סעודת האדון [מיסה] הטקסית בשפה הספרדית נחוגה בשעות אחר הצהריים ביום שני, ה-12 בדצמבר, בכנסייה של קהילת סאן סלבטורה כעבור יום החג של מרים הבתולה המבורכת מ-גואדלופה, הפטרונית הקדושה והמלכה של מקסיקו, [יבשת] אמריקה והפיליפינים. לרגל אירוע מיוחד זה, אנשי דת רבים מקהילות שונות, רבים מהם מרקע ושורשים מדרום אמריקה, וכמו כן גם חברים רבים מאמריקה הלטינית וקהילות פיליפיניות-נוצריות בישראל, יחד עם נוצרים מקומיים דוברי ערבית, חברים ומשתפי פעולה עם הקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש – כולם נקהלו לפני המזבח והאיקונה של הבתולה, שקושט באופן מרהיב עם שושנים ועטף אותה בהינומה כחולה בהירה עם כוכבים קטנים. האירוע הטקסי נערך ע"י הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, יחד עם סגנו, האח ארטמיו ויטורס, וכהן הדת העכשוי של הפטריארכיה הלטינית של קפריסין, האח אבנציו דיאז. אנשי דת רבים וכהני דת שרצו להוקיר את הבתולה מ-גואדלופה ביום החג התמקמו בצידי המזבח. הם כלללו מספר רב מאד של אחים פרנציסקאנים מהקוסטודיה וגם את האב גאי טרדיבי, האחראי בדימוס של הקהילה הדומניקנית בבית הספר הצפרתי למקרא ולארכיאולוגיה של ירושלים.
בדרשה שלו, האח הררה סיפר בקצרה את הסיפור של התגלות של הבתולה מרים לקדוש חואן דייגו קואטלואצין, אצטקי שהמיר את דתו לנצרות, ולפי האמונה מריה הבתולה הופיעה לפניו מספר פעמים, בין התאריכים 9-12 בדצמבר 1531, בגבעה של טפיאק, צפונית למקסיקו סיטי. חואן דייגו היה אינדיאני עני ולא מלומד, פשוט אולם עם אמונה נוצרית חזקה, ונתבקש מאת מרים הבתולה לבנות מקדש לזכרה לרגלי הגבעה של ההתגלות. היה לו קושי רב לזכות באמון ובהבנת הבישוף שאליו שוייכו המפגשים של נס זה. הבתולה מרים הציעה לחואן דייגו סימן שיראה כהוכחה לאמיתות דבריו: שושנים יפיפויות, שלבלבו שלא בעונה באדמה סלעית בגבעה. כאשר בפני הבישוף חאן דייגו פתח את גלימתו על מנת להראות לבישוף את הפרחים שקטף, דמותה של מרים הבתולה נותרה מוטבעת ישירות בכפו, בפני עיני הנוכחים. באופן מיידי נבנתה קאפלה לרגל ההתגלות ובשנת 1557 הוחלפה בקפלה גדולה יותר ולאחר מכן במקום המוקדש לה לה בשנת 1622. לבסוף, הבזיליקה העכשווית של גבירתנו מ-גואדלופה נחנך בשנת 1976. הגלימה של חואן דייגו נשמר במקום קדוש זה, וכך גם דמותה של מרים שלה מאפייני פנים של אישה אינדיאנית צעירה. עקב צבע פניה הכההה שלה, היא מכונה ע"י המאמינים "המדונה מ-גודלופה", המשיך האח הררה, "מייצג את פני האל שנראה למקסיקנים, עם עור פנים כהה כמו של הילידים המקומיים של יבשת אמריקה אשר עימם הספרדים באו במגע עם הגיעם, או תווי פנים שמשקפים רצון וציפייה למפגש ולאינטגרציה בין המקומיים לספרדים.". הבתולה מ-גואדלופה הינה שחר חדש של הבישור, היא מצפה לסוציאליזציה [חיברות] חדשה ומקורית בין האמונה הנוצרית, שתשגשג במוזרות וביצירתיות של היבשת