השעה היום היא 6:00 בבוקר של ה 22 במרץ 2008. רחובותיה של העיר העתיקה כמעט ריקים. רק כמה צליינים ספורים צועדים לכיוון הקבר הקדוש כפי שעשו נושאות המור. הם הולכים אל קברו של ישוע המשיח. אתמול, בתום טכס הלוויה, כשנסגרו הדלתות, הם עזבו. אך בדומה לנשים שנשאו מור אל הקבר, הם מגלים שעכשיו הדלתות אל הקבר פתוחות, וכך, עם הפרנציסקאנים של קוסטודיית ארץ הקודש ופרחי הכהונה של הפטריארכיה, הם עומדים לחוות את טכס ערב חג הפסחא, בו תוכרז תחייתו של ישוע המשיח.
בליטורגיה שבכנסיית הקבר אין את השקט העמוק שאפיין בעבר את יום שבת הגדול. פייוס החמישי הקדוש הוריש לנו את המנהג הליטורגי שלפיו כל הטכסים של יום שבת הגדול יסתיימו ב 13:00 של צהרי השבת. האפיפיור פייוס ה 12 אישר ב 1951 ואף חייב ב 1955 את קיום הטכסים המציינים את ערב חג הפסחא. אך מפאת חוקי הסטאטוס-קוו השולטים עד היום במקומות הקדושים, שינוי זמני הליטורגיה בירושלים נשארו כשהיו עוד שנים רבות. כיום, בזכות השינוי, עיר הקודש מוכנה לזהות בפתח הקבר הריק, מוקדם יותר מערי העולם, שישוע המשיח אכן קם לתחייה.
בראש התהלוכה, עמד מונסניור פואד טוואל, סגן כבוד ההגמון מונסיור סבאח. החגיגה החלה על יד דלתות הכנסייה עם טכס ה’אש החדשה’, כשהנרות המוחזקים בידי כולם מוארים אחד אחד, כפי שנהוג בליטורגיית ערב חג הפסחא בכל כנסיות העולם. לאחר ’ליטורגיית האור’, החלה ’ליטורגיית המקראות’, אשר כמו ציור קיר רחב ממימדים, מראה את כל ההסטוריה הקדושה, מבראשית ועד לפסחא של אדוננו. בעמידה או בישיבה, כל המאמינים האזינו בקשב רב. בכנסיית הקבר הדומייה הייתה עמוקה, ומכל צדדי המזבח יכלו כולם לעקוב אחר הפולחן. מכיוון שהמקראות היו בלטינית, רבים מין הצליינים התעמקו בחוברת של הטכס, אשר אפשרה להם להשתתף, אם לא בשפת אימם, לפחות בשפה שהבינו יותר. בתום הקריאה מספר יחזקאל, הסתיים השקט, והאורגן אשר עליו ניגן הנזיר ארמנדו פיירוצ’י, נדמה שעורר לחיים, עם צליליו, את השנייה המדויקת של התחייה. ואז כולם הצטרפו אל ה’גלוריה’, מהללים בשירה נמרצת כאשר הפעמונים מצלצלים. ליטורגיית הפסחא המשיכה, ולפני ה’הללויה’, הגיע השמש ועמד על יד מונסניור טוואל, כדי להתחיל את ליטורגית המים שהיא סמל לחיים. כל המאמינים כעת חידשו והצהירו את אמונתם.
ליטורגיית סעודת-האדון ושליחת המאמינים לשרת בעולם לאחר האוחדה חותמת את הטכס שארך כשלוש שעות. שמחתם של המאמינים נראית כניגוד לאדישותה של העיר.
זה לא יהיה אותו דבר הערב כאשר חברי כנסיית הגואל הקדוש המקומית יחגגו טכס זה ולאחר יתפזרו ברחובות העיר. הם יתמהמהו לפני שייפרדו דרכיהם ובמשך השבוע כולו, בכל פעם שיפגשו ברחובות, יברכו זה את זה ’פסחא שמח’.
החגיגות ימשכו בירושלים מעבר ליום הפסחא מכיוון שהשנה יחגגו האורתודוכסים את הפסחא בעוד חמישה שבועות. התמשכות החגיגות מזה 2000 שנה, היא סימן, כמו רבים אחרים, שהפסחא של מושיענו היא נצחית.
Mab