ישוע יוצא אל עבר ירושלים: בית פגי וכנסיית הקבר בליל השימורים של יום ראשון של הלולבים

בבוקר ביום שבת לפני שיום ראשון של הלולבים פותח את השבוע הקדוש, בבית פגי בתשע בבוקר נערכה סעודת האדון טקסית לאחר תפילת הבוקר ונסגר המעגל של העלייה לרגל של תקופת צום הארבעים עם ההנצחה של כניסת האדון לירושלים בלוויית השליחים ולקול צהלת הקהל. המקום הקדוש של בית פגי, שנבנה בשנת 1883 ושוחזר לצורתו העכשווית בשנת 1954, ממוקם במדרון המזרח של הר הזיתים, בדרך העתיקה המובילה מהכפר הקטן בית פגי. בנקודה זו ישוע נפגש עם מרתא ומרים לפני התחייה של לזרוס, אחיהם, ובו נערכה גם הכניסה של המשיח ישוע לעיר הקודש. ציור קיר יפיפה של ישוע רוכב על החמור, מוקף בקהל מריע, בדרך אל ירושלים מממוקם מעל המזבח. מרחק קצר משם נמצא סלע, שעליו, לפי המסורת, ישוע הנח את רגלו על מנת לטפס על גב החמור. סעודת האדון נערכה ע"י האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, עם האח פרנציסק ויאטר, האח הממונה על המקום הקדוש של בית פגי, והאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה על הבזיליקה של המולד בבית לחם אשר סייעו בידו. פרנציסקאנים רבים השתתפו באירוע זה וגם כהני דת מקומיים רבים ומספר רב של מאמיני מארץ הקודש, חברים ועמיתים של הקוסטודיה. לאחר האירוע, כולם הוזמנו לרגע חברתי ונעים בחצר של המנזר הפרנציסקאני.

האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 כתב: "אם ישוע, עם העלייה לרגל לישראל, הולך לירושלים,, הוא הולך לשם על מנת לחגוג עם עם ישראל את חג הפסח: הזיכרון לחירותו של עם שישראל, אשר בו זמנית, הינו תקווה של חרות אשר האל העניק. גישתו של ישוע לחג זה במודעות שהוא עצמו יהיה השה...ולסיום, ישוע יודע כי דרכו ממשיכה הלאה: הצלב אינו הסוף. הוא יודע כי מסעו יתלוש את ההפרדה שבין העולם הזה ובין עולמו של האל; שהוא יעלה לכס האל ויפייס את האל ואת האדם בגופו שלו.הוא יודע כי גופו שיקום לתחייה יהיה הקורבן החדש והמקדש החדש; שהסובבים אותו, מהמלאכים והקדושים של ירושלים החדשה ייווצרו, יודע כי הן בשמיים והן בארץ, עקב הייסורים שלו ייפתח הגבול בין השמים והארץ. דרכו מובילה מעבר לפסגה של הר הבית לגבהים של האל עצמו: העלייה הגדולה ביותר אשר הוא מזמן לכולנו. הוא תמיד נשאר איתנו בארץ והוא תמיד מגיע עם האל. הוא מדריך אותנו בארץ ומעבר לה."

בשעות אחר הצהריים הבזיליקה של כנסיית הקבר חזתה שוב באירוע שבו הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש והנציגים של הפטריארכיה הלטינית המקומית חלקו את התפקיד המרכזי.

בשעות אחר הצהריים, הבישוף פואד טוואל, הפטריארך הלטיני של ירושלים, מלווה באח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, ומספר רב של חברים של הקהילה הפרנציסקאנית ערכו שוב תהלוכה, ושוב ערכו כניסה טקסית לבזיליקה, ונתקבלו כרגיל, ע"י האח פרגוס קלרק, האח הממונה של כנסיית הקבר. לאחר שנתנו כבוד לאבן המשיחה, היכן שגופת ישוע הונחה כהכנה לקבורה, וקברו הריק של האדון, הבישוף טוואל הוביל את התהלוכה היומית בליווי העוגב בכנסייה מלאה לחלוטין, כשהמשתתפים מדליקים נרות. כשעזבו את הקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (ידוע גם כקפלה של ההתגלות של ישוע לאימו), נערכה תהלוכה ב-14 התחנות אשר מרכיביות את המסע הרוחני בתוך הבזיליקה, תוך הדגשה של כל תחנה עם שיר, תפילה והרהור. לקחו חלק בליטורגיה גם אנשי דת, נשים וגברים, מקהילות דתיות מגוונות שבארץ הקודש, מספר רב של נוצרים מקומיים דובר ערבית ועולי רגל רבים שרצו להצטרף לאירוע זה. בסופו של האירוע הפרנציסקאנים, שוב בתהלוכה, ליוו את הפטריארך ואת הפמליה שלו ברחובותיה של העיר העתיקה של ירושלים אל מקום מושבה של הפטריארכיה בסמוך לשער יפו.

מאוחר בלילה, ב-00:40 (23:40 בשעון השמש שעליו שומרים בכנסיית הקבר),הקהילה הפרנציסקאנית, יחד עם חברים רבים של כהני דת מקומיים ומספר רב של מאמינים נתקבצו מחדש שוב בכנסיית הקבר לליל השימורים החלק הראשון של ליל השימורים נערך, בהתאם למסורת, בקפלה של ההתגלות. לאחר מכן, לאחר קיומה של תהלוכה לזכר תחיית ישוע האדון, הוקף ה-אדיקול תוך נשיאה טקסית של ספר הבשורה. לאחר מכן הנקהלים פנו שוב לקפלת ההתגלות, היכן שהמשיך ליל השימורים עם קריאת הטקסט מספר הבשורה, והצהרה טקסית כי האדון קם לתחייה וכך נסתיים הטקס. לארח מכן נערכה סעודת האדון הראשונה בגולגולתא.

טקסט – קתרינה פופה פדרטי
תמונת מבית פגי – האח ג'ורג'יו ויניה
תמונות של התהלוכה הטקסית – סטפנו דל פוצולו
תמונות של ליל השימורים – ג'ורג'יו ויניה