הכנסייה הקטנה לא היתה גדולה דייה להכיל את כל המאמינים. מספר אנשים עמדו בפתח הכנסייה לפני הדלת הגדולה הפתוחה לרווחה. היו 17 מעלות צלזיוס באותו לילה ביריחו. כמו כל מקום אחר בעולם ובארץ הקודש, היה זה ערב חג המולד.
הלבבות בקרב הנאספים באותו לילה היו מכוונים כולם לעבר בית לחם, עיר המולד, כ-40 ק"מ משם. למרות הזמינות של המסלול ה"חדש", מסלול ארוך וקאוטי, שהם יכלו לבחור בו על מנת להגיע לעיר הולדתו של ישוע, קתולים-פלסטינאים אלו רצו לחגוג את החג ביריחו, עם משפחתם ואחיהם המאמינים.
כמו הרבה נוצרים מקומיים אחרים, הפלסטינאים הותירו את סעודת האדון [מיסה] החגיגית בערב החג בבית לחם עבור עולי הרגל הזרים. הם היו כאחד עם כהן הדת הקהילתי שלהם, האח פאראס חגזין ווחוו עימו זמנים טובים וזמנים רעים; באותו ערב, היתה זו שמחת חג המולד שהביאה את כולם יחד, לבושים במיטב בגדיהם לרגל האירוע.
חלקם עשו את המסע לבית לחם באותו בוקר, בשעה שאחרים תכננו לבקר בעיר בתאריך ה-25 לחודש או באחר הימים הראשונים לאחר חג המולד, תודות לרישיונות מיוחדים המוענקים להם לרגל החגים. הרישיונות מאפשרים לפלסטינאים להיכנס לישראל לבקר את משפחתם או פשוט לבצע שליחות קצרה או ליהנות משינוי של האווירה ע"י שבירת הבידוד עקב המצב הפוליטי שנכפה עליהם.
"ישנם כחמישים משפחות קתוליות כאן", אמר האח פאראס, "ישנם רק כ-500 נוצרים הגרים ביריחו. סך כל האנשים הגרים בעיר, אשר הינה בחלקה הגדול חלק מהרשות הפלסטינאית, מוערך ב-25,000-30,000 איש. החוויה כמיעוט נוצרי כאן הינה מגוונת. ישנה חברות חזקה בין הנוצרים לבין המוסלמים, אולם ישנה שנאה." האח פאראס שמח שישנם קשרים טובים עם השייח של המסגד השכונתי, אולם מוצא זאת כמצער כי יחסי נוצרים-מוסלמים אינם כה טובים. "אולם זהו מצב כפי שהוא", אמר והוסיף.
בערב חג המולד, לחלק מתושבי יריחו הצטרפו אליהם בני משפחה מבית לחם ומאזור רמאללה. לאחר סעודת האדון, אשר נחוגה בשעה שמונה בערב, כמעט כל הנוכחים נאספו בגן המקומי למסיבה קהילתית, על מנת להמשילך ולחגוג בשמחה.
במסיבה, האח פאראס, כהן הדת של קהילת הרועה הטוב, ביטא את שמחתו ואושרו. הוא הביא את הילדים לרקוד, והתלהב מקבוצת הצעירים שביצעו ריקוד פולקלוריסטי פלסטינאי ומספר קטעי ריקוד עכשוויים בנושא הבריאה, והיה אחראי על ההגרלה. היה זה כמעט בחצות הלילה כאשר בני הקהילה החלו לעזוב את המסיבה, כל אחד לביתו, שמחים בחגיגת חג המולד עם האחרים ביריחו.
Mab
הלבבות בקרב הנאספים באותו לילה היו מכוונים כולם לעבר בית לחם, עיר המולד, כ-40 ק"מ משם. למרות הזמינות של המסלול ה"חדש", מסלול ארוך וקאוטי, שהם יכלו לבחור בו על מנת להגיע לעיר הולדתו של ישוע, קתולים-פלסטינאים אלו רצו לחגוג את החג ביריחו, עם משפחתם ואחיהם המאמינים.
כמו הרבה נוצרים מקומיים אחרים, הפלסטינאים הותירו את סעודת האדון [מיסה] החגיגית בערב החג בבית לחם עבור עולי הרגל הזרים. הם היו כאחד עם כהן הדת הקהילתי שלהם, האח פאראס חגזין ווחוו עימו זמנים טובים וזמנים רעים; באותו ערב, היתה זו שמחת חג המולד שהביאה את כולם יחד, לבושים במיטב בגדיהם לרגל האירוע.
חלקם עשו את המסע לבית לחם באותו בוקר, בשעה שאחרים תכננו לבקר בעיר בתאריך ה-25 לחודש או באחר הימים הראשונים לאחר חג המולד, תודות לרישיונות מיוחדים המוענקים להם לרגל החגים. הרישיונות מאפשרים לפלסטינאים להיכנס לישראל לבקר את משפחתם או פשוט לבצע שליחות קצרה או ליהנות משינוי של האווירה ע"י שבירת הבידוד עקב המצב הפוליטי שנכפה עליהם.
"ישנם כחמישים משפחות קתוליות כאן", אמר האח פאראס, "ישנם רק כ-500 נוצרים הגרים ביריחו. סך כל האנשים הגרים בעיר, אשר הינה בחלקה הגדול חלק מהרשות הפלסטינאית, מוערך ב-25,000-30,000 איש. החוויה כמיעוט נוצרי כאן הינה מגוונת. ישנה חברות חזקה בין הנוצרים לבין המוסלמים, אולם ישנה שנאה." האח פאראס שמח שישנם קשרים טובים עם השייח של המסגד השכונתי, אולם מוצא זאת כמצער כי יחסי נוצרים-מוסלמים אינם כה טובים. "אולם זהו מצב כפי שהוא", אמר והוסיף.
בערב חג המולד, לחלק מתושבי יריחו הצטרפו אליהם בני משפחה מבית לחם ומאזור רמאללה. לאחר סעודת האדון, אשר נחוגה בשעה שמונה בערב, כמעט כל הנוכחים נאספו בגן המקומי למסיבה קהילתית, על מנת להמשילך ולחגוג בשמחה.
במסיבה, האח פאראס, כהן הדת של קהילת הרועה הטוב, ביטא את שמחתו ואושרו. הוא הביא את הילדים לרקוד, והתלהב מקבוצת הצעירים שביצעו ריקוד פולקלוריסטי פלסטינאי ומספר קטעי ריקוד עכשוויים בנושא הבריאה, והיה אחראי על ההגרלה. היה זה כמעט בחצות הלילה כאשר בני הקהילה החלו לעזוב את המסיבה, כל אחד לביתו, שמחים בחגיגת חג המולד עם האחרים ביריחו.
Mab