כולה. יוחנן פאולוס השני כתב "אירוע של הבישור של מרים מ-גואדלופה חודר לתרבות האצטקית הדומיננטית, עשור שנים לאחר הכיבוש, והיא נתפסה כשמש חדשה, יוצרת של הרמוניה בין מרכיבים מתחרים, פותחת עידן חדש". הבישור נוכח, עם דמותה של מרים המשלב את שני הגזעים, מייצג אבן יסוד היסטורית של יצירתיות טבעית לתרבות נצרית חדשה בארץ ובמקביל ביבשת. מסיבה זו, וועידת פובלה יכלה לומר באופן מדויק ונכון כי "הבשורה התגלמה בעמינו המאוחדים בהיסטוריה ובקמור תרבותי אשר מכנים כ-אמריקה הלטינית. הזהות הינה כה סמלית ומאירה מפניה של מרים מ-גואדלופה, אשר מסמנת את תחילת הבישור." (פובלה, 446). [...] ואכן, ההתלכדות סביב ערכים חיוניים של האומה המקסיקנית נוצרו מסביב לערכים אשר עבור המקסיקנים – כמו גם עבור אמריקה הלטיינית – היה ישוע, שהוצג ע"י גבירתנו מ-גואדלופה. מסיבה זו, הבתולה מרים תוך התייחסות ברורה לבנה, הפכה למרכז דתי פופולארי בקרב העם המקסיקני ובתרבותו והיה נוכח ברגעים מכריעים ובחיים אישיים וקולקטיביים."
המיזם של האל הושלם אם כך באמצעות דרכים שלא ניתן לצפות אותן, קורא לאינדיאני פשוט, אולם עם אמונה, סגולות נפש ורגישות בלב שהיו ידועים לאדון, על מנת לשתף פעולה. חואן דייגו לכן הפך לשליח של המדונה מ-גואדלופה, המתווך בין האנשים ובין האל והבתולה, קתשיסט ומיסיונר, משום שהאל קרא לקדושה. הבתולה, לאחר שני מאות של עצמאות עדיין מונצחת במקומות שונים באמריקה הלטינית, ולכן מהווה עדיין סימבול כיום של "קריאה לתקווה" מזמינה את כל מי ששם מבטחו בה על מנת לקדם ולהגן על חיי אדם בכל שלבי חייהם, מההתערבות ועד הסוף, ההיבט הסקרמנטי של המשפחה והיעד החינוכי שלו ולשלום העולמי.
בסופה של סעודת האדון, כל הנוכחים השתתפו בתהלוכה עם האיקונה של של הבתולה מ-גואדלופה מכנסיית סאן סלבטורה ל-קוריה של הקוסטודיה, חוצים את החצר. ב-קוריה, לאחר ברכה טקסית, היו רגעים ידידותיים וחמים מהנים, שבמהלכם נתאפשר לדגום מספר מאכלים טיפוסיים של המטבח המקסיקני.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו
בדרשה שלו, האח הררה סיפר בקצרה את הסיפור של התגלות של הבתולה מרים לקדוש חואן דייגו קואטלואצין, אצטקי שהמיר את דתו לנצרות, ולפי האמונה מריה הבתולה הופיעה לפניו מספר פעמים, בין התאריכים 9-12 בדצמבר 1531, בגבעה של טפיאק, צפונית למקסיקו סיטי. חואן דייגו היה אינדיאני עני ולא מלומד, פשוט אולם עם אמונה נוצרית חזקה, ונתבקש מאת מרים הבתולה לבנות מקדש לזכרה לרגלי הגבעה של ההתגלות. היה לו קושי רב לזכות באמון ובהבנת הבישוף שאליו שוייכו המפגשים של נס זה. הבתולה מרים הציעה לחואן דייגו סימן שיראה כהוכחה לאמיתות דבריו: שושנים יפיפויות, שלבלבו שלא בעונה באדמה סלעית בגבעה. כאשר בפני הבישוף חאן דייגו פתח את גלימתו על מנת להראות לבישוף את הפרחים שקטף, דמותה של מרים הבתולה נותרה מוטבעת ישירות בכפו, בפני עיני הנוכחים. באופן