בכל העולם, המשפחה הפרנציסקאנית חגגה את יום החג של האב המייסד. יום חג זה יקר לליבם של כל הנוצרים.
כאן, בירושלים, החגיגות החלו ב-3 באוקטובר, בכנסיה של סאן סלבטורה, עם תפילת ערבית טקסית, שנערכה ע"י הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה.
מספר אחים פרנציסקאנים, ממדינות שונות, חידשו את נדריהם, לידיו של הקוסטוד, מבטאים את רצונם ושאיפתם לחיות את ספר הבשורה, ללכת בעקבות הדוגמא של פרנסיס הקדוש.
תפילות הערבית כלל את הטקס המכונה "טרנסיטוס", המעבר של פרנסיס מהחיים הארציים לחיי הנצח. אלו שנכחו האזינו למקראות אודות מותו של הקדוש. לאחר מכן, כשישנה תאורה של נר בלבד, הקוסטד והאחים הפרנציסקאנים במקום הקדוש הלכו בתהלוכה לצד האחר של המזבח כדי לכבד את שרידיו של הקדוש. ספר התקנון (ספר החוקים) של המסדר הפרנציסקאני היה נראה לעין בקרבת השרידים.
בדרשה שלו, התמקד הקוסטוד בפסוק הקצר של הקריאה לאברהם "אברם הלך לאל כפי שהוליכו...." (בראשית י"ב:4). היה זה תחילת סיפורו של אברהם, מסע שכלל והקיף את הקריאה שלו – ההבטחה, הברכה, הברית – הכל, כמו זרע.
הקוסטוד פנה במסר שלו לאחים הפרנציסקאנים, אשר חידשו את נדריהם, הזמנה לחדש את מעשה האמונה: "[מעשה האמונה] של אברהם, שעזב הכל כדי למצוא את הבית המובטח של האל ע"י היותו שייך אליו. עם השלכות ותוצאות פרקטיקות שהובילו להליכה בדרך המובילה לחיים עשירים ופוריים, כמו של אברהם, על הזרע למות, זה מה שעושים כדי ללכת בעקבותיו של ישוע לתוך חג הפסחא. זהו מסע הארוך כל משך חיי האדם: היום מתחיל עם הבסיס היחידי שיש לו משמעות, להשתייך אליו [לאל]".
החגיגות הסתיימו במתן נשיקה של דבקות לשרידיו של הקדוש ע"י המאמינים.
ב-4 באוקטובר, נערכה סעדות האדון הטקסית בכנסיית סאן סלבטורה ונכחו בה כל המאמינים בהתאם למסורת, האחראי על הדומניקאנים, האח גאי טרדיבי, ערך את סעודת האדון, וסייע לו בכך הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה וסגנו, האח ארטמיו ויטורס.
הבישופים שנכחו כללו את ויליאם שומאלי, הבישוף מוסא אל האג', הבישוף יוסף זראי והבישוף יוסף קלקיאן. נכחו גם נציגי הרשויות האזרחיות, הממשלה ונציגים מהקונסוליות.
בדרשה שלו, האח הדומניקאני קווין הדגיש את הענווה של פרנסיס הקדוש, תכונה שהפכה אותו למפורסם ולדוגמא שעל פיה הולכים, זוכרים את מתן הסטיגמטה שהוטבעה בגופו כפרס שקיבל זמן קצר לפני מותו.
לפני הברכה המסיימת, הקוסטוד הודה לכל הנוכחים, והזמין אותם להתפלל עבור הנוצרים בסוריה, היכן שהמצב עגום וחמור.
סגן הקוסטוד, האח ארטמיו, ערך את תפילת הערבית השנייה, שסיימה את יום החג.
כאן, בירושלים, החגיגות החלו ב-3 באוקטובר, בכנסיה של סאן סלבטורה, עם תפילת ערבית טקסית, שנערכה ע"י הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה.
מספר אחים פרנציסקאנים, ממדינות שונות, חידשו את נדריהם, לידיו של הקוסטוד, מבטאים את רצונם ושאיפתם לחיות את ספר הבשורה, ללכת בעקבות הדוגמא של פרנסיס הקדוש.
תפילות הערבית כלל את הטקס המכונה "טרנסיטוס", המעבר של פרנסיס מהחיים הארציים לחיי הנצח. אלו שנכחו האזינו למקראות אודות מותו של הקדוש. לאחר מכן, כשישנה תאורה של נר בלבד, הקוסטד והאחים הפרנציסקאנים במקום הקדוש הלכו בתהלוכה לצד האחר של המזבח כדי לכבד את שרידיו של הקדוש. ספר התקנון (ספר החוקים) של המסדר הפרנציסקאני היה נראה לעין בקרבת השרידים.
בדרשה שלו, התמקד הקוסטוד בפסוק הקצר של הקריאה לאברהם "אברם הלך לאל כפי שהוליכו...." (בראשית י"ב:4). היה זה תחילת סיפורו של אברהם, מסע שכלל והקיף את הקריאה שלו – ההבטחה, הברכה, הברית – הכל, כמו זרע.
הקוסטוד פנה במסר שלו לאחים הפרנציסקאנים, אשר חידשו את נדריהם, הזמנה לחדש את מעשה האמונה: "[מעשה האמונה] של אברהם, שעזב הכל כדי למצוא את הבית המובטח של האל ע"י היותו שייך אליו. עם השלכות ותוצאות פרקטיקות שהובילו להליכה בדרך המובילה לחיים עשירים ופוריים, כמו של אברהם, על הזרע למות, זה מה שעושים כדי ללכת בעקבותיו של ישוע לתוך חג הפסחא. זהו מסע הארוך כל משך חיי האדם: היום מתחיל עם הבסיס היחידי שיש לו משמעות, להשתייך אליו [לאל]".
החגיגות הסתיימו במתן נשיקה של דבקות לשרידיו של הקדוש ע"י המאמינים.
ב-4 באוקטובר, נערכה סעדות האדון הטקסית בכנסיית סאן סלבטורה ונכחו בה כל המאמינים בהתאם למסורת, האחראי על הדומניקאנים, האח גאי טרדיבי, ערך את סעודת האדון, וסייע לו בכך הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה וסגנו, האח ארטמיו ויטורס.
הבישופים שנכחו כללו את ויליאם שומאלי, הבישוף מוסא אל האג', הבישוף יוסף זראי והבישוף יוסף קלקיאן. נכחו גם נציגי הרשויות האזרחיות, הממשלה ונציגים מהקונסוליות.
בדרשה שלו, האח הדומניקאני קווין הדגיש את הענווה של פרנסיס הקדוש, תכונה שהפכה אותו למפורסם ולדוגמא שעל פיה הולכים, זוכרים את מתן הסטיגמטה שהוטבעה בגופו כפרס שקיבל זמן קצר לפני מותו.
לפני הברכה המסיימת, הקוסטוד הודה לכל הנוכחים, והזמין אותם להתפלל עבור הנוצרים בסוריה, היכן שהמצב עגום וחמור.
סגן הקוסטוד, האח ארטמיו, ערך את תפילת הערבית השנייה, שסיימה את יום החג.