סעודת האדון [מיסה] נערכה הבוקר, מספר ימים ספורים לפני חג המולד, בקפלה של המנזר של ההערצה הנצחית של הסקרמנט המבורך, בסמוך למקום הקדוש של מערת החלב בבית לחם. סעודת האדון נערכה באווירה אינטימית ועם ריבוי משתתפים. הטקס נערך ע"י האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, והיה לחי ותוסס בסיוען של קהילת הנזירות אשר, כבכל בוקר במשך תקופת הציפייה, החיו את הליטורגיה לחיים עם נעימות של מזמורים גרגוריאנים. כרגיל, בתקופת ההכנה לחג המולד, האירוע שודר בשידור חי ע"י "טיוי 2000" וניתן לצפייה באתר הבינלאומי של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
הרקע של הקפלה של ההערצה היכן שנערכה סעודת האדון היה מרגש מאד, יחד עם המרחב והריהוט, אשר מיקד את תשומת הלב לשולחן שעליו האוכריסטיה, גופו החי של האדון, על צלב מזהב, שעל המזבח הקטן, לפני מה שהינו כיום אבוס ריק הממתין, מוקף בצבע אדום ,לאירוע של הולדת המושיע [ישוע].
"הולדת ישוע מפתיעה אותנו והופכת אותנו למודעים יותר", החל האח ארטמיו בדרשה שלו, "לרז הנפלא של הנצרות אשר הינו קונקרטי וממשי. האל אינו ישות אבסטרקטית, אלא מציאות קונקרטית, שלה נוכחות בזמן ובמקום, כפי שניתן לקרוא באיגרת אל העברים (א:1-2). בעבר, האל דיבר באופנים חלקיים ומגוונים לאבותינו באמצעות הנביאים. בימים האחרונים הללו, הוא דיבר אלינו באמצעות הבן, אשר הפך אותו ליורש של הכל ובאמצעותו הוא יצר את התבל. ארץ הקודש הינה מקום מיוחד מאד שבה עיתות ההתגלות הינם מלאים והופכים לאמיתי וקונקרטי במרחב:כאן, בנצרת הדבר נהיה בשר; כאן, בבית לחם, ישוע נולד למרים הבתולה. הסיפור ממשיך עד ימינו משום שישוע הינו ותמיד יהיה נוכח בליטורגיה ובהוחדה [אוכריסטיה]. אנו נושאים עדות למה שראינו ונגענו, משום שהאל" המשיך האח ארטמיו, "היה לאדם לישועה שלנו, הפך לאחד מאיתנו. הוא עבד בידיים של אדם, הבין ולמד במוחו האנושי, אהב עם לב אנוש. והוא היה לבשר ברחמה של העלמה מנצרת, מרים. הדמות של מרים הינה סמלית לברייה אשר לה ערך, במקום הראשון, באמונה שלה: היא פתחה את הדלת כך שהאל יוכל להיכנס לעולם תודות לאמונתה הרבה, אפילו לפני הרחם. למעשה, מרים, הציעה את עצמה לאל בפשטות ובצניעות, כמו אישה ענייה של האל אשר קיבלה את רצון האל. ואנו, אשר הרווחנו שוב את התעברותו של ישוע המשיח בהוחדה, כמו מרים אנו גם יכולים לאפשר לו לגדול בתוכנו, כך שנוכל לומר יחד עם שאול הקדוש: "עם המשיח נצלבתי ואין עוד אנוכי החי כי אם המשיח הוא חי בקרבי" (אל הגלטים, ב:20).
זהו אופיו הרדיקאלי והנפלא של חג המולד, של האל אשר התגלם ובחר חיים של קרבה רבה לאדם, בחר להפוך לסימן חי של חברות אלוהית, כמו האל, לבש צורה אנושית, מצד אחד, ומשלים את המטלה של האב ליצור ברית חדשה עם בני האדם כולם, כפי שהודיעו זאת השליחים; ומצד שני, העניק את האופי האנושי וכבודו לחיי העולם. בחג המולד, נוכל לראות באמת ובתמים, לגעת ולנשק את האל שהיה לילד ולהפוך אותו לשלנו משום ש"ת האלוהים לא אה איש מעולם הבן היחיד שר בחיק האב הוא הודיע" (יוחנן, א:18).
טקסט מאת – קתרינה פופה פדראטי