את המעשים הרבים של חוסר נאמנותנו כלפי אדוננו וכלפי השכנים במשך חיינו.
יום שבת, ה 22 במרץ: לפני תחילת חגיגת ערב הפסחא, האב איברהים הסביר את משמעות שחרור העם הנבחר מעבדות פרעה ואת חציית ים-סוף, וקישר את הסיפור למעשה השחרור שעשה אלוהים דרך המעבר של ישוע מין המוות אל החיים. ערב החג החל בחצות וכשהסתיימה סעודת-האדון התקבצו כולם לברך איש את רעהו בברכות הפסחא, והתענגו על כיבוד מתוק וביצים צבעוניות מסוגננות.
יום פסחא, ה23 המרץ: לאחר סעודת האדון של 10:00 בבוקר, שוב התאספו כולם במנזר להחלפת ברכות חמה. אותה שמחת חג עברה גם אל חדר האוכל.
אחר הצהרים, הצטרפו הפוסטולנטים והאב איברהים אל משפחותיהם בירדן, ושם ביחד עם פוסטולנטים מעין-כרם, נהנו מכמה ימי חופש רגועים. האב נאשאת, האח אנטונינו, האב פייר ואנוכי נשארנו במנזר. עבדנו יפה כצוות, וברוח של שיתופיות כולם עזרו. כמו כן התפללנו ביחד ונוכחנו עד כמה זה יפה לשתף באחווה קהילתית את שמחתנו בתחיית ישוע, בכל רגע של היום! אחינו מכל רחבי הקוסטודיה, הייתם נוכחים איתנו בתפילתנו.
האב אנג’ליקו PILLA, פרנציסקאני
אחראי על חאריסה
תחילתו של השבוע הגדול מציין גם את התחלת ההתבודדות של הפוסטולנטים ושל המאמינים. בהתבודדות הם יקדישו שלושה ימים לתפילה אינטנסיבית ולהרהורים בהדרכתו של האב איברהים. הנושאים שנבחרו להרהורים כללו כמה ממעשי השחרור שעשה אלוהים בהיסטורית הגאולה והם יהוו מפתח להבנת החירות הנעלה מכל, אשר נתן אלוהים דרך הייסורים, המוות, ותחייתו של ישוע המשיח.
במשך השבוע הגדול, כנסיית חאריסה לובשת את בגדיה המהודרים. אגף הכוהנים שעל יד המזבח קושט בווילונות אשר כיסו את הקירות וטוו את דרכם על הרצפה בין אגרטלי פרחים שהונחו בעיצוב נעים מסביב למזבח.
המקהלה, אשר התאמנה בעזרת הפוסטולנטים המיומנים, שרה באיטלקית ובערבית, וחיזקה את שירתם של המשתתפים אשר למדו בקלות את השירים והוסיפה חגיגיות לליטורגיה הפסחא.
יום שני, ה 17 המרץ: לאחר ההלל בתפילת הבוקר וארוחת-הבוקר, נערך המפגש הראשון עבור המשתתפים בהתבודדות. קראנו והרהרנו ביחד על השחרור מהכבשן החם שחוו שלושת הבחורים הצעירים (בספר דניאל, פרק א’, 97-1). לאחר ההקדמה והפסקה קצרה להרהורים אישיים, שיתפנו אחד עם השני עם הדברים ששם אדוני בליבנו. האב איברהים חתם את המפגש. המאמינים שבאו במיוחד אחרי הצהרים, כשעה לפני המיסה, חוו גם הם מפגש שכזה: הסיפור מספר דניאל נקרא, שקט להרהורים, פרשנות ומדיטציה. לאחר סעודת-האדון, התפללנו את תפילת ערבית ביחד עם המאמינים. האח אנטונינו קרא קטע קצר בערבית. וכשהגיעה השעה 21:00, התפללנו את תפילת הלילה בערבית עם המשתתפים.
יום שלישי, ה 18 במרץ: היום המקראות סיפרו לנו על שחרורו של דניאל ממאורת האריה (דניאל, פרק ו’). התובנות האישיות ששיתפו המשתתפים אחד עם השני היו עמוקות ונגעו למעשיו של אלוהים בחיי כל אחד מאיתנו. אכן, אלוהים עשה רבות לשחרר אותנו פעמים רבות בחיינו!
היום חלף לו כקודמו, גם עבור האחים הפרנציסקאנים, באווירה של התרכזות ומדיטציה, וגם עבור המאמינים, אשר קיבלו את אותה התמקדות על המקראות, והשתתפו בתפילות הערב והלילה.
יום רביעי, ה 19 במרץ: הנושא של היום השלישי היה שחרורו של שמעון כיפא הקדוש מין הכלא (מעשי השליחים, פרק 12, 19-1) ובנוסף נקראו מקראות להעשרה ממעשי השליחים פרקים 4: 23-1, ו 5: 33-17.
בזמן ביקורו של האב האחראי, הוא הדגיש עד כמה חשוב לשתף אחד את השני עם דבר ה’ בזמן הפורמציה של האחים וכן במסגרת חיי קהילת המאמינים. במשך שלושת הימים הללו ראינו עד כמה זה יפה ופורה לשתף את דבר-ה’ עם אחרים.
יום חמישי, ה20 במרץ: קהילת חאריסה השתתפה בבוקר בסעודת האדון עם תקדיש שמן-הקודש, שנערכה על ידי ההגמון בולוס דהדה. במשך ארוחת הצהרים החגיגית, חגגנו את כינון סעודת-האדון והכהונה, עם ברכות מיוחדות עבור האב אנג’לו והאב איברהים.
לאחר ארוחת הצהרים כל הקהילה התגייסה, כשחלקם מנקים את הבית ואחרים תולים דברים בכנסייה, ובכל הפעילות נשמרה אווירת המדיטציה אשר רוממה את רוחנו ואיתה התחלנו לחגוג את טקסי שלושת הימים הקדושים של הפסחא.
אחרי הצהרים התמלאה הכנסייה בילדי המשפחות המקומיות ורבים מחבריהם שהצטרפו מתוך סקרנות. סעודת האדון החגיגית, אזי החלה עם רחיצת הרגליים והערצת לחם-החיים המבורך. זה היה נפלא לראות את הפנים המאושרות של הילדים כשהאב אנג’לו רחץ את רגליהם ודגדג אותם בחיבה.
אגף הכוהנים באזור המזבח קושט עם יופי רב: ווילונות במגוון צבעים נתלו ונשפכו כלפי מטה כשהם מכסים את הצלב, וזורמים בין אגרטלי פרחים על הרצפה. היופי היה פרי עבודתו של האב אנטונינו ושל הנזירים והפוסטולנטים אשר עבדו תחת הדרכתו.
לאחר סעודת האדון, הערצת לחם-החיים החלה, בהשתתפות מאמינים רבים, קבוצות פרנציסקאניות רבות, ארגון ג’יפרה ואגודות אחרות. רבים הגיעו להתפלל מין האור הראשון של שחרית היום (בארבע בבוקר). חלק מהפוסטולנטים נשארו בחברתו של ישוע אשר נמצא בלחם הקודש עד הנץ החמה. בינתיים, תא הווידוי היה תמיד תפוס על ידי מאמינים אשר חידשו את החלטתם לאהוב את אלוהים מעל הכול.
יום שישי הגדול, ה 21 במרץ: תפילת דרך-הייסורים של קהילות דרעון-חאריסה החלה בתשע וחצי בבוקר, מהכנסייה במעלה ההר. כולנו השתתפנו בפולחן זה הרווח בשבוע הגדול. השמש, עם רוח מזרחית חזקה, צרבה, ולמרות ששני הקילומטרים הראשונים של הדרך היו בירידה והקלו על ההליכה, בשאר הדרך שעלתה לכיוון מנזר חאריסה אף אחד לא התלונן על החום.
בכנסייה, שונו הקישוטים התלויים לשחור. הכול נעשה באווירה של אבל, אפילו הנשים לבשו שחור. ישוע המשיח הנפטר, הונח לפני המזבח וליטורגית הייסורים והמוות התנהלה בתחושה של התפכחות. האב איברהים דיבר על יהודה איש-קריות ואמר שהאיש לא בגד באדונו באופן פתאומי. היה זה תהליך ארוך עם מעשים קטנים של חוסר נאמנות אשר הובילו, שלוש שנים אחר כך, לבגידה הגדולה. האב איברהים הזכיר לנו לזהות את המעשים הרבים של חוסר נאמנותנו כלפי אדוננו וכלפי השכנים במשך חיינו.
יום שבת, ה 22 במרץ: לפני תחילת חגיגת ערב הפסחא, האב איברהים הסביר את משמעות שחרור העם הנבחר מעבדות פרעה ואת חציית ים-סוף, וקישר את הסיפור למעשה השחרור שעשה אלוהים דרך המעבר של ישוע מין המוות אל החיים. ערב החג החל בחצות וכשהסתיימה סעודת-האדון התקבצו כולם לברך איש את רעהו בברכות הפסחא, והתענגו על כיבוד מתוק וביצים צבעוניות מסוגננות.
יום פסחא, ה23 המרץ: לאחר סעודת האדון של 10:00 בבוקר, שוב התאספו כולם במנזר להחלפת ברכות חמה. אותה שמחת חג עברה גם אל חדר האוכל.
אחר הצהרים, הצטרפו הפוסטולנטים והאב איברהים אל משפחותיהם בירדן, ושם ביחד עם פוסטולנטים מעין-כרם, נהנו מכמה ימי חופש רגועים. האב נאשאת, האח אנטונינו, האב פייר ואנוכי נשארנו במנזר. עבדנו יפה כצוות, וברוח של שיתופיות כולם עזרו. כמו כן התפללנו ביחד ונוכחנו עד כמה זה יפה לשתף באחווה קהילתית את שמחתנו בתחיית ישוע, בכל רגע של היום! אחינו מכל רחבי הקוסטודיה, הייתם נוכחים איתנו בתפילתנו.
האב אנג’ליקו PILLA, פרנציסקאני
אחראי על חאריסה