הקהילה הנוצרית של ארץ הקודש ממשיכה את העליה לרגל כהכנה לאירועים של הייסורים (פסיון בלעז), של המוות ושל התחייה של ישוע האדון בשבוע זה המוביל אל השבוע הקדוש. בשעות אחר הצהריים של יום רביעי (ה-28 במרץ) בשעה חמש אחר הצהריים, ההנצחה הטקסית של דרך הצלב חזרה לקפלה של ההרשעה, אשר יחד עם הכנסייה של ההצלפה, הינם חלק מנזר פרנציסקאני הממוקם ב-ויה דולורוסה שבעיר העתיקה שבירושלים. החל משנת 1932 היה זה המקום של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, הפקולטה למדעי הארכיאולוגיה והמקרא של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
מסורת נוצרית מקמת אתר זה כאתר שבו התרחשו שני ארועים במהלך הייסורים של ישוע: ההצלפה וגזר דין מוות (ההרשעה). המקום הקדוש של ההרשעה נבנה בשנת 1904 ע"י האח וונדלין הינטרקרוזר על חורבות של כנסייה מימי הביניים אשר נחשפה מספר שנים קודם לכן. שמה המקורי של הבזיליקה אינו ידוע, אולם כאשר נבנתה הכנסייה החדשה היא הוקדשה להרשעה של ישוע (גזר דין מוות) אשר ממשיך במנזר של אצ'ה הומו [זהו האדם]. מקום זה נחשב לחלק מה-ליתוסטרודוס, המקום שבו פונטוס פילטוס שפט את ישוע ומשם ישוע נשא את הצלב. הויטראז'' של הכיפה המרכזית והאמנות בקירות של מקום פולחן זה מזכירים מספר רגעים דרמטיים מחייו של ישוע: השאלות במהלך המשפט, ההצלפה, ההרשעה ונשיאת הצלב. הה זה כאן בתחנה השנייה של דרך הצלב שבה הענישה באמצעות הצלב ממוקמת, מסומנת על גבי הקיר החיצוני של מקום הפולחן של ההרשעה בתחילת הויה דולורוסה.
במקום קדוש זה, לכן, מאמינים רבים נתאספו על מנת לקחת חלק בסעודת אדון טקסית שנערכה אחרי תפילת ערבית לזכר דרך הצלב, דרך הייסורים והכאב שהובילה את ישוע, שכרע תחת משקל הצלב ונידון למוות, , אל הגולגולתא. האח גרגור גייגר, מרצה לעברית וארמית, במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, עררך את הטקס, יחד עם האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, והאח נג'יב איבראהים, האח הממונה על מנזר ההצלפה ומרצה בתחום פרשנות הברית החדשה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, יחד עם סיוע של רבים מהקהילה הפרנציסקאנית שלקחו חלק באירוע זה., וכמו כן גם אנשי דת (נשים וגברים) מקהילות דתיות שונות בארץ הקודש. כמו כן, נכחו גם נוצרים מקומיים דוברי ערבית, חברים ועמיתים של הקוסטודיה הפרנציסקאנית. הכנסייה הקטנה היתה מלאה לחלוטין, וחלק מהמשתתפים מצאו מקום בחצר [קלויסטר] היפה של המנזר, ולקחו חלק באירוע משם.
המקרא הראשון, במסגרת הליטורגיה מציג את השיר המרגש של עבד ה' מאת הנביא ישעיה (פרק 53:1-10) "נבזה וחדל אישים..אשר חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם..הוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר...". אולם ההבטחה לפדות באמצעות הייסורים של ישוע כבר כלולה ברז הסבל, הבדידות והזניחה. "וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפש ייראה זרע יאריך ימים וחפץ ה'' בידו יצלח" (ישעיהו, 53: 10). הטקסט מספר הבשורה לפי יוחנן (פרק י"ט:16-22) מספר את הרגע שבו ישוע, שצלבו הושם עליו, הולך לעבר הגולגולתא על מנת להיצלב. כאן, לעיני אנשים רבים "ויהודים רבים קראו את הכתוב כי המקום אשר נצלב שם ישוע היה קרוב אל העיר והכתוב היה בלשון עבר, יוון ורומי" ונידון למותו, הכיתוב שהונח על הצלב הה סיבת ההרשעה למוות "ישוע מנצרת, מלך היהודים".
אהבתו של ישוע לא ידעה גבולות "כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ" (יוחנן, י"ג:1), ומציית לאב, אהב את האל ועשה כרצונו באופן מוחלט. יוחנן פאולוס השני כתב: ".כאשר לעגו לישוע והלבישו עליו כתר [קוצים] של סבל הוא אכן נראה כמלך אמיתי. שרביטו הינה הצדק (ראה, תהילים 45:7). המחיר של הצדק בעולם הינו סבל: ישוע, המלך האמיתי, אינו מולך באמצעות אלימות, אלא באמצעות אהבה וסבל עבור כולנו ועימנו. הוא לוקח את צלבו, את הצלב שלנו, עול של להיות בן אנוש, עול העולם. והוא הולך לפנינו ומכוון אותנו לדרך המובילה לחיי אמת."
