ה-12 למרץ. מספר ימים לפני תאריך זה נסענו על מנת לחלוק באושר של חגיגת שישי השנה להסמכה של האב פדרו תומא מרינו, אשר ערך את סעודתה האדון [מיסה בלעז], לפני המערה הקדושה של הבשורה, בנוכחות של סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס ואחים רבים שהגיעו מן הגליל ומיהודה.
בדרשתו, האח ארטמיו הדגיש את האושר, ההתלהבות ואת ההיבט של העתיד בקריאה לשירות הכנסייה של האח פדרו ככהן דת. הוא נלקח מאנשים על מנת לשרת את אנשי האל ועם מטלה זו, הוא הפך ל-"אלטר כריסטוס". למרות גילו המכובד של האח פדרו, סגן הקוסטוד שיבחו על כך שהוא שומר על כושרו ככהן דת פעיל ומטיף, ראשית ע"י מתן דוגמא מאשר באמצעות מילים, אודו החסד שקיבל.
לאחר קבלת לחם החיים, האח פדרו רצה לספר אודות שנות כהונתו, מאז הגעתו לארץ הקודש מספרד בשנת 1951. נשלח אז לדמשק (סוריה) בשנת 1959, ושם פגש את העולם של הכנסיות המזרחיות; אחר כך נסע לאיסטנבול (תורכיה), ששם בא בנגע עם האסלאם, בדו-שיח מהנה עם סטודנטים תורכים אשר הגיעו למנזר על מנת ללמוד את השפה הספרדית. לבסוף, הוא השתקע ביפו (תל-אביב) ונפגש עם העולם היהודי בתחום התרבותי. בהתרגשות רבה, הוא דיבר על יחסיו עם היהודים, דתיים וחילונים, אשר השתתפו בקונצרטים שהתקיימו בכנסיית פיטר הקדוש ואשר מקהלות ישראליות שונות ביצעו קטעים מפורסמים כמו "אווה וארום" או "סנקרום קונביויום" "אווה מארי סטלה" "סעודת האדון [מיסה] השנייה האפיפיורית מאת פרסושי. כמו כן, הוא נזכר בשליחותו בכנסיית פיטר הקדוש, בקרב מהגרים, שרובם מצ’ילה ומקולומביה, אשר הגיעו לישראל במהלך תקופת האינתיפאדה הראשונה.
סעודת האדון [מיסה בלעז] הוכנה במיוחד עבור האדם שחגג את האירוע, בכל פרט ופרט, כולל השירים בשפה הערבית, האיטלקית והספרדית שבוצעו ע"י קהילת שלום וקהילת החיים החדשים, אשר מלווים את הפעילויות המגוונות של המקום הקדוש. לאחר החגיגה, כל הנוכחים הוזמנו לאירוח ברוח אחווה שהוגשה במרכז הפעילות הקתולי, ממול ל-קאזה נובה. לאחר מכן, הלכנו אל המנזר, לאכול ארוחת צהריים מכובדת לכבודו של האב פדרו שלנו. עד 120 שנה!
בדרשתו, האח ארטמיו הדגיש את האושר, ההתלהבות ואת ההיבט של העתיד בקריאה לשירות הכנסייה של האח פדרו ככהן דת. הוא נלקח מאנשים על מנת לשרת את אנשי האל ועם מטלה זו, הוא הפך ל-"אלטר כריסטוס". למרות גילו המכובד של האח פדרו, סגן הקוסטוד שיבחו על כך שהוא שומר על כושרו ככהן דת פעיל ומטיף, ראשית ע"י מתן דוגמא מאשר באמצעות מילים, אודו החסד שקיבל.
לאחר קבלת לחם החיים, האח פדרו רצה לספר אודות שנות כהונתו, מאז הגעתו לארץ הקודש מספרד בשנת 1951. נשלח אז לדמשק (סוריה) בשנת 1959, ושם פגש את העולם של הכנסיות המזרחיות; אחר כך נסע לאיסטנבול (תורכיה), ששם בא בנגע עם האסלאם, בדו-שיח מהנה עם סטודנטים תורכים אשר הגיעו למנזר על מנת ללמוד את השפה הספרדית. לבסוף, הוא השתקע ביפו (תל-אביב) ונפגש עם העולם היהודי בתחום התרבותי. בהתרגשות רבה, הוא דיבר על יחסיו עם היהודים, דתיים וחילונים, אשר השתתפו בקונצרטים שהתקיימו בכנסיית פיטר הקדוש ואשר מקהלות ישראליות שונות ביצעו קטעים מפורסמים כמו "אווה וארום" או "סנקרום קונביויום" "אווה מארי סטלה" "סעודת האדון [מיסה] השנייה האפיפיורית מאת פרסושי. כמו כן, הוא נזכר בשליחותו בכנסיית פיטר הקדוש, בקרב מהגרים, שרובם מצ’ילה ומקולומביה, אשר הגיעו לישראל במהלך תקופת האינתיפאדה הראשונה.
סעודת האדון [מיסה בלעז] הוכנה במיוחד עבור האדם שחגג את האירוע, בכל פרט ופרט, כולל השירים בשפה הערבית, האיטלקית והספרדית שבוצעו ע"י קהילת שלום וקהילת החיים החדשים, אשר מלווים את הפעילויות המגוונות של המקום הקדוש. לאחר החגיגה, כל הנוכחים הוזמנו לאירוח ברוח אחווה שהוגשה במרכז הפעילות הקתולי, ממול ל-קאזה נובה. לאחר מכן, הלכנו אל המנזר, לאכול ארוחת צהריים מכובדת לכבודו של האב פדרו שלנו. עד 120 שנה!