מזג האוויר היה הפכפך במהלך אביב זה של 2007 בארץ הקודש. לאחר סוף שבוע יפהפה, עיר הקודש ירושלים הייתה ספוגת גשמים במוצאי שבת. כולם שאלו את אותה השאלה: מה יהיה מזג האוויר בתהלוכת יום א’ של לולבים שלמחרת?
התפילות והעננים כפי הנראה התחרו זה בזה בשמיים, והתפילות ניצחו, למרות כמה טיפות של גשם. אך בפרס הגדול זכתה הרוח! הרוח העיפה כובעים, מגבעות וצעיפים, פרעה לא מעט תלבושות, והקשתה את חייהם של נושאי הדגלים. אך היא לא הרפתה את ידי הקהל הגדול והצבעוני.
שעתיים חלפי בין מעבר הצליינים הראשונים לאחרונים לאורך נתיב זה שלרוב אורך שלושים דקות, הנתיב מכנסיית בית פגה לזו של סיינט אנה, בתחילת הויה דולורוזה.
לא רק שכל היבשות היו מיוצגות, אלא גם מרבית הזרמים הנוצריים. למרות שתהלוכה זו לאורך צידו של בית הקברות היהודי הינה לטינית, בקהל נכחו קופטיים שהגיעו מירושלים לחגיגות הפסחא; משפחות שלמות של נוצרים פלשתינאים, משפחות שהינן לרוב אקומניות. קבוצות אקומניות של פרוטסטנטים וקתוליים יחדיו…מאחר וכולנו חוגגים את הפסחא יחדיו, היה זה מאורע נפלא מדי מכדי להחמיץ את ההזדמנות להלל את ישוע המשיח יחדיו וליטול חלק במסורת בת 1600 השנים.
מאז המאה הרביעית, נוצרים מירושלים חגגו את כניסתו המשיחית של ישוע לירושלים בתהלוכה על מורדות הר הזיתים. המאמינים, ובייחוד ילדים ומתלמדים, כולם לבושים בלבן, טיפסו על ראשו של הר הזיתים, בו הם חתכו ענפים בהם נפנפו כשהתאספו סביב הבישוף. כולם יצאו לעבר העיר בה, לאחר שעצרו בגת שמנים, נכנסו בשער בנימין (המוכר גם כשער האריות או שערו של הקדוש סטפן) ואז המשיכו לבזיליקה של התחייה כדי לשיר מזמורים ולקרוא טקסטים הקשורים לחג.
היה זה הכליף חאקים בן-אמר אללה (998-1021) שאסר על קיום התהלוכה בשנת 1008, עקב השפעת פחד שנת האלף.
התהלוכה שהושבה על כנה במהלך מסעות הצלב, נאסרה שוב בתקופת האימפריה העותומאנית. בשנת 1933, תחת המנדט הבריטי וביוזמת הבישוף לואיס ברלסינה, שהיה אז הפטריארך הלטיני של ירושלים, חודשה התהלוכה.
השנה, 2007, הבישוף מיכאל סבה לווה על ידי מספר בישופים רמי דרג, כולל הנונציו האפוסטולי, הבישוף אנטוניו פרנקו, הבישוף המסייע לפטריארך, הבשיוף פאוד טוואל; הבישוף קמאל בתיש; הקוסטוס של ארץ הקודש, פייר-בטיסטה פיצאבאלה; ראש מנזר אבו גוש, האב צ’רלס גליכט.
כמו כן, פרוכיות פלשתינאיות רבות הגיעו. עבור הנוצרים החיים בצידה השני של החומה, שימחה גדולה היא להיות מסוגלים להגיע ולהתפלל בירושלים.
למרות תחילת חג הפסח היהודי והסגר על השטחים מ"סיבות ביטחוניות", נאה כי אישורי מעבר רבים הופקו על ידי הרשויות הישראליות תחת לחץ הרשויות הדתיות המקומיות, כולל – ודבר זה ראוי לציון – אישורים לנוצרים מרצועת עזה.
משרד התיירות מעריך במיליון אחד את מספר הצליינים המבקרים את המדינה לרגל חגי הפסחא, עליה של 10% לעומת השנה שעברה.
למרות שבלטו מאוד במהלך התהלוכה, אין לנו את הערכות המשטרה לגבי מספר הצליינים שירדו במורדות הר הזיתים. "היו אלפים", הייתה ההערה הלקונית של הג’רוזלם פוסט.
מה שבטוח הוא כי לא כולם הצליחו להיכנס לגני האבות הלבנים של סיינט אנה, בהם, לאחר נאום בו הזמין את כל המאמינים לאהוב את בני האדם מכל הדתות והלאומים ולהתפייס עם האל כדי להפוך למקור של אור, וכלי של סליחה ופיוס, הבישוף מיכאל סבה נשא את ברכתו.
בזמן שהקהל התפזר, חלק מהאנשים המשיכו בחגיגות בשירים וריקודים בגן, בעוד שאחרים עברו לעבר שער דמשק והשער החדש, בהם תהלוכת הצופים נערכה. "היום" אמר אחד מתושבי העיר, "אנו הנוצרים ערבים יכולים להביע בפתיחות את אמונתנו לאורך כל היום. מעייף להתרוצץ פה ושם, אך איזו שמחה זו!"
Mab and AV