Testo di Caterina Foppa Pedretti
Foto di fra Giorgio Vigna
מסורת נוצרית מקמת אתר זה כאתר שבו התרחשו שני ארועים במהלך הייסורים של ישוע: ההצלפה וגזר דין מוות (ההרשעה). המקום הקדוש של ההרשעה נבנה בשנת 1904 ע"י האח וונדלין הינטרקרוזר על חורבות של כנסייה מימי הביניים אשר נחשפה מספר שנים קודם לכן. שמה המקורי של הבזיליקה אינו ידוע, אולם כאשר נבנתה הכנסייה החדשה היא הוקדשה להרשעה של ישוע (גזר דין מוות) אשר ממשיך במנזר של אצ'ה הומו [זהו האדם]. מקום זה נחשב לחלק מה-ליתוסטרודוס, המקום שבו פונטוס פילטוס שפט את ישוע ומשם ישוע נשא את הצלב. הויטראז'' של הכיפה המרכזית והאמנות בקירות של מקום פולחן זה מזכירים מספר רגעים דרמטיים מחייו של ישוע: השאלות במהלך המשפט, ההצלפה, ההרשעה ונשיאת הצלב. הה זה כאן בתחנה השנייה של דרך הצלב שבה הענישה באמצעות הצלב ממוקמת, מסומנת על גבי הקיר החיצוני של מקום הפולחן של ההרשעה בתחילת הויה דולורוסה.
במקום קדוש זה, לכן, מאמינים רבים נתאספו על מנת לקחת חלק בסעודת אדון טקסית שנערכה אחרי תפילת ערבית לזכר דרך הצלב, דרך הייסורים והכאב שהובילה את ישוע, שכרע תחת משקל הצלב ונידון למוות, , אל הגולגולתא. האח גרגור גייגר, מרצה לעברית וארמית, במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, עררך את הטקס, יחד עם האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, והאח נג'יב איבראהים, האח הממונה על מנזר ההצלפה ומרצה בתחום פרשנות הברית החדשה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, יחד עם סיוע של רבים מהקהילה הפרנציסקאנית שלקחו חלק באירוע זה., וכמו כן גם אנשי דת (נשים וגברים) מקהילות דתיות שונות בארץ הקודש. כמו כן, נכחו גם נוצרים מקומיים דוברי ערבית, חברים ועמיתים של הקוסטודיה הפרנציסקאנית. הכנסייה הקטנה היתה מלאה לחלוטין, וחלק מהמשתתפים מצאו מקום בחצר [קלויסטר] היפה של המנזר, ולקחו חלק באירוע משם.
המקרא הראשון, במסגרת הליטורגיה מציג את השיר המרגש של עבד ה' מאת הנביא ישעיה (פרק 53:1-10) "נבזה וחדל אישים..אשר חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם..הוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר...". אולם ההבטחה לפדות באמצעות הייסורים של ישוע כבר כלולה ברז הסבל, הבדידות והזניחה. "וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפש ייראה זרע יאריך ימים וחפץ ה'' בידו יצלח" (ישעיהו, 53: 10). הטקסט מספר הבשורה לפי יוחנן (פרק י"ט:16-22) מספר את הרגע שבו ישוע, שצלבו הושם עליו, הולך לעבר הגולגולתא על מנת להיצלב. כאן, לעיני אנשים רבים "ויהודים רבים קראו את הכתוב כי המקום אשר נצלב שם ישוע היה קרוב אל העיר והכתוב היה בלשון עבר, יוון ורומי" ונידון למותו, הכיתוב שהונח על הצלב הה סיבת ההרשעה למוות "ישוע מנצרת, מלך היהודים".
אהבתו של ישוע לא ידעה גבולות "כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ" (יוחנן, י"ג:1), ומציית לאב, אהב את האל ועשה כרצונו באופן מוחלט. יוחנן פאולוס השני כתב: ".כאשר לעגו לישוע והלבישו עליו כתר [קוצים] של סבל הוא אכן נראה כמלך אמיתי. שרביטו הינה הצדק (ראה, תהילים 45:7). המחיר של הצדק בעולם הינו סבל: ישוע, המלך האמיתי, אינו מולך באמצעות אלימות, אלא באמצעות אהבה וסבל עבור כולנו ועימנו. הוא לוקח את צלבו, את הצלב שלנו, עול של להיות בן אנוש, עול העולם. והוא הולך לפנינו ומכוון אותנו לדרך המובילה לחיי אמת."
Testo di Caterina Foppa Pedretti
Foto di fra Giorgio Vigna