מיידי נבנתה קאפלה לרגל ההתגלות ובשנת 1557 הוחלפה בקפלה גדולה יותר ולאחר מכן במקום המוקדש לה לה בשנת 1622. לבסוף, הבזיליקה העכשווית של גבירתנו מ-גואדלופה נחנך בשנת 1976. הגלימה של חואן דייגו נשמר במקום קדוש זה, וכך גם דמותה של מרים שלה מאפייני פנים של אישה אינדיאנית צעירה. עקב צבע פניה הכההה שלה, היא מכונה ע"י המאמינים "המדונה מ-גודלופה", המשיך האח הררה, "מייצג את פני האל שנראה למקסיקנים, עם עור פנים כהה כמו של הילידים המקומיים של יבשת אמריקה אשר עימם הספרדים באו במגע עם הגיעם, או תווי פנים שמשקפים רצון וציפייה למפגש ולאינטגרציה בין המקומיים לספרדים.". הבתולה מ-גואדלופה הינה שחר חדש של הבישור, היא מצפה לסוציאליזציה [חיברות] חדשה ומקורית בין האמונה הנוצרית, שתשגשג במוזרות וביצירתיות של היבשת כולה. יוחנן פאולוס השני כתב "אירוע של הבישור של מרים מ-גואדלופה חודר לתרבות האצטקית הדומיננטית, עשור שנים לאחר הכיבוש, והיא נתפסה כשמש חדשה, יוצרת של הרמוניה בין מרכיבים מתחרים, פותחת עידן חדש". הבישור נוכח, עם דמותה של מרים המשלב את שני הגזעים, מייצג אבן יסוד היסטורית של יצירתיות טבעית לתרבות נצרית חדשה בארץ ובמקביל ביבשת. מסיבה זו, וועידת פובלה יכלה לומר באופן מדויק ונכון כי "הבשורה התגלמה בעמינו המאוחדים בהיסטוריה ובקמור תרבותי אשר מכנים כ-אמריקה הלטינית. הזהות הינה כה סמלית ומאירה מפניה של מרים מ-גואדלופה, אשר מסמנת את תחילת הבישור." (פובלה, 446). [...] ואכן, ההתלכדות סביב ערכים חיוניים של האומה המקסיקנית נוצרו מסביב לערכים אשר עבור המקסיקנים – כמו גם עבור אמריקה הלטיינית – היה ישוע, שהוצג ע"י גבירתנו מ-גואדלופה. מסיבה זו, הבתולה מרים תוך התייחסות ברורה לבנה, הפכה למרכז דתי פופולארי בקרב העם המקסיקני ובתרבותו והיה נוכח ברגעים מכריעים ובחיים אישיים וקולקטיביים."
המיזם של האל הושלם אם כך באמצעות דרכים שלא ניתן לצפות אותן, קורא לאינדיאני פשוט, אולם עם אמונה, סגולות נפש ורגישות בלב שהיו ידועים לאדון, על מנת לשתף פעולה. חואן דייגו לכן הפך לשליח של המדונה מ-גואדלופה, המתווך בין האנשים ובין האל והבתולה, קתשיסט ומיסיונר, משום שהאל קרא לקדושה. הבתולה, לאחר שני מאות של עצמאות עדיין מונצחת במקומות שונים באמריקה הלטינית, ולכן מהווה עדיין סימבול כיום של "קריאה לתקווה" מזמינה את כל מי ששם מבטחו בה על מנת לקדם ולהגן על חיי אדם בכל שלבי חייהם, מההתערבות ועד הסוף, ההיבט הסקרמנטי של המשפחה והיעד החינוכי שלו ולשלום העולמי.
בסופה של סעודת האדון, כל הנוכחים השתתפו בתהלוכה עם האיקונה של של הבתולה מ-גואדלופה מכנסיית סאן סלבטורה ל-קוריה של הקוסטודיה, חוצים את החצר. ב-קוריה, לאחר ברכה טקסית, היו רגעים ידידותיים וחמים מהנים, שבמהלכם נתאפשר לדגום מספר מאכלים טיפוסיים של המטבח המקסיקני.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו